הקדמת בעל הכ"י
ב"ה אשר נחני בדרכיו ולא עזב חסדו ואמתו מעמדי וזכיתי שיובא למכבש הדפוס את יקר גדולת פרשת דברי כ"ק מרן אדוני אבי קדוש רבן של כל בני הגולה מוה"ר חיים מאיר יחיאל זלה"ה אשר נקרא בפי כל הרבי ממאגלינצא אשר נודע בין ראשי צבאות ישראל אשר שכן עליו ענן עליון ורבים נאותו לאורו. הן באזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו את גדולת האלקי כ"ק מרן זצלה"ה ומטעמים הכמוסים לא נשאר אחרי' שום חיבור נדפס אף שבכל שבת ושבת אמר תורה וממש היה שכינה מדברת מתוך גרונו וגם נודע שהי' גדול בהלכה ובפלפול ועכ"ז לא היו ביכולת להדפיס ממנו שום דבר תורה והטעם נודע ואין מגלין אותו אלא לצנועין והטעם הגלוי הוא מחמת שהתורה שיצא מפה קדשו היתה כל כך בהתלהבות ובמרוצת הלשון עד שלא יכלו לקבל ממנו שום דבר תורה בשלימות שיהי' ביכולת להדפיסה, ושמעתי שפ"א שבת אצלו אחד מהגדולים המפורסמים וכששאלו אותו לפרש להם הד"ת ששמע מפה קדשו וענה להם לא הבנתי מהחידושי תורה יותר כי אם גודל ערכם שעומדים ברומו של עולם אבל לא הבנתי כל כך שאוכל להגידם לכם ופעם אחת שאל כ"ק מרן זלה"ה למפורסם אחד ההבנתם את חידושי תורה שאמרתי והשיב לו לא הבנתי ואמר אליו כ"ק מרן ז"ל תאמינו לי שאני איני אומר תורה בשביל הגופים אך בשביל הנשמות. מחמת זה לא יכלו להדפיס ממנו שום דברי תורה וכמעט ח"ו נשכח לנו. דרכי "חיים" אמנם השי"ת ברוב רחמיו המסבב כל הסבות הניח לנו שארית להזכיר לבני ישראל דרכי חיים ואפריון נמטי למר זקני ז"ל מוה"ר יוסף ז"ל אשר ע"י כמעט שזכינו לכל הספר זה כי זקיני הנ"ל היה מקורב גדול אצל כ"ק מרן זצלה"ה עד שפעם אחת אמר לו בזה הלשון יוסיל אני מבטיחך שכמו שאתה משמשי בזה כן תהיה אצלי משמש בבא והי' לו אמונה ברבו כמו במשה רבינו ע"ה וזה גרם לו שכל מה ששמע וראה אצל רבו הכל חקק בעטו לזכרון. אחריו נשארו המרגליות למר זקיני מוה"ר יחיאל ז"ל מפאדאליע אשר נודע בין חסידים הרבי מקאזניץ ובין חסידי הרה"צ ר' יעקב יצחק מבלענדוב ז"ל והוא הי' בסוף ימיו אצל אבי ז"ל ומה ששמעתי מזקיני הר' יחיאל הנ"ל ששמע מרבותי גם אלה רשמתי בספר. ואחר פטירת אדוני אבי מורי ז"ל לא עמדתי בטוב הכתבים האלה מפני שהייתי צעיר לימים אך זה הבנתי שדברים האלה צריכים שימור וממש שמרתי אותם כבבת עיני:
ועם הכתבים האלה הי' לי שיקול הדעת גדול אם ליתן אותם להדפיס או שלא ליתן מפני כבוד ד' הסתר דבר ודי למבין אך האיר ד' את עיני ומצאתי בין הכתבים מאמר אחד בשם כ"ק מרן זצלה"ה שאמר בפה קודשו שקודם התנהגות הרבנות נפלה בדעתו לקיים הפסוק והצנע לכת וכו' והראה לו זקן אחד מתלמידי הרבי מלובלין את מאמר המדרש על הניקה בנים שרה וז"ל המדרש גלי דדך לא עת צניעות הוא ומאז קבלתי ע"ע את הנהגת הרבנות ע"כ. כשראיתי את מאמר הזה אמרתי בלבי מאי האי דקמן ומסתמי שד' אנה לידי כמו שיש לנו הקבלה כשיש לאדם איזה ספק ואינו יכול לפתור אותו אזי יפתח ספר ויעיין בהענין שנפל לפניו ומזה יבא לפתור הספק שלו:
וכמו כן איתא בספר נהר שלום מכ"ק מרן אדמו"ר זצלה"ה מקאלושין על הפסוק העבר עיני מראות שוא וכי' ופי' שמלת "שוא" משמעותו בחנם וזאת ביקש דוד המלך ע"ה מהשי"ת שמכל ראיותיו יצמח דבר טוב לכן כשראיתי מאמר הנ"ל אמרתי בלבי לא עת צניעות הוא ולא עת לחשות ושמעתי לעצת בני בינה לראות שיפיץ ספר הזה בין אב"י למען יאכלו בני ישראל מעץ החיים וחי לעולם בזה ובבא:
ואליעלה על לב הקורא כשיעיין בזה הספר שהסיפורים האלה פשוטים המה כסיפורי השוק אך שידע שהסיפורים האלה רובם ככולם המה דרכים בעבדות הבורא ב"ה גם ידוע שכ"ק מרן זצלה"ה הוציא הרבה אנשים אשר נפלו כמעט בעומקא דתהומא רבא ר"ל, בסיפורי מעשיות שלו וכמו שמובא בפנים: אנחנו צריכים לקיים מאמר חז"ל ביבמות דף צ"ו על הכתוב אגורה באהלך עולמים, אמר דוד לפני הקב"ה יהי רצון שיאמרו שמועה טובה מפי בעוה"ז וא"ר יוחנן משום רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה טובה מפיו בעוה"ז שפתותי' דובבות בקבר והנה מלת "דובבות" צריכים פירוש וכי איזה פעולה ומאי הנאה יגיע מזה ששפתותיו דובבות בקבר ובכדי להבין זה נפרש מקודם דברי הגמ' צדיקים במיתתם קרוים חיים פי' כמו שהחי הוא בבחינת הולך כן הצדיק שמזה שילמדו דורות הבאים בדיבוריו ויוסיפו בעבדות הבורא יתברך הצדיק הולך מהיכל להיכל ולכן נקראים חיים והצדיק כשרואה שעל ידינו נתקרב להיכל המלך אזי הוא זוכר אותנו להעתיר בעדינו רחמי שמים ומליץ טוב בעדינו. ועתה מובן מאמר הנ"ל שפתותיו דובבות בקבר כי כשנאמר דבר שמועה מפיו ונוסף ע"י הצדיק בעבדות הבורא ית"ש אז נעשים להצדיק עלי' מהיכל להיכל ובעד זה הצדיק זוכר אותנו וממליץ טוב בעדינו ופי' מילת דובבות שדובב וממליץ טוב בעבורינו:
ובזה נבין פסוק רש"י בפרשת ויצא אפשר שעברתי על מקום אבותי ולא התפללתי שם יהב דעתי' למהדר וקפצה לו הארץ יקשה איך יכול באמת להיות שיעקב אבינו יעבור במקום קדוש כזה ששם התפללו אבותיו ולא נתעורר להתפלל שם ולפי דרכנו הנ"ל ניחא שזה ידוע שמקודם יתעורר האדם להמעשה הטוב ע"י אתערותא דלעילא אולם לשלימת המעשה צריך אדם לאתערותא דלתתא דהיינו שיתעורר מצד עצמו. ובהדרך שדרכו לנו אבותינו נוח לנו להתאמץ ולהוסף חיל בעבודת השי"ת ועתה מובן דברי רש"י הנ"ל דזה מובן מצד עצמו שכאשר בא יעקב אבינו למקום שהתפללו בו אבותיו בודאי נתעורר להתפלל שם מחמת התעוררות אבותיו אך כשיצא משם חשב בדעתו הלא לא התפללתי שם רצה לומר שלא התפללתי שם מצד עצמי אלא רק מחמת התעוררות מצד אבותיו ולשלימות המעשה צריך להיות ההתעוררות מצד עצמו לזה יהב דעתיה למהדר כדי להתפלל בהתעוררות מצד עצמו ואז קפצה לו הארץ דהיינו שהקב"ה צירף לו המחשבה וההתעוררות דהשתא להתפילה דמקודם ונשתלם המעשה ולא הי' צריך שוב למהדר:
היוצא מדברינו שמקום ודרך שדרכו בו אבותינו המה לנו לעזר ולסעד בכל ענינים לכן אנו מחויבים לעיין ולחקור בטוב בסיפורים האלה שרובם מראים לנו הדרכים והענינים שעבר בו אותו צדיק זי"ע ובפרט בהחידושי תורה המובאים שצריכים לעיון היטב כי מלבד שהמה כבשוני של עולם, נכתבים המה בקיצור נמרץ ובאיזה מקומות כמעט ברמזים ויראתי לשלוח יד בהם לגרוע או להוסיף עליהם ומהאי טעמא נשאר עוד הרבה כתבים תחת ידי שלא יכולתי ליתן אותם להעלות על מכבש הדפוס כי היו צריכים להגהותם ויראתי שלא אכשיל בלשוני כי באתר זקוקין ופלסין דנורא מאן יעול בר נפחא לתמן. וכאשר ירחיב ד' את גבולי אז אפשר שאלקט לקוטי בתר לקוטי ואשר יהי' באפשר אסדר לדפוס:
קראתי שם הספר שיחות חיים משני טעמים א' מפני שבשם "חיים" נרמזים שלשה שמות מר"ן הק' זלה"ה שהמה ח"יים מ"איר י"חיאל ב' מפני ששיחות צדיקים המה חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים:
זכות הכ"י הזה מכרתי לצמיתות להרהמה"ג וכו' מוהר"ר יהודא ליב אשליאק מו"צ בווארשא וח"ו לשום מאדם שיסיג גבול. כי מלבד איסור השגת גבול עונש הקיר"ה ידוע. עתה אודה להשי"ת שזכיתי שע"י יצא לאורה מנורה הטהורה ולהיות נחשב בין מזכי הרבים ויהיה לרצון לפני אדון כל וזכות כ"ק מרן ז"ל יעמוד לנו להושע בכ"ע ואזכה
גם אנוכי להתברך בתוך כלל ישראל.
דברי שלמה זלמן בן לאאמו"ר מו"ה יוסף עזרא ז"ל בריטשטיין
נסיעות כ"ק מרן ממאגליניצע להרבי מלובלין
סיפר כ"ק מרן זצללה"ה שבהיותי בפעם ראשונה בלובלין. שמעתי שהרב הקדוש היהודי זצלל"ה בא ללובלין. ואז תיכף הלכתי על האכסניא של היהודי ז"ל לקבל פניו. ובבואי על האכסניא הי' הרה"ק היהודי זלה"ה סועד סעודת שחרית בקיבוץ עם. אמרתי אל המשמש להעמיד בעבורי בקבוק יי"ש על השולחן והכריז המשב"ק בזה"ל מאיר'ל שטעלט בראנפין (=מאיר'ל מעמיד ליקר) ושאל הרה"ק היהודי זלה"ה וועלכער (=איזה) מאיר'ל אמרו לו מאיר נכד המגיד מקאזניץ ונתן לו שלום ונענה בראשו (וסיים בזה"ל) נענע לי בראשו אזוי ווי איינער זאגט פעטער מען קען אייך ער האט געוואוסט אז איך שמעק איהם נאך די טריט איך האב ב"ה יא געוואוסט וואס פאר א פויגעל דאס איז (=כמו שאחד אומר, דוֹד, מכירים אותך. הוא ידע שאני מרחרח את עקבותיו, אני ב"ה כן ידעתי איזו ציפור היא זו) עד כאן דבריו הקדושים:
עוד מנסיעה ללובלין.
