ASHLAG ARCHIVE
EnglishעבריתРусскийEspañol
חזרה לספרייה

תלמוד עשר ספירות — חלק א: שאלות ותשובות א–קד

בעל הסולם

הקובץ שסופק נקרא א–קה, אך הטקסט מסתיים בשאלה קד (104). שאלה קה (105) אינה כלולה.

קובצי המקור

תרגומים לשפות נוספות זמינים בקובצי המקור.

תוכן עניינים
גודל טקסט

סעיף 1

א) מהו אור

א) אור (ח"א הסת"פ אות י"ח):

היינו כל המקובל בעולמות בבחינת 'יש מיש', שזהו כולל הכל, חוץ מחומר הכלים. עי' באות ב' ואות כ"ד.

סעיף 2

ב) מהם אור וכלי

ב) אור וכלי (ח"א פ"א או"פ ו'):

הרצון לקבל שבנאצל נקרא כלי, והשפע שמקבל נקרא אור.

סעיף 3

ג) מהו אור עגול

ג) אור עגול (או"פ ח"א פ"א ק'), [ח"א פ"ב דה"ר א' או"פ ג']:

הוא אור שאינו עושה הבחן מדרגות.

סעיף 4

ד) מהו אור פשוט

ד) אור פשוט (או"פ ח"א פ"א ל') [ח"א פ"א דה"ר א' או"פ ב', הסת"פ ב']:

הוא אור הכולל בתוכו את הכלי עד בלי להבחין בין האור לכלי.

סעיף 5

ה) מהו אור החכמה

ה) אור חכמה (או"פ ח"א פ"א נ', [או"פ ח"א פ"א ה']):

הוא אור הנמשך לנאצל בהתפשטות א', שהיא כללות חיותו ועצמותו של הנאצל.

סעיף 6

ו) מהו אור דחסדים

ו) אור דחסדים (ח"א או"פ פ"א ה') [ח"א או"פ פ"א נ' ד"ה וטעם, הסת"פ ל']:

הוא אור מלביש על אור החכמה ונמשך לנאצל עם התגברות א'.

סעיף 7

ז) מהו אויר ריקני

ז) אויר ריקני (ח"א או"פ פ"א ה'):

הוא אור דחסדים בטרם שמלביש על אור דחכמה.

סעיף 8

ח) מהו אחר כך

ח) אח"כ (ח"א הסת"פ ל"ד):

היינו המסובב מכח בחינה הקודמתו. עי' אות כ'.

סעיף 9

ט) מהו אמצעית

ט) אמצעית : (ח"א פ"א דה"ר ג' או"פ נ')

עי' אות ל"ט.

סעיף 10

י) מהו אחד

י) אחד (ח"א פ"ב או"פ ב'), [הסת"פ א']:

האור העליון המתפשט מעצמותו ית' הוא אחד ופשוט כמו עצמותו. וכמו שהוא בא"ס ב"ה כן הוא אפילו בעולם העשיה, בלי שינוי ותוספת צורה כל שהיא ח"ו, ע"כ נקרא אחד.

סעיף 11

יא) מהו בורא

יא) בורא (ח"א הסת"פ י"ח):

השם בורא מתיחד רק על החידוש דהיינו המצאת 'יש מאין', שהיא בחינת חומר של הכלים בלבד, המוגדר בבחינת ה'רצון לקבל' שבכל מהות, שבהכרח לא היה זה בעצמותו ית' בטרם הבריאה.

סעיף 12

יב) מהי דבקות

יב) דבקות (ח"א פ"א או"פ ל', [מ', צ']), [ח"ב תש' ח']:

היא השואת הצורה, המקרבת הרוחניים ומדביקתם זה בזה, ושינוי הצורה מרחיקם זה מזה.

סעיף 13

יג) מהי השואה

יג) השואה (ח"א פ"א דה"ר א'), [דה"ר ד' או"פ צ' ד"ה ונמצא] :

אם אין הכר של הבחן כל שהוא בין ד' המדרגות של הרצון לקבל, נאמר שהן בהשואה אחת.

