אגרות — הרב יהודה צבי ברנדוויין
הרב יהודה צבי ברנדוויין / מכתבים
מכתב ג'
ב"ה, יום י"ב לחודש כסלו תרפ"ז פעיה"ק ירושלים תובב"א
אל כ"ק מרן האדמו"ר שליט"א[1]
אחר דרישת שלום כבוד קדושתו באהבה רבה.
משלומנו ושלום בני ביתינו וכל המסתופפים בצל קדשו, כה נזכה לבשורות טובות אמן.
הנה פירשתי היום מה שכתוב בעץ חיים[2], שלכן היתה השבירה, מחמת אורות הגדולים שלא היו הכלים יכולים לסובלן. פירוש, דהנה כלי הדביקות להשי"ת הוא האמונה, והאהבה והיראה וההשתוקקות שנתרבה מחמת הרגש פני כבוד קדושתו ית' הם האורות. והיו גדולים כל כך, עד שהכל נתבטל. פירוש, שהיה ביכולת לעבדו בלי אמונה רק בידיעה. ולהיות שרצונו ית' הוא שנעבוד אותו באמונה, למען שיהיה ביכולתינו להיות דבוק תמיד באור ובחושך... (ההמשך חסר)
הנה כ"ק אמר לי, שעל כל שאלה שיש על כביכול[3], יענה עליה תשובה מספקת, לכן הנני בא בשאלתי זו, דהיינו כי הקב"ה ברא את העולם על מנת לעבדו, על דרך שנאמר (איוב ה, ז) "אדם לעמל יולד". ולכן שם החושך, כי באור אין עבודה, וזהו מובן. אבל קליפת הימין[4] למה, אשר אין זה רק להטעות בני אדם ולשום אור לחושך כמי שהחושך אינו שלו, ובזה יוכל האדם לסבב כל השבעים שנה. אם כן על זה למה נברא, הלא מבואר בכמה פסוקים (דברים י, יב) "מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה". וכשאדם מרגיש התרחקותו מיראת ה' הרי יש לו עבודה...[5]