סיפרמהרה"צ ר' אליעזר מקאזניץ זצלל"ה נכד מרן הקדוש זצלל"ה. סיפר שפעם אחת אשר זקינו כ"ק מרן זלה"ה מרגלא היתה בפומיה שבעת פרידתו לביתו בלובלין היה נראה לו שיש לו חסידות כ"כ שיהיה לו על עשרה שנים. אמנם כאשר בא לביתו עוד טרם הצג כף רגלו על מפתן הבית תיכף ומיד התעורר בתשוקה עצומה לחזור ללובלין וסיפר שפעם אחת בר"ח אלול בעת אשר ישב בבית מדרשו ולמד פתאום נפל בדעתו לנסוע ללובלין ולא אחר הדבר אך תיכף ומיד נטל טלית ותפלין שלו והלך ללובלין ויהי בבואו אל הקדש פנימה מיד בעת קבלת שלום מהרבי זלה"ה אמר לו הרבי מלובלין זלל"ה לך תיכף ומיד לביתך ואם ירצה ה' על יוה"כ תבוא אלי וישתומם מאד מרן הק' זלה"ה כי לא ידע מה זה ומה ראה על ככה. בתוך כך שמע שהרה"ק היהודי זלה"ה בא ללובלין והלך אצלו לקבל פנים ותיכף פנה אליו הרה"ק היהודי זלה"ה ובקש ממנו שיניחוהו וילך ממנו ואמר לו שירא שלא ילשינו אותו לפני הרבי שמתנהג בראביסיטווא דאס טויג נישט פאר מיר און נישט פאר דיר (=שמתנהג באדמורו"ת, זה לא טוב לא עבורי ולא עבורך), וחזר מרן זלה"ה לבית המדרש של הרבי ויאמרו לו החסידים שמחפשים אותו מבית הרבי והלך מרן זלה"ה לחדר הרבי מלובלין. ויאמר לו הרבי בזה"ל מאיר'ל האסט דו נישט פערשטאנען וואס איך האב צו דיר געזאגט. פאר שוין א היים (=מאיר'ל, לא הבנת מה שאמרתי לך, סע כבר הביתה), ופטר אותו פעם שנית לביתו וסיים כ"ק זקיני ז"ל מרן ה"ק בזה"ל שהרבי ידע בטוב אז איך אנטגייא פארען יהודי הק' (=שאני בורח אל היהודי הקדוש) זלה"ה עד כאן דבריו הקדושים :
עוד סיפר מהרה"צ הנ"ל בשם אא"ז מרן זצלה"ה. שזקינו מרן הק' אמר שבאמת שמע הטעם מדוע הרבי לא רצה כל כך שינהג היהודי הקדוש בחייו אע"פ שבעצמו היה מנוסה כזאת כידוע שנהג לפני ליזעסנק בחייו. והטעם כי הרבי ידע שליהודי הק' יש לו לנהג אך זמן קצר וקצוב לכן עיכב אותו כדי שיאריך ימים יותר עד כאן דבריו הקדושים:
עניני המחלוקת והמלשינות הידועות שהיה ליהודי הק' בלובלין.
סיפר כ"ק מרן ה"ק ממאגלינצע זצלל"ה זי"ע שפעם אחת הלשינו על היהודי הק' לפני הרבי מלובלין זלה"ה שכל נסיעת היהודי הק' זלה"ה ללובלין אינם כי אם לקבל ממנו החסידים והראו ע"ז להרבי כמה אותות ומופתים עד שהספיקו להביא את הרבי לידי הקפדה על היהודי הק' ואמר הרבי בזה"ל ער קימט צו מיר. צו צי נעמען מיין עולם (=הוא בא אלי, כדי לקחת את הקהל שלי), ותיכף שלח הרבי אנשים על האכסניא של היהודי הק' לחקור אם אמת הדבר ובאותו מעמד היה הה"צ ר' דוד מלעלוב זצלה"ה וזרז את עצמו ונתן ידיעה להיהודי הק' ז"ל טרם הגיעו שליחי הרבי אל היהודי הק' והספיק היהודי הק' זצלה"ה. און ער האט איין געפאקט דאס פעקיל (=והוא ארז את החבילה), וכמובן שלא הכירו אצלו שליחי הרבי זלה"ה מאומה אחר הדברים האלה אמר היהודי הק' זלה"ה אל ר' דוד מלעלוב מה אתם רוצים בשביל זה ויען לו הרה"ק ר' דוד מלעלוב בזה"ל איידער דוד וועט זיך מישב זיין וואס צו וועלען וועט זיך דוד אויס טיהען דאס לייביל (=עוד לפני שדוד יתיישב בדעתו מה לרצות, דוד יפשוט את כותנתו) עד כאן דבריו הקדושים
עוד מעניני מלשינות והמחלוקת הנ"ל
סיפר כ"ק מרן זלה"ה. שפעם אחת בהיות היהודי הק' בלובלין אמר על האכסניא שלו תורה מאד נפלאה לפני החבריא קדושה שלו. ומחמת התרגשות והתפעלות מהדברי תורה הקדושים אמר הרה"ק ר' דוד מלעלוב שבאם שהיה שמע הרבי הדבר תורה הזאת אז בטח לא יקבל יותר שום מלשינות על היהודי הק' ז"ל. להצלחה היה שם בין החברים איש אחד מרודפי היהודי הק' וילך אותו האיש. בלי שהיות. וסיפר הדברים לפני הרבי זצלה"ה. והיה זאת למעט לו רק מצא לנחוץ גם להפוך הדברים כי אמר להרבי שר' דוד מלעלוב אמר. שבאם הרבי היה שומע תורת היהודי הק'. אז מיד היה לחסיד של היהודי הק' וכמעט שנחלש דעת הרבי ויאחז בזקנו הלבנה כשלג. והביט בה. ואמר בזה"ל אויף די עלטער זאל איך נאך דארפען זיין א' תלמיד'ס א חסיד (כלומר: בגיל הזה עוד אצטרך להיות תלמידו של חסידי). וכשהגיע המעשים והדיבורים האלה לפני הרה"ק ר' דוד מלעלוב זלה"ה אמר עתה אני מוכרח להסיר הלייביל שלי ובזמן קצר נפטר לעולמו ר"ל. לאחר פטירתו נתנה אשתו של הרה"ק ר' דוד מלעלוב אל הרבי זלה"ה את גביע הכסף של קידוש של בעלה.
בליל שבת קודש העמידו אותו הגביע על השלחן כדי שהרבי יקדש בו. ויהי כאשר נטל הרבי הגביע לקידוש נזדזע ותיכף החזיר אותו על השלחן. וציוה ליתן לו גביע אחר לקידוש ובאותו מסבה היה נמצא הר"ר שמעון דייטש ללה"ה ויאמר הר"ר שמעון דייטש בלבו כאן מצא בעל חוב לגבות את חובו. כי הוא היה מרודפי היהודי הק' כידוע. ומחמת שנראה לו שהרבי אינו רוצה לקדש בגביע של הר' דוד מלעלוב ז"ל מטעם שדבר טוב על היהודי לכן מצא לדעתו שעת הכושר לדבר על היהודי הק' והתחיל לדבר על היהודי הק' ז"ל אז פנה אליו הרבי ויגער בו ואמר לו בזה"ל די האסט שוין אויס געריסען איין בארג איצט ווילסטו אויסרייסען נאך איין בארג (=כבר עקרת הר אחד, כעת אתה רוצה לעקור הר נוסף), וסיים כ"ק מרן ז"ל שהוא הי' גם המלשין הראשון עד כאן דבריו הקדושים:
תחבולה הנוראה שהמציאו לעומת היהודי הק' ולגודל דאבון לבינו הצליח מעשי שטן ר"ל.
פתח כ"ק מרן הק' ממאגלינצע ואמר: זאת ידוע שהרה"ק היהודי זכרונו לברכה מעולם לא עלה לתורה אצל הרבי מלובלין. גם לא התפלל לפני התיבה. והטעם מפני שהיה ידוע שבאם יתפלל לפני התיבה היה יכול לבא להתפשטות הגשמיות עד כלות נפש ממש. מחמת הצטיינותו באימת רבו עד להפליא כידוע. ומטעם זה גם חשו עליו מלקוראו לתורה. ראשי רודפיו היו הרה"צ מראפשיץ זלה"ה והרה"צ רש"ל מזאקאלקאוו זלה"ה. והרה"ק משה סטענזיצער זלה"ה ועוד כהנה. ויהי כאשר ראו כי אפס כל התחבולות לעומת היהודי הקדוש. ובכל מזמתם הרבה לא הועילו לטורדו ממחשבתו הטובה. נתועדו כולם יחדיו לראות ולטכס עצה ולהתחכם לנגדו. ויפול דבר ביניהם. להשתדל ולדבר על לב הרבי מלובלין זלה"ה שיכבד את היהודי הק' בתפלת שחרית. גם עם עליה לתורה. ויטב הדבר בעיניהם. מחמת שהבינו בטוב שהחבריא שלו לא ינוחו אותו בשום אופן לילך להתפלל לפני העמוד. ואז יש תקוה וכו'. ויעשו כן ויועילו אצל הרבי ויכבד להיהודי הק' עם תפלת שחרית לפני התיבה וגם עם עליה לתורה. עתה לא נשאר להם יותר לעשות זולת להודיע הבשורה הטובה הזאת ליהודי הק'. והפילו ביניהם גורל, מי ילך להודיע זאת ליהודי הק' ויפול הגורל על הר' משה סטענזיצער זלה"ה אשר הוא יהיה המבשר. ויקם הר' משה סטענזיצער והלך אל היהודי ואמר לו להכין את עצמו לתפלת שחרית. ויהי בהגיע השמועה הנוראה הזאת להחבריא שלו, אז נפרץ ביניהם מבוכה רבה. כי לא יכלו לטכס עצה בנפשם מה לעשות, להניחו להתפלל לפני התיבה אי אפשר מפני שלא היה ספק שיבא לכלות נפש ממש. ושלא להניחו לילך יראו מאד מהקפדת הרבי שיוכל לצמוח מזה. ויקם הרה"ק ר' ירחמיאל זלה"ה בן היהודי הק', ועשה מנין באכסניא, עבור אביו הק' זלה"ה, והוא רץ לבהמ"ד הרבי, לעלות לפני התיבה למלאות מקום אביו וכשבא הרבי לבהמ"ד, תיכף הלך הרה"ק ר' ירחמיאל זלה"ה לפני התיבה, והתחיל לומר ברכות בהתלהבות עצומה ועזה. (ואמר כ"ק מרן ממאגלינצא ע"ז כי מסתמא רצה הרה"ק ר' ירחמיאל למלא מקום אבותיו בכל וכל ולהתפלל כמו אביו זלה"ה), ויפנה אליו הרבי, והביט בפניו ואמר לו, זאת היא העזה. עם כל זאת גמר הר"ר ירחמיאל תפילתו. ואל קריאת התורה נתנו החבריא להיהודי הק' לילך לבהמ"ד, כי לא שלטו עוז בנפשם לעכבו, מיראת הקפדת הרבי. ויהי בקראם אותו לתורה, קראו אותו "יעמוד מורה מורינו ר' יעקב יצחק ששי'. ובלובלין היה מנהג, שלא קראו לשום אדם מורה מורינו, יהיה מי שיהי חוץ מלהרבי. והם קראו אותו "מורה מורינו" בכונה כדי שיחשוב הרבי שהיהודי הק' ציוה בעצמו לקראות אותו בשם מורה מורינו. ויהיה בהגיע קריאה זאת לאוזן הרבי אז תיכף קרב אל היהודי הק' והציץ בפני' ומני אז נעשה ונפרץ המחלוקת למכביר. ויסע היהודי הק' ולא בא יותר ללובלין כי נגנז ארון הקודש ביום דחוה"מ סוכות שנת תקע"ה לפ"ק עד כאן דבריו הקדושים:
סיבת לידת מרן זצלה"ה
פתח כ"ק מרן הקדוש ממאגלינצא ואמר אספר לכם סיבת לידתי. לאמי היה צער גידול בנים מאד ולא הי' לה זרע של קיימא פעם אחת נסעה להרבי ר' אלימלך מליזענסק זצלה"ה והפצירה בו עד שהבטיח לה שיהי' לה בן זכר וכן היה שבזמן קרוב נפקדה בבן זכר ונקרא שמו משה והיה לו עיבור נשמה ממשה רבינו. (וכמה פעמים כאשר כ"ק דיבר ממנו הי' קורא אותו בזה"ל מיין ברודערעל (=אחי) משה רבינו). פעם אחת בפרשת חוקת, והיה לו אז ארבעה שנים, קפץ הילד על השלחן וצעק מה זה שפרסמה תורה חטא של משה רבינו ע"ה. למה חטא, הלא הקב"ה אמר לו קח את המטה וכו' והעלה פילפול עמוק ותירץ את משה רבינו ע"ה. אמר זה ירד מהשלחן ותיכף אמר לאמו שראשו כואב לו ותיכף ומיד נפטר לעולמו ר"ל ומרוב הצער ועגמת נפש ר"ל הלכה לאביה ורבתה בבכיה הרבה מאד עד שאמרה לאביה, כי לא תניחיהו עד שיבטיח לה בזרע של קיימא ומבלי זאת לא תזיז אף ממקומה אז אמר לה אא"ז בזה הלשון דע בתי שמחמת המחשבות הגבוהות אשר יש לך בשעת הזיווג תמשיכי נשמות גדולות אשר לא יוכלו להיות בזה העולם גם בנך משה כ"ז שהר' אלימלך הי' בזה העולם גם הוא היה יכול להיות בעולם ובעת שנגנז האה"ק הר"ר אלימלך היה גם הוא מוכרח להסתלק ועתה בתי שמעוני זאת עשי ותהי' לך בעזרת ה' זרע של קיימא עשי לכי בגד בדרך המאדע ויאמרו עליך שמחוצפת אתה ואז תמשיכי נשמה בלתי גדולה כל כך ויהיה לך זש"ק. ותעש כן אמי והלכה ועשתה לה בגד עם שנים עשר כפתורי כסף כמנהג המאדע שהיה אז (וסיים כ"ק מרן זלה"ה בזה"ל) אין זיא האט געהאט מיך, דיא פערשארטע נשמה, בין איך נישט פערשארט. אז איך ביהט מיר אויס ביי השי"ת א זעלכע יודען זאללען געהאלפען ווערין וואס איז באמת א חוצפה (=והיא ילדה אותי, הנשמה הגסה, האם אינני גס, שאני מבקש מהשי"ת שיהודים כאלו יוושעו, שזוהי באמת חוצפה) עד כאן דבריו הקדושים
פעם אחת אמר בזה"ל אחי ז"ל הר' משה'לע הי' לו נשמת משה רבינו ע"ה ולי יש נשמת אהרן הכהן עליו השלום אין מיין אלעזר וייסט (היא הרבי מקאזניץ ז"ל) אז איך בין מקרב יודעשע נשמות פאר השי"ת אזוי ווי דער כהן גדול (=ואלעזר שלי יודע שאני מקרב נשמות יהודיות להשי"ת כמו הכהן הגדול)
הצטדקות היהודי הק' על התאמצותי להתנהג בחיי הרבי
סיפר כ"ק מרן ממאגלינצע בזה"ל איך בין א מאהל געוועזען א עזות פנים (=פעם היה לי אומץ) ושאלתי את פי היהודי הק' בעצמו מדוע רצונכם אדוק כל כך בההנהגה. אולי יהי' זאת לטובתכם. וענה לי אני רואה שיש לי לחיות ארבעים ושמנה שנים ובזמן הזאת מוכרח אני לנהג הרבנות וירא אנכי שלא ינוכה מחמת זה ח"ו מחיי הרבי לכן שמתי עצה בנפשי עד כאן דבריו הקדושים. וסיים כ"ק מרן ממאגלניצא בזה"ל איך האב געוויסט אז ער וויל מיל אב גענארען נאר מאירעל ווייסט דעס אמת'ן טעם (=אני ידעתי שהוא רוצה לרמות אותי, אבל מאירל יודע את הסיבה האמיתית) עד כאן דבריו הקדושים
אם לילך מתפילין דר"ת בסנדקאות.