סעיף 14

יד) מהי התפשטות

יד) התפשטות (ח"א פ"א או"פ ב'), [פ"א או"פ נ', פ"ב או"פ ב', ח"ג תש' מ"ג]:

אור היוצא מכלל מאציל ובא לבחינת נאצל מכונה בשם 'התפשטות' האור. ובאמת האור העליון אינו מתפעל משום זה, בדומה למדליק נר מנר שאין הראשון חסר, אלא על שם קבלת הנאצל מכנים אותו כן.

סעיף 15

טו) מהו זך

טו) זך (ח"א פ"א או"פ צ'):

בחינה א' שברצון לקבל נבחנת לזכה ביותר מג' הבחינות שלאחריה.

סעיף 16

טז) מהו זמן

טז) זמן (ח"א הסת"פ ל"ד):

הוא סכום מסוים של בחינות המשתלשלות זו מזו ומסובכות זו בזו בסדר סיבה ומסובב, כגון ימים חודשים ושנים.

סעיף 17

יז) מהו חושך

יז)חשך (ח"א הסת"פ כ"ד):

בחינה ד' שברצון, שאינה מקבלת לתוכה האור העליון מכח הצמצום, נבחנת לשורש החושך.

סעיף 18

יח) מהי חכמה

יח) חכמה (ח"א או"פ פ"א נ'):

היא אור עצמות חיותו של הנאצל. עי' אות ה'.

סעיף 19

יט) מהו חלל

יט) חלל (ח"א א' [דה"ר א', או"פ ו']):

בחינה ד' שברצון שנתרוקנה מאור: הנה ביחס האור נבחנת לחושך. וביחס לכלי נבחנת ל"חלל". כי בחינה ד' בעצמותה לא נחסרה מהנאצל בסיבת הצמצום, אלא שישנה בו בבחינת חלל ריקני בלי אור.

סעיף 20

כ) מהם טרם ואח"כ

כ) טרם ואח"כ (ח"א הסת"פ ל"ד):

כשמדברים מיחסי סיבה ומסובב של הנאצלים, מבטאים הסיבה במלה 'טרם', ואת מסובב הסיבה ההיא מבטאים במלה 'אח"כ'. עי' אות ט"ז.

סעיף 21

כא) מהם יחיד ומיוחד

כא) יחיד ומיוחד (ח"א הסת"פ א'):

'יחיד' מורה על האור העליון, אשר מאיר ושולט בכל ריבוי המדרגות המשונות זו מזו עד כדי להפכן ולהשוותן לצורתו היחידה. 'מיוחד' מורה על גמר שליטתו זאת, כלומר, אחר שכבר השווה והחזיר את צורתן לבחינת יחיד כמוהו. עי' אות יוד.

סעיף 22

כב) מהו יחוד

כב) יחוד (ח"א פ"א או"פ מ'):

ב' בחינות משונות שהשוו צורתן זו לזו, נמצאות מתיחדות לבחינה אחת. עי' אות י"ב.

סעיף 23

כג) מהם ימין ושמאל

כג) ימין ושמאל [ח"ב פ"ב או"פ פ', פלפה"ס כט'] :

מדרגה תחתונה עולה לפעמים לקומה שוה עם העליונה ממנה בעת שהעליונה צריכה אליה להשלמתה עצמה, אז נבחנת התחתונה לבחי' שמאל והעליונה לבחינת ימין.

סעיף 24

כד) מהו יוצר

כד) יוצר (ח"א הסת"פ י"ח):

השם 'יוצר' מתיחד על השפעת האור לעולמות, שזה כולל כל המציאות חוץ מהחומר של הכלים. ע' לעיל אות י"א ואות א'.

סעיף 25

כה) מהו כלי

כה) כלי (ח"א פ"א או"פ ו'):

הרצון לקבל שבנאצל הוא הכלי שלו.

סעיף 26

כו) מהו למעלה

כו) למעלה (ח"א פ"ב או"פ ג', [ד']):

השואת הצורה של התחתון אל העליון היא עליה 'למעלה'.

סעיף 27

כז) מהו מאציל

כז) מאציל:

כל סיבה נקראת 'מאציל' אל המדרגה המסובבת ממנה. והשם מאציל כולל את המשכת האור וגם הכלי המקבל לאור. [ח"ג פ"ה או"פ א']

סעיף 28

כח) מהי מחצבת הנשמה

כח) מחצבת הנשמה (ח"א הסת"פ ט"ו):

בחינת הרצון לקבל שהוטבעה בנשמות, היא המבדילה אותן ו'חוצבת' אותן מן האור העליון, כי שינוי הצורה הוא המבדיל ברוחניים (כנ"ל אות י"ב). וענין דבר מחצבת הנשמה, היא בחינת מעבר שבין עולם האצילות לעולם הבריאה, שיתבאר במקומו.

סעיף 29

כט) מהו מטה

כט) מטה (ח"א פ"ב או"פ ד'):

הפחות במעלה מחברו נבחן שהוא למטה מחברו.

סעיף 30

ל) מהו מיוחד

ל) מיוחד:

עי' לעיל במלה יחיד [ומיוחד, תש' כ"א].

סעיף 31

לא) מהי מלכות דא"ס

לא) מלכות דא"ס (ח"א הסת"פ י"ד):

היא בחינת הרצון לקבל הנמצא בהכרח שם.

סעיף 32

לב) מהו מלמעלה למטה

לב) ממעלה למטה (ח"א פ"ב או"פ ד'):

היינו מבחינה א' עד בחינה ד'. כי בחינה ד' שנשארה בלי אור נבחנת למטה מכל המדרגות, וכל שהרצון לקבל שלו קלוש יותר נבחן ליותר עליון עד שבחינה א' נבחנת שהיא למעלה מכולם.

סעיף 33

לג) מהו ממלא

לג) ממלא (ח"א פא' או"פ ג'):

שאין שם בחינת חסרון כל שהוא, ולא יצוייר להוסיף שם משהו לשלימות.

סעיף 34

לד) מהו מעלה מטה

לד) מעלה מטה (ח"א פ"ב או"פ ד'):

החשוב ביותר נבחן לבחינת 'מעלה', והגרוע לבחינת 'מטה'.

סעיף 35

לה) מהו מקום

לה) מקום (ח"א הסת"פ י"א):

הרצון לקבל שבנאצל הוא ה'מקום' אל כל השפע והאור שבו.

סעיף 36

לו) מהו מרובע

לו) מרובע (ח"א פ"א או"פ ש'):

המדרגה הכוללת בתוכה כל ד' הבחינות שברצון.

סעיף 37

לז) מהו משולש

לז) משולש (ח"א פ"א או"פ ת'):

הוא מדרגה שבה רק ג' הבחינות הראשונות של הרצון.

סעיף 38

לח) מהו נוגע

לח) נוגע (ח"א פ"ב או"פ ו'):

אם שינוי צורתה של המדרגה מן השורש אינו ניכר כל כך עד להפרידה מהשורש, נבחנת שהיא 'נוגע' בשורש. והוא הדבר בין מדרגה לחברתה.

סעיף 39

לט) מהי נקודה אמצעית

לט) נקודה אמצעית (ח"א פ"א או"פ נ' [ד"ה והנה]):

בחינה ד' שבא"ס ב"ה נקראת כן, על שם אחדותה עם אור א"ס ב"ה. [עי' ח"ב פ"א או"פ ז' שניה]

סעיף 40

מ) מהו סוף

מ) סוף (ח"א פ"א או"פ כ'):

הסוף וסיום של כל נאצל נעשה ע"י כח העיכוב שבבחי' ד', שהאור העליון פוסק מלהאיר שם משום שאינה מקבלתו.

סעיף 41

מא) מהם עגול, עגולים

מא) עגול (ח"א פ"א או"פ ק'):

אם אין הבחן מעלה מטה בין ד' הבחינות שברצון לקבל נבחן ל'עגול' (דהיינו בדומה לתמונה עגולה גשמית, שאין הבחן מעלה ומטה נוהג בה). וד' הבחינות מכונות משום זה, ד' עגולים כדוריים זה בתוך זה, שאי אפשר להכיר ולהבחין ביניהם בחינות מעלה ומטה.

סעיף 42

מב) מהו עליון

מב) עליון (ח"א פ"ב או"פ ד'):

היינו החשוב יותר.

סעיף 43

מג) מהו פירוד

מג) פרוד (ח"א הסת"פ י"ז,[הסת"פ יט'; ח"א פ"א או"פ אות ל']):

ב' מדרגות שאין ביניהן השתוות הצורה משום צד, נבחנות לנפרדות זו מזו לגמרי.