סיפר הרה"ק ר' אלעזר מקאזניץ שפעם אחת בהיות מרן הק' ממאגלינצא בלובלין היה שם ברית מילה בבהמ"ד של הרבי ובעת אשר כבדו את הרבי עם סנדקאות הי' הולך בתפילין דר"ת וישב כך בסנדקאות ולא חלץ מקודם את התפילין ונסתפקו התלמידים בדבר אם הוראת שעה היתה ובדרך מקרה לא חלץ התפילין דר"ת אבל באמת לכתחילה אין לילך בתפילין דר"ת שבשעת ברית מילה מפני שיש בזה משום קדושת כתר או שבכוונה עשה הרבי כן לישב בתפילין דר"ת בשעת הברית מילה כדי להורות לתלמידים שמותר לילך בתפילין דר"ת בשעת ברית מילה וענה אליהם כ"ק מרן ממאגלינצא שלדעתי הי' זה רק בדרך המקרה דהיינו שהיה צריך להם כדי לעשות טובה עי"ז לילד הנימול והוראת שעה היתה אבל באמת דעתו של הרבי שלא לילך בתפילין דר"ת בשעת ברית מילה מפני שיש בהם משום קדושת כתר. וסיים ע"ז הרה"צ ר' אלעזר מקאזניץ זלה"ה שכפי הנראה פסק כן כ"ק מרן זלה"ה הלכה למעשה ע"כ דה"ק. ודוק בדברי' האלה העומדים ברומו של עולם:
עוד סיפר כ"ק מרן הק' זלה"ה ממאגלינצע
פעם אחת טייל היהודי הק' זלה"ה עם תלמידיו בשדה ופגעו בערל אחד מוביל עגלה שחת. ונהפך לו העגלה על פניה. ויצעק הערל אל היהודי הק' ותלמידיו זלה"ה שיעזרו אותו להעמיד את העגלה ולטעון השחת. והלכו לעזרו לטעון השחת ולא יכלו בכחם לעזור לו. ויקצוף עליהם הערל ויאמר להם, בלשון פויליש. מאזיעש אליע נעכטשעש. ר"ל שקצף עליהם שיכולים להגביה השחת אבל אינם רוצים. אז אמר היהודי הק' לתלמידיו. שומעים אתם מה הערל אומר. הוא אומר לנו שיכולים אנו לרומם ה"הא" שבשם אך אין אנו רוצים עד כאן דבריו הקדושים.
סיפור מהסבא קדישא מראדשיץ זצלה"ה
ומעשה כזה היה ג"כ אצל הסבא קדישא מראדשיץ זלה"ה פעם אחת ביומא דשוקא הלך הרה"ק לקנות אצל ערל אחד עגלה עצים. ורצה הערל בעד העצים ארבעה זהובים. והרה"ק לא רצה ליתן יותר משלשה זהובים וכאשר שלא היה יכול הרה"ק לבא עמו לידי השוואה פנה ערף ממנו. ויצעק אחריו הערל בלשון פויליש פאפראווטשא טא קאפיטשע. ולא ידע הראדישיצער מאי קאמר וישאל ליהודי אחד שהיה סמוך לו מאי צועק הערל. מה עשיתי לו. ויפרש לו היהודי הלז שהערל אומר לו אז ער זאל זעך פערבעסרען. וועט ער קענען קויפען (=באם הוא ישתפר, הוא יוכל לקנות). ואמר הסבא קדישא ע"ז גם הערל מבין עלי. אז איך באדארף זעך צו פערבעסערען (=שאני צריך להשתפר), ותיכף נתבודד בביתו ופישפש במעשיו.
סמיכת הרבי מלובלין להרה"ק מראפשיץ
סיפר הרה"ק ר' אלעזר מקאזניץ, שפעם אחת היה הרבי מלובלין אצל הרה"ק ר' מרדכי מנעשכיז זצלה"ה. ובאותו העת היה שם קיבוץ גדול מגדולי הדור. ובעת הזאת, הרבי מלובלין עדיין לא היה מפורסם. ויהי בעת הסעודה, הושיבו להרבי מלובלין בקצה השולחן. ובאמצע הסעודה, נשאלה שאלה לפני הגדולים האלה, ואחד אסר, ואחד התיר, עד שנצמח מזה פלפול גדול בין החבריא, ונשאו ונתנו בהרמת קול. ויקם הרבי מלובלין ממקום מושבו ויעל אליהם לראש השולחן והרכין ראשו עליהם ויאמר להם בזה"ל וויי וויי וויא פערגעסט מען עס אזוי געשווינט (=וי וי, איך שוכחים זאת כה מהר) בכבוד רבו. ויתמהו עליו מאוד כי לא הכירו אותו מעולם. שמה בין המסובין היה נמצא הרה"ק מראפשיץ זלה"ה וכשמוע הדברים הנ"ל אשר יצאו מפה קדוש הרבי מלובלין ז"ל נתן עיניו בו והכיר בו שאדם קדוש הוא. אחר הסעודה נסעו כולם לביתם. גם הרבי מלובלין נסע לביתו. וימהר הראפשיצער וירץ אחרי העגלה שבה ישב הרבי מלובלין וקפץ על העמוד היוצא מאחורי העגלה, ויחזק את עצמו עליה. ובמצב כזה ליוה את הרבי מלובלין ז"ל, העת הזאת היה אמצע החורף והקור היה חזק מאוד. והרה"ק מראפשיץ לא הספיק בחפזו לקבל עליו בגד חם והיה עליו רק כאלאטיל דק ויתמה עליו הרבי מלובלין הן על תליתו בעגלה שלא היה דרך כבוד לאדם כמותו וביותר שבקור חזק כזה אינו מלובש במלבושי חמים. וישאל אותו הרבי מדוע לא תשוב העירה כי הקור חזק ואינך מלובש כראוי ויען לו הראפשיצער לא קשה, צריך אני לאותו כפר הסמוך, ויהי כאשר נסעו כעשרה וויארסט (=פרסאות) אז הבין הרבי שאינו צריך לשום כפר ושאל אותו הרבי פעם שנית מדוע לא נטל עליו לכל הפחות איזה מלבוש חם. ויענהו הרה"ק מראפשיץ כי נחפז הייתי אחריכם מפני שיודע אנכי שעתידים אתם להיות רבי ולמה זה תברכו אשה בראשונה מוטב שתברכו אותי לראשונה. ויברך אותו הרבי מלובלין. באחרית הימים כאשר הקפיד עליו הרבי אשר מתנהג רבנות אמר לו הלא נתתם לי סמיכה בנעשכיז עכד"ק
סיפור מהרה"ק ר' יוסף מדאמבראווא זלה"ה שסיפר לכ"ק מרן ממאגלינצע.
הרה"ק ר' יוסף מדאמבראווא סיפר למרן הק' זלה"ה. שפעם אחת ישב אחד מגדולי תלמידי הרבי מלובלין אצל השלחן בסעודה אצל הרבי. ונפל בדעת הגדול היה לעשות איזה צירוף שיהיה צריך לו. ונתישב בדעתו לעשות הצירוף ע"י ברכת בורא פרי הגפן ורצה לשתות מעט יין אמנם לא הרהיב עוז בנפשו ליקח בעצמו יין מן השולחן אשר הרבי מסב עליו. ואמר התלמיד בלבו אם באמת אני צריך לעשות הצירוף הזה אז אין ספק שהרבי היה נותן לי יין לשתות. כעבור איזה מינוטין, שוב נפל בדעתו שצריך מאד לעשות הצירוף, ובתוך כך הושיט לו הרב את ידו ואמר לו לחיים ונתן לו כוס יין לשתות. כשסיים הרה"ק ר' יוסף מדאמבראווא דבריו אמר לכ"ק מרן זלה"ה מעובדא הזאת נראה שאותו התלמיד הי' באמת אדם גדול מפני שהרבי כיון לדעתו. (והתלמיד הזה היה מרודפי היהודי, ולא ניתן לכתוב שמו מפני הכבוד שהיה ממפורסמים בעולם ולכן היה לכ"ק מרן זלה"ה תרעומת עליו) והשיב כ"ק מרן להרה"ק ר' יוסף מדאמבראווא שמזה אין ראיה שהיה אדם גדול פעמים יכול להיות אז א שיינער יוד פערדרייט אזוי דעם קאפף מיט זיינע מדרגות אז מען מיז איהם נאך געבין כדי אז ער זאל אויפהערען צו רידערין בייא דעם טיש בייא מיינע שיינע יודען טרעפט זעך אויך א זעלכעס אין איך מיז אויך נאך געבין (=שיהודי נאה מבלבל כל כך את הראש עם המדרגות שלו, שמוכרחים לוותר לו, כדי שהוא יפסיק להרעיש בשולחן, אצל היהודים הנאים שלי קורה גם דברים כאלו, ואני מוכרח גם לוותר) עד כאן דבריו הקדושים
סיפור מנסיעת ר' דוד מלעלוב בפעם ראשונה לליזענסק ואשר לא נתן אותו הר"ר אלימלך לדרוך על מפתן ביתו
סיפר כ"ק מרן זלה"ה ממאגלינצא. בנסוע הר' דוד מלעלוב זלה"ה בפעם ראשונה לליזענסק עשה דרכו דרך לאנצוט, מקום אשר הרבי מלובלין היה דר שם. בבואו ללאנצוט שאל לאנשי המקום אם יש בלאנצוט תלמיד חכם מובהק. והראו אותו אל הרבי מלובלין. ובעת הזאת היה הרבי מלובלין עדיין אברך וילך הרה"ק ר' דוד מלעלוב אל הרבי מלובלין וישאל אותו הרבי מלובלין מאין אתם ויען ר' דוד זלה"ה אני מלעלוב וישאל אותו על שמו ויענהו דוד שמי. אז הרים עליו הרבי מלובלין בקולו. בזה הלשון, אתם הלעלובער, אתם הלעלובר. אחר זה שוב שאל אותו הרבי מלובלין בזה הלשון, הגידו נא לי מי הוא האיש הנכבד והגדול בלעלוב, ובאשר שהקדוש ר' דוד ידע בטוב שאין בלעלוב למעלה הימנו ושקר לא רצה לומר לכן לא ענהו מאומה. ויאמר לו הרבי בזה הלשון, א"כ אתם חושבים שאתם הגדול בלעלוב גייט, גייט. וילך ממנו ר' דוד בפחי נפש. ויבא הרה"ק ר' דוד מלעלוב לליזענסק ביום ה' בלילה והיה בבואו אל בהמ"ד הר"ר אלימלך ורצה לקבל שלום לא נתנו אותו המשמשים אל הקודש פנימה, וחזר לאכסניא. בבקר הלך פעם שנית לקבל שלום. ויהיה כאשר רק פתח דלת מהר"ר אלימלך זלה"ה תיכף קם הר"ר אלימלך ונתן עליו קולו ואמר לו בזה הלשון, ארויס, ארויס, לאזט נישט אריין דעם בעל גאה (=החוצה, החוצה, אל תתנו לגאוותן להכנס). וינסה עוד הרה"ק ר' דוד זלה"ה ללכת אצלו לקבל שלום אבל המשמשים לא הניחו אותו בשום אופן לבוא פנימה כי כן ציוה אותם הר"ר אלימלך. בראות הרה"ק ר' דוד מלעלוב שאפס כל התחבולות חזר לביתו. הדרך מליזענסק לביתו היה משך זמן שלשה שבועות. וכאשר הה"ק ר' דוד רק דרך על מפתן ביתו נתיישב בדעתו אולי אם הייתי הולך עוד פעם א' אל הר"ר אלימלך היה מקבל אותי. ולא נכנס עוד לביתו ותיכף ומיד חזר לליזענסק. ובואו לבהמ"ד היה הר"ר אלימלך שם סועד סעודת ר"ח. ויהי תיכף בראותו הר"ר אלימלך ז"ל קרא אליו בקול בסבר פנים יפות שלום עליכם ר' דוד יואס מאכסט דיא (=מה אתה עושה) ר' דוד. והיה אז אצל השלחן נער קטן נכד הר"ר אלימלך ז"ל, אמר לו זיידע עס איז דאך דער אייגנער וואס דיא האסט איהם נישט געוואלט געבען קיין שלום (=סבא, זהו אותו אחד שלא רצית לתת לו שלום), ויען לו הר"ר אלימלך בזה"ל ניין ניין מיין קינד עס איז שוין נישט דער אייגענער (=לא לא ילדי, זהו כבר לא אותו אחד) עד כאן דבריו הקדושים:
מענה של הרה"ק ר' דוד מלעלוב להרבי מלובלין, מאין יודע עת כניסת שבת קודש.
סיפרכ"ק מרן ממאגלינצע שפעם אחת בעת שהיה ר' דוד מלעלוב בליזענסק בא לשם הרבי מלובלין על שבת. ודרכו של הרבי מלובלין היה להתנהג מעט ברבנות גם בליזענסק. ובא לשם תמיד עם משמשו. וכאשר נודע להרה"ק ר' דוד מלעלוב שהרבי מלובלין בא לליזענסק, תיכף הלך אל האכסניא שלו לקבל פניו. ויהי זאת בערב שבת סמוך לבין השמשות. ומחמת זה נתדמה להרה"ק ר' דוד מלעלוב ז"ל שהתעכבו שמה בעת כזאת לא ניחא דעה הרבי מלובלין מזה. לכן מיהר לצאת ממנו. ויפנה לילך לאכסניא שלו אך תיכף ציוה הרבי מלובלין להחזיר אותו אליו ויאמר אליו הרבי מלובלין בהרמת קול בזה"ל ר' דוד ווייסט איהר ווען עס ווערט שבת (=אתה יודע כשנהיה שבת). וענה לו הרה"ק ר' דוד יא יא איך ווייס ווען עס ווערט שבת. זעהט איהר. ווען עם ווערט. שבת. קלאפט אהן בייא מיר דיא האנד (=כן כן, אני יודע כשנהיה שבת, אתם רואים, כשנהיה שבת, היד שלי הולמת) והראה לו את ידו שגידיו היה מתחילים להדפק בו בעת הזאת. ויאמר לו הרבי בזה הלשון אזויא. ווייסט איהר יאה ווען עס ווערט שבת. נוא וועל איך אייך פערציילין א מעשה, איין אפיציער'ס א טאכטער האט זעך פערליבט אהן א געניראל'ס א זוהן. חאטש עס איז נישט ציא פערשטיין אז ווי באלד דער זכר איז פין אגרעסערע דרגא אין דיא נקבה איז פין אקלענערע דרגא עס זאל דער פין ווערען א זיווג אבער אז השי"ת הייסט מיז דער פין ווערין א זיווג (=כך, אתם כן יודעים כשנהיה שבת. נו, אספר לכם סיפור. ביתו של קצין התאהבה בבנו של גנרל, למרות שאי אפשר להבין, שמכיוון שהזכר הוא מדרגה גבוהה יותר, והנקבה מדרגה נמוכה יותר, שמכך יווצר זיווג, אבל כשהשי"ת מצווה, מוכרח להווצר מכך זיווג). וישאל אותו הרבי שומעים אתם מה שספרתי לכם. ונענה לו הרה"ק בראשו, הן, יודע אני, סוד הזה היא בספר פר' ע"ח בדף פלוני ויתפעל מזה הרבי מלובלין מאד ויחבק אותו וינשק אותו ואמר לו זייט בייא מיר (=היו אצלי) רצונו היה לומר שיהיה חסיד שלו. אח"ז כשהלך הרבי מלובלין להר"ר אלימלך לקבל שלום אמר לו הר"ר אלימלך בזה"ל דיא קימשט צוא מיר ציא צוא נעמען מיינע חסידים. מיר וועלען דיר סא וויא סא געבען נאר כאפף נישט (=אתה מגיע אלי לקחת את החסידים שלי, אנו ניתן לך בין כה וכה, רק אל תחטוף) ע"כ וכן היה שהסמיכו להר"ר אלימלך שנה א' לפני פטירתו. גם הרה"ק ר' דוד מלעלוב נסע ללובלין בחיי הר"ר אלימלך עד כאן דבריו הקדושים:
וויכוח הרבי מלובלין עם הרה"ק ר' אלחנן פלאנטשער על דבר ערך קדושת ה"ר אלימלך זלה"ה
סיפר כ"ק מרן ממאגלינצא, בין גדולי התלמידים של הר"ר אלימלך היה גדול מפורסם אחד, ושמו הר' אלחנן פלאנטשער זצלה"ה. לאחר פטירת הר"ר אלימלך זלה"ה, דימה בדעתו הרה"ק הר' אלחנן פלאנטשער ז"ל שבטח כל העולם של רבו הר"ר אלימלך ז"ל יסעו אליו. אולם למרות דעתו ומחשבתו, נסעו כל העולם להרבי מלובלין. כאשר ראה הרה"ק הר' אלחנן פלאנטשער, שהעולם נגררים אחרי לובלין, הסכים בלבו. שיסע גם הוא ללובלין. ויסע ללובלין. טרם הגיע העירה שלח ידיעה להרבי מלובלין שבא יבא. כמובן שכוונתו בזה היתה כדי שהרבי מלובלין יסע לקראתו. ואין לנו להאשימו ח"ו על הרצון הזה. מפני שכל המכיר שניהם, ר"ל, הר' אלחנן פלאנטשער והרבי מלובלין, במצבם לפני הר"ר אלימלך היה נשגב ממנו עד מאד יצאו לקבלו, היה מוכרח לחפש בעצמו איזה אכסניא להלין שם. ושהה על האכסניא איזה זמן, בחכיון שעכ"פ יבא הרבי אצלו אל האכסניא. אולם גם תוחלתו הזאת נכזבה, לא בא ולא פקד. אז נטל מקלו וילך בעצמו אל הרבי מלובלין זלה"ה לקבל שלום. הרבי היה אז בהבמ"ד, נשען על החלון שבכותל מזרחית, פניו אל החלון ואחוריו כלפי הדלת ויפתח הרה"ק הר' אלחנן זלה"ה את דלת בהמ"ד ואמר בקול צפרא טבא. הרבי לא ענה אותו אפילו לא החזיר פניו אליו. אז לא יכול עוד הרה"ק להתאפק בעצמו והתחיל להרהר אחר הרבי מלובלין. ואמר בלבו בטח מרגיש הוא בביאתי לבהמ"ד שלו ובפרט שהיה לו לידע שאבוא כי נתתי לו ידיעה, ולמה, ועל מה זה, מנהגו עמי זר כזה ומכל שכן שעד עתה הייתי יותר מפורסים ממנו. וכמעט היה בא ח"ו לחלישות הדעת. בתוך כך. החזיר אליו הרבי מלובלין זלה"ה את פניו, ושאל אותו, ההכרתם את הר"ר אלימלך, וענה לו הן, הכרתי אותו. שוב שאל אותו במה הכרתם אותו, וענה לו הר' אלחנן פלאנטשער הכרתי אותו בזה, שכל ענינו בזה העולם הי' כאחד ממאה. ויאמר לו הרב אם כן לא הכרתם אותו כלל, כי אפילו מחלק המאה היה תשעה ותשעים חלקים בעולם העליון. אמנם האמינו לי אם הר"ר אלימלך היה נמצא עתה בכאן היה עומד לפני כעבדא קמי מרא אחר זה נתן לו שלום וישמח עמו מאד. כראוי.וסיים ע"ז כ"ק מרן ממאגלינצא שהוא מבין דברי קדשו של הרבי מלובלין מפני שהממלא מקום רבו יש לו כח. רבו וכח שלו. עד כאן דבריו הקדושים:
דרך נפלא בעבדות השם מרה"ר אלימלך זצלה"ה
סיפר כ"ק מרן ממאגליניצא זצלה"ה. אשר בן היה להר"ר אלימלך ונקרא הר' אלעזר. פעם אחת אמר לו אביו הר"ר אלימלך, לך בני ובקש לך רבי. ושאל לו הר' אלעזר אבא, לאנא אסע. וציוה לו הר"ר אלימלך ליסע להרה"ק הר' פנחס מקאריץ זלה"ה. ויקם הר' אלעזר ונסע לקארעץ על שבת קודש. וקיוה הר' אלעזר שבלי ספק ישמע ממנו הרבה תורה ודרכים בדרך ה', כי לא לחנם בחר אביו הקדוש דוקא בו. אמנם למרות רצונו לא שמע מהרה"ק ר' פנחס מקארעץ שום דבר תורה לא בעת קבלת שלום ולא בכל השבת כלו ויהיה בעיניו לפלא. בעת השלש סעודת כשהיה הר' אלעזר סמוך על שלחן ר' פנחס, באמצע הזמירות נאנח הר' אלעזר מעומקא דלבא ואמר אוי טאטע (=אוי אבא) ויפן אליו תיכף הרה"ק ר' פנחס מקארעץ ז"ל בזה"ל ודלמה לאו אביו הוא וישתומם הר' אלעזר זלה"ה מאד על הדברים האלה תיכף אחר השבת לא עשה שום שהיות וחזר לביתו בראות אותו אביו הר"ר אלימלך היה ראשית דבריו האם שמעת ממנו איזה דבר תורה. ויספר לו הר' אלעזר שלא שמע שום דבר תורה חוץ מה שקרה לו עמו בעת שלש סעודות שענה לו ודלמה לאו אביו הוא, ויאמר לו הר"ר אלימלך היה לך להשיבו והדכתיב שאל אביך ויגדך מלמד לנו התורה הקדושה שאם אין לך עדיין אבא בדרך קנין האמתי אז שאל לך אבא בדרך שאלה לשון בארגען (=הלוואה) וזה שיעור הכתוב "שאל אביך" ואפילו בדרך זה "ויגדך" והבן עד כאן דבריו הקדושים:
חלוקי דעות של כ"ק מרן הק' ור' משה סטענזיצער זלה"ה במעלת הרבי מלובלין ופרשת קדושת היהודי הק' זלה"ה
סיפר הר' הק' ר' אלעזר מקאזניץ זלה"ה אשר פעם אחת הי' ר' משה סטענזיצער זלה"ה במאגלינצע בתוך הדברים שאל אותו כ"ק מרן זלה"ה ההכרתם את כ"ק הרבי מלובלין והשיב לו לו הר' משה סטענזיצער זלה"ה הכרתי אותו שאל אותו עוד כ"ק מרן זלה"ה במה הכרתם אותו והשיב לו הכרתי אותו פאר איין הייסין ליזענסקער חסיד (=כחסיד ליזענסק חם). ושאל אותו כ"ק מרן זלה"ה דהיינו. והשיב לו שאפילו הר"ר אלימלך היה מצוה אותו ליסע להר"ר ברוך זלה"ה ממעזיבעז היה ציית לדבריו. אז אמר לו כ"ק מרן זלה"ה בזה"ל ניין, ניין, איהר האט נישט אנגעהויבען ציא קענען (=לא לא, לא התחלתם להכיר) אך שאפילו הר"ר אלימלך היה מצוה לו ליסע למשה רבינו ע"ה נמי לא היה ציית לדבריו נאר א דמיון איז דאס גיוועזין צום יוד הקדוש דער יוד הקדוש איז גיוועהן אויס געפילט אין אימת רבו מער ווי דער רבי מלובלין ווייל דער רבי אליין האט געזאגט אז דאס יאהר וואס ער האט גפירט פארען רבין ר' מלך איו איהס געוועזען בע'טעם'טער ווי דער נאך, ווייל ער האט דער נאך נישט געהאט דיא מדה פין אימת רבו דער יוד הקדש איז געוועזען נישט הויך ציא רעדען אחד בדרא איך בין געוועזען בייא דעם אלטען אין ראדשיץ (כונתו להסבא קדישא מראדשיץ) האב איך איהם פערציילט וואס אינץ האבין מיר בקבלה אז דארטען וועט זיין דער יוד הקדוש דער רעדעל פירער. האט ער געגעבען א דריי מיט דער נאז. נאר וואס פרעג איך אז איך האב געזאגט, האב איך געזאגט. איך זאג שטעגדיג א משל אויף דעם יוד הקדוש אז איינער טיט זעך אהן א גראבע קאפאטע ער זאל זעך נישט פער קילען, אז ער טיט איהר אויס אויף איין רגע פערקילט ער זעך אזוי אויך דער יוד הק' אזוי וויא דער יוד הקדוש האט אהן געהויבען נתגלה ציא ווערען וכו' (=אלא זה היה דומה ליהודי הקדוש, היהודי הקדוש היה מלא באימת רבו יותר מאשר הרבי מלובלין, כי הרבי בעצמו אמר שהשנה שהוא הנהיג בפני הרבי ר' מלך היתה לו טעימה יותר מאשר לאחר מכן, כי לאחר מכן לא היתה לו את המידה של אימת רבו. היהודי הקדוש היה, בלי לדבר גבוה, חד בדרא. הייתי אצל הסבא מרדושיץ (כוונתו להסבא קדישא מראדשיץ), סיפרתי לו מה שיש לנו בקבלה, ששם היהודי הקדוש יהיה ראש הקושרים. הוא נתן סיבוב באף. רק מה אני שואל שאמרתי, אמרתי, אני אומר תמיד משל על היהודי הקדוש, שאחד לובש מעיל עבה, כדי שהוא לא יצטנן, כשהוא פושט אותו לרגע הוא מצטנן. כך גם היהודי הקדוש, כשהיהודי הקדוש החל להתגלות וכו') וכשיצא ממנו הר' משה מסטענזיץ זלה"ה אמר כ"ק מרן זלה"ה ער מיינט אז באלד ער איז איין אלטער חסיד אין איך א יונגער רבי קען איך איהם נישט וואשען די יוביצע (=הוא חושב שמכיוון שהוא חסיד ישיש ואני רבי צעיר, אינני יכול לרחוץ לו את הבגד) וסיים ע"ז הרה"ק מקאזניץ דער מאגלינצער רבי האט זעך אב גענומען דעם יוד הק' בלוט (=הרבי ממוגליניצא נטל את הדם של היהודי הקדוש) ודי למבין עד כאן דבריו הקדושים:
חיבת הר' מלובלין להיהודי הקדוש.