סעיף 44

מד) מהו פנוי

מד) פנוי (ח"א פ"א או"פ ד'):

הוא מקום המוכן לקבל תיקונים ושלימות.

סעיף 45

מה) מהו פשוט

מה) פשוט (ח"א פ"א או"פ ט'):

שאין בו הבחן מדרגות וצדדים.

סעיף 46

מו) מהו צמצום

מו) צמצום (ח"א פ"א או"פ מ', [הסת"פ יד']):

הכובש את רצונו. כלומר, המעכב את עצמו ואינו מקבל אעפ"י שמשתוקק מאד לקבל, נקרא שמצמצם עצמו.

סעיף 47

מז) מהו קו

מז) קו (ח"א פ"ב או"פ ב'):

מורה שיש בו הבחן מעלה ומטה מה שלא היה מקודם לו, גם מורה, שהארתו מועטת מאד בערך הקודם.

סעיף 48

מח) מהו קרוב

מח) קרוב (ח"א פ"א או"פ ד'):

כל שצורתו קרובה ושוה יותר לחברו, נבחן לקרוב אליו ביותר.

סעיף 49

מט) מהו ראש

מט) ראש (ח"א פ"ב או"פ ה', ו'):

אותו החלק שבנאצל המשתוה ביותר לצורת השורש, נקרא 'ראש'.

סעיף 50

נ) מהו רוח

נ) רוח (ח"א פ"א או"פ ה'):

אור החסדים נקרא רוח.

סעיף 51

נא) מהו רצון פשוט

נא) רצון פשוט:

עי' אות מ"ה.

סעיף 52

נב) מהו שם

נב) שם (ח"א הסת"פ ה'):

השמות הקדושים המה ביאורים, איך האורות המרומזים בהם באים בהשגה, באופן שהשם של המדרגה מבאר דרכי ההשגה שבאותה מדרגה.

סעיף 53

נג) מהו תוך

נג) תוך (ח"א פ"א או"פ נ'):

המקבל בתוכו, נבחן שהאור מדוד ומוגבל בכלי. והמקבל מחוצה לו, נבחן שאינו עושה שום גבול על האור שמקבל.

סעיף 54

נד) מהי תנועה

נד) תנועה (ח"א הסת"פ ל"ג):

כל חידוש צורה נבחן לתנועה רוחנית, על שם שנבדלה מן הצורה הקודמת ויצאה בשם לעצמה. בדומה לחלק הנבדל מדבר גשמי שמתנענע ויוצא לו ממקומו הקדום.

סעיף 55

נה) מה המה המושגים המושללים מחכמת הקבלה

נה) מה המה המושגים המושללים מחכמת הקבלה.

אין כאן בחכמה הזאת מראשה עד סופה אפילו מלה אחת שיהיה בה מושג מוחשי או דמיוני, כגון מקום וזמן ותנועה וכדומה. וגם ההעדר אינו נוהג ברוחניים, וכל שינוי צורה אין הפירוש שנעדר מצורה ראשונה, אלא שהצורה הראשונה נשארה במקומה בלי שינוי כל שהוא, ואז שינוי הצורה שקנה עכשיו נתוסף על צורתו הא' (או"פ בתחלתו).

סעיף 56

נו) מהי השפה הרגילה בחכמת הקבלה

נו) מהי השפה הרגילה בחכמת הקבלה.

שפה זאת היא 'שפה של ענפים' המראים על שרשיהם העליונים, כי אין לך אפילו עשב מלמטה, שאין לו שורש למעלה. וע"כ מצאו להם חכמי הקבלה שפה מוכנה לרמז בענפים וללמד על שרשיהם העליונים. (או"פ דף א' והתחלת הסת"פ ד"ה ראשית).

סעיף 57

נז) מהו המבדיל והמפריד ברוחני.

שינוי הצורה מבדיל ומרחיק הרוחניים זה מזה (פ"א או"פ אות ל').

סעיף 58

נח) מהו המקור של ה"רצון לקבל".

הרצון להשפיע שבאור העליון, הוא המחייב את הרצון לקבל בנאצל. (הסת"פ אות י"א ד"ה וזהו).