סיפר כ"ק מרן זלה"ה ממאגלינצע כשהייתי בלובלין, ונתודע לי מפטירת היהודי הקדוש זלה"ה, בכיתי הרבה מאד באין הפוגות, עד שמוכרח הייתי ליצא מחוץ לעיר לבכות שמה, מפחד שלא ילשינו עלי לפני הרבי. אמנם לא הועיל לי ונתודע הדבר להרבי מלובלין ושלח אחרי לבוא לפניו. ושבאתי לפני הרבי חבק אותי ואמר לי בזה"ל, מיין מאיר לעב, טיא מיר ציא ליב און וויין נישט. נאך אלע מעשיות פעלט מיר דער יוד מער פין דיר. (=מאיר יקירי, עשה לי טובה ואל תבכה. לאחר כל הסיפורים, היהודי חסר לי יותר מלך). אם אינך מאמין לי, יוכל להעיד עלי המשמש שלי, שבשעה ששמעתי מפטירת היהודי, נתפלשתי באפר וסיים ע"ז כ"ק מרן זלה"ה וינחם אותי מאד ער האט מיך זעהר ליב געהאט (=הוא מאד אהב אותי) עד כאן דבריו הקדושים:
סיגוף שנהג היהודי הק' זלה"ה.
פעם אחת בערב שבת קודש הלך הרה"ק ר' דוד מלעלוב אל היהודי הק' זלה"ה. ומצא אותו שישן שינת הצהרים. והר' דוד ידע שהיהודי לא פשט את הפזמקאות מעל רגליו זה חמשה עשר שבועות כי היה לו ענין בזה וילך הרה"ק ר' דוד זלה"ה ויפשוט הפוזמקאות מעל רגליו כי רצה לעשות לו נחת רוח ותיכף הרגיש היהודי זלה"ה ויקץ משנתו והיה מרגיש בזה תענוג גדול כמובן ויאמר היהודי הק' להרה"ק ר' דוד זלה"ה בזה הלשון הייליגער ר' דוד וואס ווילט איהר דער פאר (= ר' דוד הקדוש, מה אתם רוצים בעד זה) ואמר לו בזה הלשון איידער דוד וועט זעך מיישב זיין וואס צי וועלען לאז דוד זיין מיט אייך אין איינעם אין גן עדן (=עוד קודם שדוד יתיישב בדעתו מה לרצות, הנח לדוד להיות עמכם יחד בגן עדן) עד כאן דברים הקדושים:
שירים ממחלוקת היהודי הק' בלובלין.
סיפר הרה"צ ר' יעקב יצחק מבלענדוב אשר הרה"צ מזאקולקאב נחלה מאד. ויאמרו לו הרופאים שאין תרופה למכתו זולת שיעשה לו אפעראציע (=ניתוח). ומפני שהאפעראציע (=הניתוח) היתה מסוכנת, יעצו אותו ליסע ללעמבערג לעשות שמה האפעראציע. ויהי בבואו ללעמבערג שמע שנמצא בלעמבערג הר"ר אשר זלה"ה בן היהודי, שהיה חתן גביר אחד בלעמבערג ונפל בדעת הרה"צ מזאקאלאב זלה"ה לילך לפייס את הר"ר אשר ז"ל בשביל אביו. מפני שהוא היה מרודפי היהודי זלה"ה אצל הר' מלובלין. והלך להר"ר אשר זלה"ה לפייסו. ויענה לו הר"ר אשר זלה"ה כבוד שלי אני יכול למחול אולם כבוד אבא אינו יכול לימחול. ותיכף בא הרגע כאשר אך יצא הדברים הנ"ל מפי הר"ר אשר זלה"ה נפל ילד אחד של ר' הר"ר אשר ז"ל במחלה גדולה ר"ל וישלח ה"ר אשר ז"ל שני פתקות לשני רבותיו, פתקא אחת להרה"ק ר' אורי מסטרעליסק ופתקא ב' להרה"ק ר' צבי מזידיטשוב. וכתב לשניהם בנוסח אחד בזה"ל הנה בא לכאן איש אחד משונאי אבא ובקש לבלעני חנם. והושיבו לו שניהם בלשון אחד בזה"ל אל תירא מפחד פתאום (וכתבו יוד במקום ואו) כי אני אתך ותיכף הוטב להילד, ולהרה"צ מזאקאלקאב אמרו הרופאים שיסע תיכף לביתו כי אין למכתו תרופה ובכל רגע הוא מסוכן ולא יאות לאיש כמותו שיסתלק בארץ נכריה עד כאן דבריו הקדושים:
מלשינות על היהודי הקדוש אצל המגיד מקאזניץ.
ס יפר כ"ק מרן ממאגלינצא אשר היהודי הק' היה כמה פעמים בקאזניץ. אצל המגיד הקדוש והיה תמיד מנהגו של היהודי הקדוש. אשר בליל שבת קודש לא טעם מאומה אצל השולחן, מפני שהיה מתפלל תמיד קבלת שבת אחר סעודתו של המגיד הקדוש. והיה דרכו של המגיד הקדוש להושיב את היהודי בסמוך לו, גם ליתן לו שיריים לחלק להעולם. פעם אחת בבוא היהודי הק' לקאזניץ, הלשינו עליו אל המגיד הקדוש אשר איני טועם כלום מהשולחן, וזה אינו מן הדרך ארץ וכו'. אחר המלשינות הזה לא ישב אותו המגיד הק' על מקומו בסמוך לו וכמנהגו תמיד, גם לא נתן לו שיריים לחלק אל עולם. אחר השלחן הלך היהודי הק' אל האכסניא וקבל שבת. אחר קבלת שבת שלח את המשמש שלו להביא טאפף (=סיר) מי דבש. וכשהביא אותו ציוה את המשמש לשתותו בעצמו כולו עד גמירא ולילך לישן. כאשר נפל על המשמש תרדמה, חזקה. אז התחיל היהודי הקדוש לרוץ אנא ואנא וישתקע מאד במחשבתו הק' והתלהב ואמר בזה הלשון וואס מיינט מיט זעך דער מגיד. חסידות בין איך געקומען, צו איהם נעמען. ניין, ניין, נאר ווייל ער איז איין שוואכער מענש בין איך איהם געקומען ציא העלפין אין עבדות (מה חושב לעצמו המגיד, הגעתי אליו לקחת חסידות. לא, לא, רק בגלל שהוא אדם חלש, הגעתי לעזור לו בעבדות). ושנה ושלש כן, כמה פעם בתוך כך שלח אליו המגיד הק' את משמשו. ויאמר לו המגיד שלח אותי אליכם לאמור ולבקש מכם כי ער איז איין שוואכער מענש אין איהר לאזט איהם נישט שלאפען מארגען וועט שוין אלעס גיט זיין (=הוא אדם חלש, ואינכם מניחים לו לישון, מחר כבר הכל יהיה טוב). וכן היה שבשבת קודש בבוקר עשה עמו כמנהגו עד כאן דבריו הקדושים:
רדיפת המגיד הקדוש בתחלת התמנותו למגיד בקאזניץ מצד המתנגדים.
סיפר כ"ק מרן זלה"ה ממאגלינצא אשר בתחלת הזמן אחר התקבלות המגיד הק' למגיד בקאזניץ היה שמה הרבה מתנגדים אשר לא ניחא דעתם ממנהגי המגיד הק' ושיחתו פעם אחת בשבת חזון בליל שבת קודש בא המגיד הק' להתפלל בהשטריימעל ובגד של אטלעס כמו שהיה לו לבוש בכל שבת וחרה אף המתנגדים עליו עד מאד כי עוד לא ניסו לראות כזאת שילבוש מי בגדי שבת בשבת חזון. ראש המתנגדים היה נקרא ר' שלמה חסיד, בלשון סגי נהור. והיה ת"ח גדול ומופלא. אחר המגע ומשא שהיה ביניהם יצא הדבר, שמתחילה ראוי להתרות בו, רק באם שאחר ההתראה לא יציית אז יתחשבו עמו כראוי לו. וכן עשו ויאמרו לו אחר קבלת שבת. שלמחרת השבת לא ישנה השבוש הזה ולא יבא למחר במלבושי שבת ואם לא יאזין לדבר אז המה יודעים מה לעשות עמו. (בעת סיפר כ"ק מרן זלה"ה דבר זה אמר גלוי וידוע שאא"ז המגיד הקדוש מחמת התרגשותו מקדושת השבת קודש בוודאי לא שמע כלל מה שאמרו לו המתנגדים) בשבת בבוקר בא המגיד הקדוש לבית הכנסת עוד הפעם לבוש במלבושי שבת. ויתמלא המתנגדים חמה ויאספו סביביו לקיים פסק לו. וימהר המגיד הקדוש, וינס מבית הכנסת. ובעזרת אנשי שלומו הספיק להנצל מהם ויחבא בבית רחיים העומדות מחוץ לעיר. ויהיה שמה בבית הרחיים עד מוצש"ק. במוצש"ק בקש מהמילנער (=מהטוחן) לאסור העגלה שלו ולהוליכו תיכף לזעלעחאוו מקים הרה"ק ר' לוי יצחק זלה"ה אשר הי' אחרי כן רב בברדיטשוב. ויבקש המגיד הקדוש מהנער המוביל הסוסים להריץ הסוסים כי פחד שלא ירדפו אותו בני קאזנעץ. ולא רצה הנער לציית לו זולת אם ברכו מקודם, ויברך אותו המגיד באריכת ימים. ויבא לזעלעחאב ויספר להרה"ק כי המעשה הנורא הזאת ויחר להרה"ק ר' לוי יצחק מאד ויאמר להתחשב עם ראשם הוא ר' שלמה חסיד הנ"ל. ויכף הלך הרה"ק מזיעלעחאב למקוה כי כן היה דרכו. לפני כל עובדא גדולה הלך למקוה. כאשר בא הרה"ק למקוה. עוד אל הביא ראשו תחת המים. וישמע קול במקוה בזה"ל, לוי יצחק הזהר בבני ועלי לעשות שלום. כשמוע הרה"ק את קול הזה לבש את עצמו תיכף וילך לביתו. ולא ארכו השעות ויבא עגלה מקאזניץ עם ראשי הבעלי בתים משם ור' שלמה חסיד הנ"ל בראשם, ויפייסו את המגיד הקדוש ז"ל. ועבור אשר זלזלו בו הענישו את עצמם להוסיף לו איזה זהובים על כל שבועה כשסיים כ"ק מרן את המעשה הזאת אמר כי מעתה לא יהיה נקרא ר' שלמה חסיד הנ"ל בלשון סגי נהור נאר ער איז געווען א אמתער חסיד דעם מגידס (=אלא הוא היה חסיד אמיתי של המגיד) עד כאן דבריו הקדושים:
מעשה נפלאה מרוח אחד שהיה בימי הבית הראשון שבא לפני הרבי מלובלין ונתן לו תיקון.