סעיף 59

נט) במה יוצא האור מכלל מאציל להיות נאצל.

בסיבת צורת הרצון לקבל, המתחדש עם האור העליון בהיותו רוצה להשפיע, יצא החלק הזה שנתחדש, מבחינת מאציל, ובא לבחינת נאצל (הסת"פ אות י"א ד"ה וזהו ואות ט"ו ד"ה ועתה).

סעיף 60

ס) מהו החומר הראשון של כל נאצל.

הצורה שנתחדשה ויצאה בבחינת 'יש מאין' דהיינו ה'רצון לקבל' הנמצא בכל מהות, הוא 'החומר הראשון' לכל נאצל ולכל מהות. ולא עוד, אלא כל מה שישנו בנאצל או במהות יותר מהחומר הזה, הרי הוא נבחן לבחינת אור ושפע הנמשך מאור עליון בבחינת 'יש מיש' ואינו כלל מבחינת הנאצל והנברא. ואין לתמוה איך צורה נעשית לחומר? כי כן הוא אפילו בגשמיות, שדרכנו לקבוע את הצורה הראשונה של המהות לבחינת חומר ראשון, משום שאין השגה תופסת כלל בשום חומר במציאות כולה, בהיות החושים שלנו תופסים רק מקרים בחומר, שהם צורות המתגלגלות ובאות בחומר הראשון (הסת"פ אות ל"ה ד"ה ודע, [הסת"פ לו']).

סעיף 61

סא) מאימתי נקרא נאצל.

תיכף בתחילת התרקמות הרצון לקבל בנאצל, דהיינו הנקרא בחינה א' שברצון, הנה כבר יצא מכלל מאציל להיות נאצל. (או"פ ח"א פ"ב ד', [או"פ ח"א פ"א נ' ד"ה עתה]).

סעיף 62

סב) הרוחני, שקיבל לתוכו שינוי צורה, שע"כ נפרש ממנו אותו החלק ויצא לבחינה אחרת כנודע, האם הפסיד הרוחני משהו בגלל זה.

אין העדר והפסד נוהגים ברוחניים, ואין החלק הנפרש מחמת שינוי צורה, מפסיד ומפחית באור העליון כלום, בדומה למדליק נר מנר שאין הראשון נחסר. ולפיכך כל שינוי צורה הוא תוספת על הראשונה. (חלק ב' הסת"פ [צ"ז, צ"ח] בענין התכללות ע"ס בכל ספירה אותיו),[ח"א תש' יד', נה'; ח"ב תש' קמ"ט]

סעיף 63

סג) כיצד ואצל מי, נבחנים כל מיני ריבוי הצורות והשינויים שבעולמות.

כל הריבויים והשינויים נעשים רק בהתפעלותם וקבלתם של הכלים מאורו ית', אבל האור העליון ביחסו לעצמו נמצא במצב מנוחה מוחלטת, כלומר, בלי שינוי ובלי חידוש כל שהוא. (או"פ ח"א פ"ב ב').

סעיף 64

סד) כיצד מצוירות התחדשות ותנועה באור.

אין שום תנועה, דהיינו חידוש, באור העליון. אלא אותו החלק המקובל לנאצל מן האור העליון (שהוא ע"ד מדליק נר מנר ואין הא' חסר), הוא 'המתחדש ומתרבה לפי חידושי הצורות שבכלים', שכל אחד מקבל לפי מידת הרצון לקבל שבו, שבחינותיהן משתנות זו מזו ומשתלשלות זו מזו עד אין שיעור ואין קץ. (או"פ ח"א פ"ב ב'), [ח"ב תש' קל"ט].

סעיף 65

סה) כיצד נכללים באחדותו ית' הפשוטה, כל מיני ריבוי הצורות וההפכים, הנמשכים ממנו ית' בעולמות.

עי' בהסתכלות פנימית אות י' ואות ט"ו ואות כ"ב, [אות א'].

סעיף 66

סו) על ידי מי ומה נמשך הקו מא"ס ב"ה.