סיפר כ"ק מרן ממאגלינצא. אשר פעם אחת הביאו לפני המגיד הקדוש מקאזענץ. דיבוק א'. ויאמר לו המגיד הקדוש. רשע למה תענה נפש מישראל, למה לא תצא ממנה ויענה לו הדיבוק למה תדברו עמי בגבוהות הלא בימי נערים כבני שש שנים הי' משיגים יותר מכם ויאמר לו המגיד עוד הפעם רשע אמור לי מה אתה ואם לא תאמר לי אז אשליך אותך בעומקא דתהומא רבא ויען הרוח אנכי הייתי שר האלף והייתי בימי המקדש ראשון ואני נתתי הכאה הא' לזכריה הנביא בבית המקדש ויאמר לו המגיד א"כ אני רוצה שתתראה אלי וענהו הדיבוק בבית אי אפשר לי להתראות שצר לי המקום ואם ישכם חפצים לראות תצאו השדה, וקחו עמכם איזה אנשים אולי תתעלפי בראתכם אותי ויעש כן המגיד הקדוש, ויצא עמו השדה, גם לקח אתו איזה אנשים. ויתראה אליו הרוח, ובתחלה נפל עליו מעט התעלפות, אך התחזק ותיכף חזר לאיתנו. ויאמר לו המגיד הק' לך ללובלין ושמה בטח יהיה לך תיקון. וילכו עם הדיבוק ויביאו אותו לובלינה וישאל אותו הרבי מלובלין רשע מי אתה ויענו במרך ובהכנעה אני הוא שנתתי הכאה ראשונה לזכריה הנביא ויאמר לו הרבי מלובלין זלה"ה ג"כ שרוצה לראותו ותיכף מלא בקשתו בלי מענות ושהיות ויתראה אליו בביתו אז החזיר פניו הרבי לובלין ז"ל אל האנשים שהיה אצלו ויאמר אליהם העולם סוברים שהפריצים האלה היה אנשים גסים ופשוטי עם. לא כן הדבר המה היו אנשים בעלי השגה וגדולי ערך והשיגו את הכל מה שהנביא היה משיג רק היה להם בקבלה אשר קודם אמירת הנביא הנביאות שלו אפשר לתקן עוד אבל כשיאמר הנביא הנביאות שלו אז לא יהיה אפשר עוד לתקן לכן הרגו לנביא כדי שלא יאמר הנביאות שלו ויאמר אז הרוח עתה יש לי תיקון, ובכל הדורות עד עתה לא היה איש שילמד זכות עלינו כזה ואע"פ שבעולם העליון ידעו האמת אולם כל הזמן שלא נאמר זה בב"ד על מטה לא היה יכול
להיות תיקון עד כאן דבריו הקדושים:
ענין כ"ק מרן זלה"ה על האהל של זקינו המגיד הקדוש מקאזנעץ.
סיפר כ"ק הרה"ק ר' אלעזר מקאזניץ זלה"ה דרכו של כ"ק מרן ממאגלינצע זלה"ה הי' ליסע על כל יאהר צייט של זקינו המגיד הק' מקאזנעץ זלה"ה לקאזנעץ. פעם אחת בעמדו על אהל המגיד הקדוש זלה"ה בעת יאהר צייט אמר שמריח עתה ריח טוב מאד. ושאלו לכ"ק מרן זלה"ה מה היום מכל השנים וענה להם כ"ק מרן זלה"ה שמפני שבשנה העברה בהיותי כאן היה המגיד בעולם מאד גבוה עד שלא הרגיש בי בביאתי אליו. לכן עתה קודם נסיעתי התפללתי על זה להמשיך אותו מעט בעולמות הקרובים לנו. ותודה לאל שנעניתי בתפלתי לכן הרגשתי היום בריח הטוב יותר מתמיד. וכשנסע לביתו תיכף פתאום נפל למחלה כבדה וימהר כ"ק מרן זלה"ה וישלח אנשים על אהל המגיד הקדוש לבקש מלפניו שימחול לו על שהטריח אותו והמשיכו למטה ויסעו שני אברכים שם אחד ר' יצחק מקאזניץ והשני היה ר' יעקב יצחק אב"ד דק"ק סאבין כשבאו בחזרה למאגלענצא שאל אותם כ"ק מרן ז"ל מה אמרתם שמה על האהל ויאמרו אליו שבקשו ממנו מחילה עבור כ"ק שהטריח אותו אז פנה אליהם כ"ק מרן ואמר להם שוטים בלשון זה אמרתם לו. כסבורים אתם שאני ירא ממנו ער איז דאך מיינער א זיידע (=הוא הרי סבי). לא למחילה הייתי צריך ממנו נאר איך פאר ענפער מיך (=רק אני מתרץ את עצמי) ותיכף קם ממטתו בריא אולם כאחד האדם ודי למבין עד כאן דבריו הקדושים:
שיחה אשר היה לכ"ק מרן זלה"ה עם היהודי הקדוש בעולם העליון בהיכל המשיח.
הרבה פעמים היה מדבר כ"ק מרן זלה"ה שרוצה לנסוע לארץ הקדושה. ולפעמים אמר שאם החסידים יהיה מרוצים לנסוע עמו לא"י אז תיכף היה נסע עמהם. והרבה פעמים היה אמר יתן ד' שאהיה על כל פנים בארץ ישראל שבת אחד ואתפלל לפני כותל המערבי אז בטח הייתי פעלתי הרבה. אולם לא היה מסתיים לו מילתא גם כמו חצי שנה קודם פטירתו דיבר הרבה מנסיעה לאה"ק פעם אחת סיפר לנו כ"ק מרן זלה"ה חזיון בזה הלשון אז איך גייא מיך צו לענין גייט מיין נשמה ארום בשבילי דרקיע (=כשאני ניגש לקרוא, מסתובבת נשמתי בשבילי דרקיע) בדרך ההליכה באתי להיכל המשיח ודפקתי שיפתחו לי את הדלת ופתחו לי את הדלת ומצאתי שם את היהודי הק' זצלה"ה. ובראותו אותי אמר מאיר לעב וואס טיסט די דא (=מאיר יקירי, מה אתה עושה כאן) כי חשב היהודי הק' זלה"ה שכבר הנני אחר פטירתי ושאל אותי אזוי פריא. מאיר'ל הער אויס אונץ אלע האט מען אריין גענארט, און עס איז פערפאלען, חאטש איך בין א עקשן איך בין אבער נישט קיין בייזער אבער די מאיר'ל דיך האט מען אויך אריין גענארט די ביסט דאך א בייזער. זאלסט דיא נישט קיקען וואס מען וועט דיר צוא זאגען (=כל כך מוקדם. מאיר הקשב, את כולנו פיתו, וזה אבוד, למרות שאני עקשן, אבל אינני כעסן. אבל אתה מאיר'ל, גם אותך פיתו, אתה הרי כעסן. אל תביט על מה שיבטיחו לך) אח"כ אמרתי לו שעוד לא נפטרתי. אמר לי מאיר'ל דיא האסט נאך איין עצה פאהר קיין ארץ ישראל אין דארטען וועט דיר גראטען וואס מיר איז נישט גראטען (מאיר'ל, יש לך עדיין עצה, סע לארץ ישראל, ושם יעלה בידך מה שלא עלה בידי) ואמר לי מאיר'ל שטייא נישט ליידיג, גייא אראב, טיא עפעס (=מאיר'ל, אל תעמוד בטל, רד למטה, עשה משהו). וכונתו היה בזה שיעץ לי ליסע לארץ ישראל בכדי לכוין אותו היחוד שיכוון הוא ומי שיכון אותו בחוץ לארץ מוכרח להסתלק תיכף כמו שקרה ליהודי הקדוש כידוע ויעץ אותי לכוונו בארץ הקודש שאוכל להשאר בחיים אולם מי יכול ליסע דרך רחוקה כזאת ואפשר שלא יניחו לי ליסע מן השמים ומלבד זאת מקודם צריך לקיים הפסוק ובערת הרעה מקרבך (כוונתו בזה על אדם ידוע לאנ"ש) ואמר כמה פעמים בזה הלשון, איך פאהר, איך פאהר, אין איך אליין וויל נישט פאהרען נאר ווען השי"ת וועט פיהרען אלע גלייך, איך וויל פארט ליגען לעבען זיידען (אני נוסע, אני נוסע, ואני בעצמי אינני רוצה לנסוע, רק כשהשי"ת יקח את כולם יחד, אני רוצה בכל זאת לשכב ליד הסבא) וכפל הדברים האלה כמה פעמים עד שנגנז אה"ק:
נסיון בענין שיריים שהיה לכ"ק מרן זלה"ה אצל הרבי ממעזיביז זלה"ה.
סיפר והיה אז סעודת ר"ח, וחילק שיריים לכל העולם ולי לא נתן מאומה. ויפנה אלי הרב ממעזיבוז, ואמר לי בזה"ל ווייל די ווילסט וייל איך דיר נישט געבען (=בגלל שאתה רוצה אינני רוצה לתת לך). ובאמת לא עלה אז על רעיוני שום חשק לשיריים כלל לכן היתי עליו כמשתומם שוב אמר לי דיא מיינסט אז מען וויל נישט כדי אז איך זאל יא געבין, גיב איך איך, ניין, ניין (=אתה חושב שלא רוצים כדי שאני כן אתן, אינני נותן, לא, לא) ונפלאתי עוד יותר על דבריו. ואמר לי עוד דיא ביסט אפילו אויף דעס אליין קיין מבין (אפילו על זה עצמו אתה מבין). ויתעורר לבי מאד והתחלתי לבכות אמר לי שוב הרב ממעזיבעז איונגערמאן זאל אזוי צו בראכען ווערען פאר אביסעל שיריים (=שאברך ישבר כל כך עבור מעט שיריים), גם אני הייתי אברך אצל רבי ולא עלה לי גם פעם אחת מעשה כזאת. אז התחלתי להרהר בדבריו מפני שידעתי שהיה לו מעשה כזאת אצל רבותיו. ותיכף פנה אצלי ואמר לי המהרהר אחר רבך אתה ובתוך הדברים פשט לי את ידו לפטירת שלום ויאמר א"כ תיסע לביתך. וזלגו עיני דמעה אז תיכף אמר לי דיא מעגסט בלייבין (=מותר לך להשאר) והתחיל לומר תורה על המאמר אינו דומה השב מאהבה להשב מיראה וסיים כ"ק מרן הסיפור הזה בזה הלשון היינטיגע יונגע לייט בייא אזיין מעשה וואלטען באלד ברוגז געווארען מיט דעם רבין (=האברכים של היום בסיפור כזה היו נהיים מיד ברוגז עם הרבי) ויפנה כ"ק מרן זלה"ה אל הרה"ק ר' אלעזר מקאזנעץ שהיה שם באותו המעמד בז"ל. וואס זאגסט דיא אלעזר, ניין (=מה אתה אומר אלעזר, לא). עד כאן דבריו הקדושים אחרי צאתם מבית כ"ק מרן ז"ל אמר הרה"ק ר' אלעזר מקאזנעץ לחבירו בזה"ל איך האב באלד געוויסט אז איך וועל אויס גיסען דאס באהעד (=מיד ידעתי שאני אשפוך את המרחץ) עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור ממעשה הפידקה שהיה עושה כ"ק מרן בכל פורים
מנהג היה לכ"ק מרן ממאגלינצא זלה"ה לעשות בכל פורים פידקע ובעת הריקודין כאשר הללו את השי"ת במחול היה עומד כ"ק מרן זלה"ה באמצע העיגול והיה כשח בהפידקע דהיינו שהשליך את הפידקע לתוך העולם. ומי שהיה משיג הפודקע היה לו ישועה ב"ע ממש וזה היה מפורסם בין העולם וכן היה מעשה הפידקה לקח גארטעל (=אבנט) ועשה כקלעי שער ובראשו עשה קשר. בעת עשיית הקשר היה צועק בהתמרמרות יודען בעטס גאט, אז דיא פידקע זאלל גראטען (=יהודים בקשו מה' שהפידקע תצליח), וכל מי שהיה בעת העבודה הזאת הי' לבו כ"כ נשבר בקרבו עד שזכה לתשובה שלימה והיה זה עבודה נפלאה לא ישיג אותו דעת אנושי:
עוד סיפור מהפידקה הנ"ל.
איש אחד משלומי אמוני כ"ק מרן זלה"ה, היה לו ידיד נאמן אחד, אשר היה מחשוכי בנים ר"ל. ויעץ החסיד לידיו שיסע למאגלניצע, בעת עשיית הפידקע, ר"ל על פורים, ואולי יקר מקרהו שיפול עליו הפידקע אז בטח יושע בב"ז. ויעש האיש כן ויסע עם החסיד הנ"ל למאגלינצע על פורים. בתענית אסתר בבוקר אמר כ"ק מרן זלה"ה להרה"ק ר' אלעזר מקאזנעץ בזלה"ל, היינט וועסט דיא שוין זעהן א נייע קינץ היינט וועט מען שוין נישט שפילען, ביז וואנען מען וועט פריהר איינשטעלען. (=היום כבר תראה חכמה חדשה, היום כבר לא ישחקו, עד שלפני כן יניחו) וכל החסידים היה נותנים לקלפי כאו"א שלשה גדולים, כי זה היה סכום הנחוץ להאיין שטעלען (=להנחה), רק אותו האיש הנ"ל, בעבור שזר היה לו המעשה, לא נתן כלום להקלפי. בשעת הרקידין היה מקשר הפידקע כדרכו, בצעקה יודען בעטס גאט אז די פידקע זאל גראטען (=יהודים בקשו מה' שהפידקע תצליח), ובתוך זה השליך הפידקע, ונפלה על אותו האיש הנ"ל.
וכאשר ראה כ"ק מרן זלה"ה שהפידקע נפל לאיש זר שאינו ממכיריו, אמר ער האט דאך נישט איינגישטעלט (=הוא הרי לא הניח). ויפנה אליו החסיד הנ"ל ידידו אשר לקחו עמו למאגלינצא, ויאמר אליו בבהלה, מהר וזרוק שלושה גדולים להקלפי. ויעש כן האיש. ואה"ז אמר לכ"ק מרן זלה"ה איך האב יא איין גישטעלט (=אני כן הנחתי). ויאמר אליו כ"ק מרן זלה"ה ווער האט געזעהן (=מי ראה). ואותה הערמה ראה הרה"ק מקאזנעץ, ויאמר לכ"ק מרן זלה"ה שהוא ראה ושאל אותו כ"ק מרן זלה"ה, באמת ראית, ויפן כ"ק מרן זלה"ה להאיש הנ"ל, ויאמר לו דיא האסט געווינען, אבער עס קימט דיר נישט ציא געבין, נא אלעזר זאגט אז ער האט געזעהן, טא נאדער (=אתה זכית, אבל לא מגיע לך לתת לך, נא, אלעזר אומר שהוא ראה, הנה לך). וכן היה שנושע תיכף בב"ז:
טעם למה אסרה התורה דג שאין לו סנפיר
פ"א בעש"ק כבר הגיע השעה הי"ב. ולכ"ק מרן זלה"ה לא היה לו עוד דגים על ש"ק. לסוף בא דייטשעל (=גרמני) אחד והביא לו דג גדול בן עשרים ליטרות, ויניח אותו על השולחן, לפני כ"ק מרן זלה"ה, בתוך כך בא אצלו הר' יוסף מקאבלינצע, והביא לו דג קטן בן שני ליטרות, והניח בסמוך להדג הגדול. ויניח כ"ק מרן את ידיו הקדושים על הדג הקטן, וישמח עמו מאד, עד שהיה לפלא. לסוף נטל הדג הגדול מעל השולחן ולקחה בידו ואמר בזה"ל, מפני מה אסרה תורה דג טמא שאין לו סנפיר וקשקשת, אני אומר ווייל עס קען איהם נישט בריעהן אונטער דיא פליגעל. א יודישען פיש דארף בריעהן אונטער דיא פליגעל, דארום דארף דעם יוד אליין אויך בריעהן אונטער די פליגעל. (=כי לא יכול לצרוב לו תחת הכנף. לדג יהודי צריך לצרוב תחת הכנף, לכן גם ליהודי עצמו צריך לצרוב תחת הכנף) והסתכל בהדג ואמר לעומת הדג, אין דיא פושעי ישראל, דיר בריהט גאר נישט אונטער די פליגעל. (=ואתה פושעי ישראל, לך לא צורב כלום תחת הכנף) ונטל הדג, והכה אותו בידו על הלחי, ואמר לו וואס האסט דיא נעכטען בייא נאכט געטוען אראב פושעי ישראל (=מה עשית אתמול בלילה, רד פושעי ישראל). ויתעורר הדייטשיל (=הגרמני) מהדברים האלה מאד עד שהתחיל לבכות בקול ויצעק לעומת כל הנאספים, הושיעני רבי הקדוש, כשלתי מאד עם הבתולה, רבי הקדוש תנו לי תשובה על זה ואקיים עד כלות הנפש ויבכה מאד ויתן לו כ"ק מרן זלה"ה תשובה ע"ז ומני אז נעשה לבעל תשובה גמור ע"כ:
הנה אא"ז ר' יוסף מקאבלינצע, היה חייב להאדון שלו סך חמשה מאות זהובים, ובזמן הלז היה סך כזה סכום עצום מאד, ולא היה לו לשלם בשום אופן. ויחר בו אף האדון וידבר איתו קשות ויאמר לו באם עד שלשה ימים לא יביא את הסכום הנ"ל בשלימות ידע כי מרה יהיה לו באחרונה. וכידוע שמלפנים היה רשות לכל אדון לעשות עם בני הכפר שלו כרצונו. וכמובן שעגמת נפש שלו היה עד אין ערך. ויסע לרבו הקדוש היא ניהו כ"ק מרן ממאגלינצא, ויספר לו את כל הצרה הגדולה הזאת וישאל אותו כ"ק מרן זצלה"ה האם יש לך איזה חשבון עמו ויאמר לו שמביא לו ספראוואנקעס לכן יש עמו איזה קוויטלעך (=פתקאות) ממנו אשר יוצרך עוד להתחשב עמו ויאמר אם כך תביא כל הקוויטלעך שיש לך מהאדון אלי ואומר אליך מה שתעשה ויבא הר' יוסף הנ"ל לכ"ק מרן זלה"ה את הקוויטלעך (=הפתקאות) הנ"ל והיה עולים חמשים זהובים ויבט כ"ק מרן בהקוויטלעך (=בפתקאות) ויאמר לו כ"ק מרן תסע תיכף לביתך ולך אל האדון ותעשו עמו חשבון מקוויטלעך (=על פתקאות) אלה. ואני אומר שמגיע לך עוד רעשט (=עודף), ולמעה"ש שכמה שיעלה לך רעשט (=עודף) מחשבון תראה ליקח ממנו בשלימות ולא תשאר אף פ"א. והגם שהקוויטלעך היה כתובים בלשון פוליש וידע שכ"ק מרן אינו בין מאומה בלשון פוליש עם כל זה לגודל אמונתו ברבו הקדוש שבטח יעזור השי"ת שיהיה כמו שהבטיח לו רבי הלך להאדון עם הקוויטלעך (=הפתקאות) הנ"ל וישאל אותו האדון בחימה עזה האם יש לך כל הכסף במילואו. ויען אותו ר' יוסף הנ"ל יש לי כל הכסף רק מקודם נעשה חשבון וכמה שיגיע לך אסלק לך תיכף עד פרוטה אחרונה ויצו האדון למנהל עסקיו שיעשה עמו חשבון ויצא המנהל של האדון ויקח ממנו הקוויטלעך (=הפתקאות) ויחשב אותם ועלה החשבון חמשה עשר מאות וששה זהובים כשמוע האדון את דברי מנהל עסקיו שלו שעוד מגיע ליהודי ששה זהובים רעשט התקצף עליו מאד ויכה להמנהל בחרון אפו. ויקח בעצמו הקוויטלעך (=הפתקאות) מיד המנהל ויחשב אותם וימצא כי כנים דברי המנהל. והדבר נפל כך, כי פעם אחת בכל משך הזמן לקח האדון ממנו חביות מלח אחת, והיה כתוב אותו החביות מלח בכל קוויטעל וקויטעל (=פיתקה ופיתקה). וחתום בחתימת ידי האדון וישתומם מאד האדון על הדבר הזה וחטף את הקוויטלעך (=הפתקאות) מעל השולחן בשצף קצף וישרוף אותם לאפר. ואל הר' יוסף הנ"ל אמר ברח לך מהרה ממני פן אכלה חמתי בך ויזכור הר' יוסף הנ"ל את דברי רבו אשר ציוה לו ליקח ממנו הרעשט שיגיע ע"פ החשבון, ויגוש מאדון שיתן לו הרעשט המגיע לו. אולם לא הרהיב עוז בנפשו לחכות על תשובת האדון כי נתיישב בדעתו הלא באמת אינו חייב לי מאומה ואיך אגוש בו והוא אינו חייב לי גם ירא מחמת האדון לכן הלך לביתו ולא נטל הרעשט, ויסע תיכף לכ"ק מרן ממאגלינצא ויספר לו את כל הדברים והפליאות האלה. וישאל אותו כ"ק מרן קבלת הרעשט המגיע לך ע"פ החשבון ויען לו שלא קבל אז אמר לו כ"ק מרן מה אעשה לך איך וויל דיר געבען אין דיא ווילסט נישט נעמין (=אני רוצה לתת לך ואתה אינך רוצה לקחת) באם שלקחת הרעשט כמו שצוויתיך אז הי' עולה בידך לקנות כל הכפר שלו הזה והיה ברשותך לדורי דורות עד כאן דבריו הקדושים:
פ"א כשעשה ר' יוסף הנ"ל עם האדון שלו קאנטאראקט (=חוזה) על החלב, על שבעה קאפ' (=שם מטבע) הקב נפל המחיר על החלב מאד. והיה ההפסד מגיע לסכום גדול עד שבזמן קצר היה מוכרח לירד מנכסיו ויתר על זה היה מפחידו העונש מהאדון שהיה יכול לעשות ממנו תל עולם ח"ו, ולקיים דברי הקונטראקט (=חוזה) עד גמירא לא היה ביכלתו מחמת שנכסיו לא עלה גם חצי ההפסד. ויעגם עליו נפשו עד נואש. ויסע במרת נפשו, לכ"ק מרן זלה"ה ממאגלינצא ויציע לפניו את המקרה הנוראה הזאת, ואת העומדת לפניו על ככה. ויצו אותו. כ"ק מרן זלה"ה, להתעכב אצלו עד אחר שבת קודש. ויהיה במוצש"ק, אמר לו כ"ק מרן זלה"ה בזה"ל, יוסיל, פעררייכער מיר דיא לילקא (=הצת לי את המקטרת). ונטל ר' יוסף קש והדליק אותה אצל הנר והקריבה אל הלילקע שיעשן בה כ"ק מרן זלה"ה את הלילקע. כשנשרף הקש אמר לו כ"ק מרן איך האב נאך נישט פעררייכערט (=עדיין לא הצתתי). ויטול ר' יוסף פעם שנית קש והדליק איתה, וקירבה אל הלילקע. ויקרא אליו כ"ק מרן זלה"ה בקול שייגעץ, פאר וואס פערריכערסט די מיר נישט די לילקע (=שייגץ, מדוע אינך מצית לי את המקטרת). אז נטל ר' יוסף מלא ידו קש והדליקם, ועשה להב גדול ועם הלהב הזה היה מעשן הלולקע, אז אמר לו כ"ק מרן זלה"ה, עכשיו תוכל ליסע לביתך. ויפטור ממנו לשלום ונסע לביתו. ויהי כאשר הקריב לבוא להכפר. מצא הולך לנגדו ערל אחד, וישאלהו היש איזה חדשות אצלינו. כי בטוח היה מחמת העובדות הנ"ל, אשר היה לו אצל כ"ק מרן, שבטח יש
חדשות. וענה אותו הערל, האינך יודע, שבא אתמול פתאום אש גדול, ונפל על השטאלען (=מכלאות) של האדון, ונשרף השטאלען עם כל בהמות האדון. ויבהל מאד על השמועה הזאת מפני שהיה לו בשטאהל (=במכלאה) של האדון עשרה בהמות שלו. אמנם כאשר בא לביתו יצאה זוגתו לקראתו ובשרה אותו, שהבהמות שלהם קיים כי כאשר התחיל האש לפרוץ בהשטאל בא ערל אחד, ודפק אצלה על הדלת ויקרא אותה ומסר לה את כל הבהמות שלה, גם לא חפץ ליקח ממני על י"ש בשביל טרחתו, וטרם שנתישבתי להפציר בו נעלם ממני. וכאשר בא לכ"ק מרן זלה"ה אמר לו שאותו הערל היה אלי' הנביא עד כאן דבריו הקדושים:
האיך ראה כ"ק מרן ממאגלינצא להרבי ר' בער.