המסך, שפירושו כח העיכוב שנעשה על בחינה ד' לאחר הצמצום שלא לקבל עוד בתוכה, הוא שגרם ליציאת הקו מא"ס ב"ה. שהרי האור העליון אינו מקבל שינוי לעולם, ומאיר לאחר הצמצום כמקודם הצמצום. אלא המסך הנ"ל גרם עתה, שלא יתקבל מהאור העליון אלא בג' בחינות הרצון, שמידתן קטנה מאד בערך קבלת בחינה ד' שבא"ס ב"ה, ולפיכך קיבל רק קו דק של אור בערך גודל האור שבא"ס ב"ה (ח"א פ"ב או"פ ב' עמ' י' ד"ה ומהאמור), [ח"ב תש' מג'].

סעיף 67

סז) הנשתנה משהו אחר הצמצום גם בא"ס ב"ה.

אע"פ שבחינה ד' שבא"ס ב"ה צמצמה את עצמה, עם כל זה, אין כאן ענין של פושט צורה ולובש צורה אחר העדרה של הראשונה, כנוהג בגשמיים, אלא יש כאן ענין של תוספת צורה חדשה על הצורה הראשונה והצורה הראשונה לא זזה אף משהו, משום שאין מקרה ההעדר נוהג בשום דבר רוחני. ולפיכך כל החידוש הזה של הסתלקות האור וכח העיכוב שנעשה בבחי"ד שלא לקבל בתוכה, נבחן לעולם אחר חדש ומיוחד לעצמו, שנתוסף עתה על האור א"ס ב"ה הנשאר בקדמותו בלי שום שינוי כל שהוא. וכזה תקיש לכל חידושי צורות הנפעלים בתוך הרוחניים. (או"פ ח"א פ"ב א').

סעיף 68

סח) מאימתי נתגלתה העביות שבבחי"ד.

מביאת הקו מא"ס ב"ה, שהמסך עכב אותו מלהאיר בבחינה ד', אז ניכרת העביות שבה כי נשארה בלי אור. (או"פ ח"א פ"ב ד').

סעיף 69

סט) מה הן ד' הבחינות שברצון לקבל.

מתחילה מתפשט ויוצא האור מהמאציל בבחינת אור דחכמה, שהוא כללות חיותו השייכת לאותו הנאצל, ובו בחינה א' שברצון לקבל, ונקרא התפשטות א' או בחינה א'. ואחר כך מתגבר באור ההוא בחינת הרצון של השפעה, שהתגברות הרצון הזה ממשיכה אור דחסדים מהמאציל, וזה נקרא התגברות א' או בחינה ב'. ואחר כך מתפשט אור דחסדים ההוא התפשטות גדולה דהיינו בהארת חכמה, וזה נקרא התפשטות ב' או בחינה ג'. ואח"כ חוזר ומתגבר באור ההוא הרצון לקבל הכלול באור מהתפשטות א' כנ"ל, ובזה נשלם הרצון לקבל על גדלותו ושלימותו, וזה נקרא התגברות ב' או בחינה ד'. (או"פ ח"א פ"א נ').

סעיף 70

ע) מה הן ד' האותיות של הויה.

היוד של הויה, היא בחינת התפשטות א' של האור הנקראת בחינה א' (כנ"ל אות ס"ט). ה' ראשונה של הויה, היא בחינת התגברות א' שבאור הנקראת בחינה ב'. ו' של הויה היא התפשטות ב' של האור, הנקראת בחינה ג'. ה' אחרונה של הויה, היא התגברות ב' שבאור הנקראת בחינה ד' (הסת"פ אות ל"א ד"ה וז"ס).

סעיף 71

עא) מהו הראש העליון של הקו הנוגע בא"ס ב"ה.

עי' לעיל אות מ"ט.

סעיף 72

עב) מהי המחשבה היחידה, הכוללת את כל מיני הצורות וההפכים שבכל המציאות כולה.

היא המחשבה של 'להנות לנבראיו' (הסת"פ אות כ"ב ד"ה ועכשיו).

סעיף 73

עג) מהיכן, חכמי הקבלה מתחילים לעסוק.

כל המדובר בחכמת הקבלה, הוא רק בהתפשטות האור מעצמותו ית', אמנם בעצמותו ית' אין לנו שום הגה ומלה כלל. (או"פ ח"א פ"א ב').

סעיף 74

עד) מה הם ב' העיקרים הכוללים הכל.

העיקר הא', הוא מה שכללות המציאות שלפנינו, כבר קבועים וקיימים באין סוף ב"ה בכל שלימותם האחרונה, וזה נקרא אור א"ס. העיקר הב', הם ה' העולמות שנקראים אדם קדמון אצילות בריאה יצירה עשיה, המשתלשלים ממלכות דאין סוף לאחר הצמצום. וכל שישנו בעיקר הב' הוא נמשך מעיקר הא'. (או"פ ח"א פ"א ג' והסת"פ אות ה' ד"ה ובאמת).

סעיף 75

עה) מהו הפירוש של 'הוא ושמו אחד'.

'הוא' מורה על האור שבא"ס ב"ה. 'שמו' מורה על הרצון לקבל שבא"ס ב"ה המכונה מלכות דא"ס. 'אחד' מורה שאין שינוי צורה כל שהוא נבחן שם בין האור שה"ס 'הוא' לבין הכלי שה"ס 'שמו', אלא כולו אור. (או"פ ח"א פ"א ל' ד"ה ולפי, והסת"פ אות י"ג ד"ה אמנם).

סעיף 76

עו) מהו השם 'אין סוף'.

מטרם הצמצום נקרא בשם 'אין סוף', להורות כי שמה לא יצוייר סוף וסיום כלל, להיות גם בחינה ד' מקבלת את האור, וא"כ אין שום סיבה שמה להפסקת האור להתהוות סוף וסיום . (או"פ ח"א פ"א כ').

סעיף 77

עז) מה נמשך מהרצון לקבל הכלול בא"ס.

בריאת העולמות וכל מלואם. כי ע"כ צמצם את עצמו בבחינה ד' שבו כדי לגלות העולמות האלו עד לעוה"ז, אשר כאן יש אפשרות להפך את צורת הקבלה על צורת השפעה. (או"פ ח"א פ"א צ' והסת"פ אות י"ז ד"ה ובזה), [פ"א או"פ מ', הסת"פ כב'].

סעיף 78

עח) מהי הסיבה לצמצום האור.

דבר הקישוט שראתה המלכות דא"ס להשואת הצורה ליוצרה, שאפשר שתתגלה רק ע"י בריאת העולמות, מחמת זה צמצמה את עצמה. (או"פ ח"א פ"א מ' וח"א פ"א צ'), [הסת"פ כז'].

סעיף 79

עט) איזו בחינת קבלה תחשב לבחינת השפעה.

המקבל רק משום הרצון להשפיע נחת רוח לנותן. (או"פ ח"א פ"א צ').

סעיף 80

פ) לתכלית מה נעשה הצמצום.

כדי להפך צורת הקבלה לצורת השפעה.

סעיף 81

פא) למה נסתלק האור מהנקודה האמצעית, ושוב לא חזר.

עי' או"פ ח"א פ"א מ', והסת"פ אות כ"ב ד"ה ועכשיו. [הסת"פ יד', תש' עח']

סעיף 82

פב) למה לא נעשה בחינת סוף על ידי הצמצום.

משום שהצמצום לא היה מטעם שינוי צורה שנראתה ברצון לקבל, שרצה לתקנה, אלא רק מחמת קישוט בעלמא בלי שום צורך וחיוב. [ח"א פ"א או"פ צ']

סעיף 83

פג) למה נסתלק האור בעת הצמצום מכל ד' הבחינות.

משום שאין מקצת נוהג ברוחניות. (או"פ ח"א פ"א ע').[ח"א הסת"פ כ"ז, ח"ב תש' קכ"ו]

סעיף 84

פד) למה לא הוכרו ד' הבחינות במדרגות זו למטה מזו בעת הצמצום מטרם ביאת הקו.

בטרם הארת הקו, עדיין לא היתה נבחנת בחינה ד' בעצמה לעבה ושפלה, כנ"ל אות פ"ב, וע"כ אין ענין שתתרשמנה המדרגות בשבילה. (או"פ ח"א פ"א צ').

סעיף 85

פה) למה לא נתעבתה בחי"ד תיכף עם צמצום האור, אלא שנשארו כל ד' הבחינות בהשואה אחת.

משום שהצמצום לא היה מפאת שינוי הצורה. (או"פ ח"א פ"א צ').

סעיף 86

פו) איזו בחינה נשארת ריקה מאור.

רק בחינה ד' בלבדה (או"פ ח"א פ"ב ב').

סעיף 87

פז) מתי תתמלא גם בחי"ד מהאור העליון.

בעת שכלי הקבלה יקנו צורת השפעה. (או"פ ח"א פ"א מ').

סעיף 88

פח) מהו הגורם לבריאת העולמות.

הרצון לקבל הנמצא שם בהכרח היה בו החפץ להתקשט ולהדמות לצורת האור לגמרי, וזה נעשה ל'גורם' לבריאת העולמות. (או"פ ח"א פ"א צ').

סעיף 89

פט) מהו החפץ הנרצה מתורה ומע"ט.

להפך כלי הקבלה שיהיו על מנת להשפיע. (הסת"פ אות כ"ב).

סעיף 90

צ) מהי הסגולה של גילוי השמות הקדושים.

סגולתם היא ביחוד, להפך צורת הקבלה להשפעה. (או"פ ח"א פ"א צ').[או"פ ח"א פ"א מ']

סעיף 91

צא) איך מתגלים השמות הקדושים.

על ידי העמל בתורה ובמעשים טובים. (או"פ ח"א פ"א מ').

סעיף 92

צב) מהו גמר התיקון.

כשיוחזרו כלי הקבלה לצורת ההשפעה. (אור פנימי ח"א פ"א מ').

סעיף 93

צג) מהו השורש של הקלקולים כולם.

שיני הצורה הנמצא ב'רצון לקבל' מן המאציל. (הסת"פ אות י"ח ד"ה ודע, [אות י"ז]).

סעיף 94

צד) למה אי אפשר להפך כלי הקבלה להשפעה זולת כאן בעוה"ז, ולא בעולמות עליונים.

קלקול ותיקון בנושא אחד, נוהג רק בעוה"ז. (הסת"פ אות כ' ד"ה ובזה).

סעיף 95

צה) מה הן ב' הבחינות שבאור.

אור החכמה ואור החסדים. (או"פ ח"א פ"א נ').

סעיף 96

צו) מה כלול בהתפשטות האור מהמאציל.

הרצון להשפיע והרצון לקבל. (או"פ ח"א פ"א נ').

סעיף 97

צז) איזה אור מתגלה עם התגברות ה'רצון להשפיע'.

אור החסדים. (או"פ ח"א פ"א נ').

סעיף 98

צח) מה המה ב' האורות הכלולים בכל נאצל.

אור החכמה ואור החסדים. (או"פ ח"א פ"א נ').

סעיף 99

צט) למה אור החסדים שפל מאור החכמה.

משום שנמשך על ידי התגברות רצונו של הנאצל. (או"פ ח"א פ"א נ').

סעיף 100

ק) מתי נגמר כלי הקבלה.

אחר שנגלתה בחינה ד' שברצון שהיא גדלות הרצון לקבל. (או"פ ח"א פ"א נ').

סעיף 101

קא) מהו ההפרש בין המקבל מתוכו אל המקבל מחוצה לו כמו בא"ס ב"ה.

המקבל בתוכו, הכלי מגביל במידתו את האור שמחזיק. והמקבל מחוצה לו, אין הכלי מגביל האור שמחזיק, והוא בלי קצבה. (ח"א פ"א נ').

סעיף 102

קב) מהן ספירות העיגולים.

כשאין הבחן בין מעלה ומטה בין ד' הבחינות שברצון, נבחנות לד' עיגולים זה בתוך זה כגלדי בצלים. (או"פ ח"א פ"א ק').

סעיף 103

קג) למה אינן נבחנות המדרגות בעגולים בזו למטה מזו בטרם ביאת הקו.

כי הצמצום לא היה מחמת פחיתות שינוי הצורה. (או"פ ח"א פ"א [צ'], ק').

סעיף 104

קד) היש ענין רע ב'רצון לקבל' מעצם בריאתו.

אין בו שום פחיתות מעצם בריאתה, וגם לא היתה מתגלה בו שום פחיתות לולא היה עליו הצמצום. (הסת"פ אות י"ט ד"ה אמנם)