כ"ק מרן השתדך עם הריזענער, דהיינו בתו של הריזענער היתה כלתו של כב"ק מרן זלה"ה. קודם החופה אמר הרה"ק מריזען אחשב היוחס שלנו, כי כן מנהגינו לחשב היוחס קודם החופה וחשב היוחס שלו עד הר"ר בער זצלה"ה הה"מ ממעזריטש. לאחר זה אמר לו כ"ק מרן זלה"ה, אני מכיר הר"ר בער. שראיתי אותו. ותמה עליו הריזענער האיך יכול זאת להיות לפי שנותיכם, הלא כבר נסתלק זמן כביר. ויאמר לו כ"ק מרן זלה"ה מעשה שהיה כך היה פעם אחת כאשר ישבתי אצל הסדר, בחג הפסח, לפני כ"ק מרן זקני הה"מ הקדוש מקאזניץ, באמצע הסדר איתי אדם אחד נכנס לבית, ושח זמן מרובה עם כ"ק זקיני הה"מ זצלה"ה ויראתי מאד לדבר בפניו מאומה, כי תוארו היה כתואר האלקים, כשיצא שאלתי לאא"ז המגיד הקדוש, האליהו הנביא היה האיש הזה. אמר לי שהוא אינו אליהו הנביא אך הר"ר בער ממעזריטש והוא יותר רבותא, מפני שגילוי צדיקים גדול יותר מגילוי אליהו. ע"כ באופן הזה ראיתי אותו עד כאן דבריו הקדושים:
פירוש מהריזענער זלה"ה על הא דאמרו אינשי גלאפיע דייע א מאנדרע ביעזריע
פ"א כשהיה כ"ק מרן זלה"ה ברוזין אמר אליו הרה"ק מרוזין זלה"ה. יודעים אתם פירוש הדבר שהעולם אומרים, גלאפיע דייע מאנדרע ביערשזע. אני אפרש לכם. השוטה אמר בלבו שהוא נותן להרבי שלו אולם החכם יודע בטוב שהוא המקבל מהרבי שלו. כשבא כ"ק מרן לביתו סיפר העובדא הנ"ל, וסיים על זה אה ווא, אה ווא, דער ריזנער האט מיר גיט אויפגעטוהן (=אוא, אוא, הרוזינאי עשה לי היטב). אני אומר באם שהחכם אינו יודע מי הוא המשפיע, ג"כ נקרא שוטה. דער ריזענער האט געמיינט מיר צוא טשעפען, נאר וואס פרעג איך דען. איך האב ב"ה מיין כח, און מיין זיידענס כח (=הרוזינאי התכוון לעקוץ אותי, אבל מה אני שואל, יש לי ב"ה את הכח שלי, ואת הכח של סבי), וד"ל עד כאן דבריו הקדושים:
דברי הריזענער שאמר על עצמו שהוא היחיד בדורו שאין בו מום ותעודת כ"ק מרן על זה.
דרכו של כ"ק מרן הקדוש ממאגלינצא היה, טרם נסיעתו לרוזין, קיבץ מאנשי שלומו פתקאות עם פדיונית, עד שעלה לסכם גדול והביא אותם לריזיען. פעם אחת עלה ביד כ"ק מרן זלה"ה. לקבץ פדיונית בסכום רב כשלוש מאות רו"כ. כאשר הניח כ"ק מרן את הכסף לפני הריזענער אמר לו הריזענער אזוי וויניג געלד. דיא גאנצע וועלדט געלד איז דאך מיין (=כה מעט כסף, הרי כל כסף העולם הינו הרי שלי). אמשול לכם משל. פעם אחת היה בעטלער (=קבצן) אשר הצליח מאד באומנות הבעטלעריי (=הקבצנות). עד שקבץ הון לאלפים ולרבבות. ולמען להבטיח ליוצא יריכו באומנת המוצלחת הזאת ציוה להמילדת בכל פעם שקבלה מאשתו בנים שתעשה בהם מום. ושמעה לו המילדת ועשה בכל בניו מומים בשעת הלידה. לסוף בבן זקונים שלו באשר היה יפה תואר ויפה מראה עד למאוד, חמלה עליו המילדת ולא עשתה בו מום. ויגדל הילד בריא אולם, בלי שום מום. כאשר קרב את הבעטלער למות. קבץ את כל בניו ואמר להם את כאו"א מכם הבטחתי בעסק טוב. כי יש לכם מומים ותוכלו להתפרנס בהרחבה כמותי. אך לבן הזקונים שלי אין בו מום, לכן וואס וועט ער נעבעך טועהן (=מה הוא יעשה מסכן). לזאת ירש כל הוני ורכושי ע"כ. וזה גלוי וידוע שאין בן אדם בעולם בלי מום ואני הבן זקונים היחיד שאין בי שום מום. לפיכך לי הכסף שבכל העולם. ולמה הבאתם לי מעט מעות. כשסיפר כ"ק מרן זלה"ה את העובדא הזאת אמר ע"ז כנים מאד דבריו ואין בו שום מום עד כאן דבריו הקדושים:
מעשה נוראה שהיה בזמן האר"י ז"ל.
אישאחד בא לפני כ"ק מרן ממאגלינצא בפתקא בקובלנא שאין לו זש"ק ר"ל ונשתומם כ"ק מרן זלה"ה כשעה חדא אח"כ פנה אליו ואמר לו שמע בני אספר לך מעשה: הנה בזמן האר"י ז"ל. היה גביר אחד אשר לא הלך בדרך ד'. והיה לו בת יחידה שהגיע לפרקה. ויגע למציא לבתו חתן כמהו. אשר ג"כ לא ילך בדרכי ד' היינו שיהי' דייטשיל (=גרמני). וכמובן יגע ומצא למראות עיניו דייטשיל אחד, ויקחהו לחתן לו אולם מרה היה טעותו, כי באמת היה דייטשיל זה ת"ח גדול וירא שמים רק שהצנע לכת עם ד' אלקיו. לאחר הנשואין בקש הדייטשעל מחותנו הגביר הנ"ל שיתן לו סוס לרכוב עליו וכלב לרוץ לפניו וגם קני רובה מפני שרצונו לרכוב בכל יום על פאליעוואניע (=לציד) וכמובן שלא מנע ממנו חותנו תאוות האלה. להגביר הנ"ל היה שני יערים במקומות שונים והיה לו בהם שני קאסירעס (=פקידים), ויהי כאשר הקאסירער (=פקיד) בא להיער, ראה, בעומק חשכת היער, סוס קשור באחד האלנות. ויהי לו לפלא, ויט אל היער לראות מה זאת. פתאום, עם גודל תמהונו, ראה שהדייטשעל חתן הבעה"ב שלו, יושב בתוך המים במקום עלוקות ושאר שרצי המים. ויבן הקאסירער שלא דבר ריק הוא, ויסתר את עצמו, תחת אילן עב לראות סופו של דבר ויראה את הדייטשיל עולה מן המים, בגוף מלא עקיצות מחופים דם, וקרא הכלב וילקק את דמו מעל גופו וירא הקאסירער ויבן שהוא צדיק גדול מסתתר בעבדות ד', ונפלה בדעתו לפעול אצלו, שיתן לו ד' בנים כי היה מחוסר בנים ר"ל. ויקרב אל הדייטשיל ויאמר לו רואה אני שצדיק גדול אתם ורוצים אתם להסתיר מעשיכם מבני אדם. ורק בזאת אאות לכם מבלי לגלות דבר לפני העולם באם שתבטיחו לי שאושע בבן זכר. והבטיח לו הדייטשיל שיושע בבן זכר. וכן היה. לימים פגש אותו הקאסירער השני ויתקנה בו ויאמר אליו כאשר ד' היה בעוזרך ופקד אותך בבנים תנה גם לי איזה עצה שע"י אושע בזש"ק כי כמו שיולד לי בן, טרם מלאת אליו שמונה ימים ילך לעולמו ר"ל ויענהו הקאסירער הראשון יש לי עצה בעדך ובטח תושע ע"י רק בתנאי שלא תשאל אותי כלום רק שתעשה מה שאני מצוה לך. וזאת עשה נחליף מקומנו דהיינו שתלך לשרת על מקומי ואני אלך לשרת ביער שלך. וילך הקאסריער השני לשרת בהיער של ראשון, כעבור איזה ימים הרגיש במנהג הדייטשיל ומעשיו. ויבן את כונת ידידו שיעץ לו לעבוד בזה היער. וילך אל הדייטשיל ויבקשהו להתפלל בעדו שיהיה לו מעתה זש"ק ואמר לו הדייטשיל הקשית לשאול בני, ויאמר אליו הקאסירער אם לא תתפלל בעדי שיהיה לי זש"ק אז אגלה מעשיך לפני העולם וישתומם הדייטשיל כשעה חדא ויאמר לו זכור נא בעת שהיית צעיר לימים הלכת עם צעירים כמותך לשוט במים. אצל הנהר היה עומד אילן אחד והיה לו כתמונת יד בתחתיתו ויתעורר בך חשק לצחק ולהולל ולקחת טבעת ושמת על תמונת יד של האילן, ואמרת לו הרי את מקודשת לי וקידשת לך את תמונת יד הלז ושם היה ישב רוח רעה ואותו הרוח רע ר"ל הורגת את בניך. ויען לו הקאסירער אמת הדבר אני זוכר. ויאמר לו הדייטשיל אני אתן לך גט פטורין משמי ותיסע לשם לאותו אילן באותו מקום ותניח שם הגט ותאמר בשמי בזה"ל שמעון פלאם אמר שתקח הגט ממני. וילך לשם הקאסירער ויעש כן והיה לו ישועה שלימה ע"כ. ויאמר כ"ק מרן ממאגלינצא להאיש אשר נתן לו הקוויטעל זכור גם אתה מה שעשית זה שלשה עשרה שנים שלקחת מעות וקדשת בתולה אחת אשר לא ידעת אותה. וזה היה ג"כ רוח רעה ר"ל ע"כ למעה"ש תלך עם הקמיע הזאת למקום פלוני ותניח שם, ואז יהיה לך ישועה ועשה כן האיש ואח"כ היה לו בנים בזש"ק:
מעשה נפלאה מהריזנער, הכל רזין דאורייתא וסתרי תורה, הבאים בסוד ד' יראו ויהללו.
פעם אחת בר"ח כאשר ישב כ"ק מרן הקדוש זלה"ה עם החסידים שלו בסעודת ר"ח. בא איש אחד נקרא ר' ברוך, נכד הר' מרדכי מקרעמניץ ולהאיש הזה לא הי' לו בנים. כי היה עקר בטבע ויושט האיש פתקא לכ"ק מרן זלה"ה בבקשה שהשי"ת
יעזור לו שיהיה לו בנים. ולקח כ"ק מרן זלה"ה את הפתקא ויסתכל בה כשעה חדא ויפן אל האיש ויאמר לו שמע בני, אספר לך מעשה נפלאה ולמעה"ש אם תספר אותה לאחר בל תשנה ממנו אף קוצו של יוד כי המעשה הוא בדרך סוד. וכל המשנה אות אחת מהמעשה הזאת כאלו דלג אות אחת מספר תורה מעשה שהיה כך היה אל הריזענער זלה"ה בא אדם אחד עם מבוקש שיושע בזש"ק. והוא היה עקר בטבע כמו אתה. ויתן לו הריזנער מכתב. ויצו אותו ליקח את המכתב וליסע עמו לפעטערבורג שמה ילך להסטארשע קוזנעץ (=הנפח הראשי) ר"ל הראש של הנפחים וימסור לו את המכתב ואז יושע בעז"ה. נאר אז מען וועט דיר נישט טשעפען (=רק אם לא יטפלו אליך), היינו אם לא ישאלו אותך מה תבקש לא תתן לו המכתב וישא האדם את רגליו וילך פעטערבורגה. ויבא אל הסטארשע קוזנעץ (=הנפח הראשי). ויהי שם בבית העבודה שלשה ימים. ולא שאלו אותו מבקש. ויחכם האדם ושם עצה בנפשו לשבור כלי אחד מכלי המלאכה, למען ירגזו על מעשהו ואז יוכרחו לבא עמו בדברים. וזאת יהיה "הטשעפעין" (=ההיטפלות) אשר ציוה לו הריזנער שלא יתן מקודם המכתב, זולת אם מען וועט איהם טשעפען (=אם יטפלו אליו). ויעשה כן האדם ולקח שם כלי אחד אשר גם בין המלכים הוא כלי חשוב, וישבור את הכלי הזה. ויפן אליו הראש דהיינו הסטארשע קאזנעץ ויתן עליו קולו בצעקה בקול עז (בלשון רוסית) זשיד עשטא דיעלאל אי טשטא חאששעש. אז תיכף מסר לו המכתב של הריזנער זלה"ה ויפתח המכתב וקרא אותו ויאמר להאדם כדברים האלה דיא ביסט געהאלפען נאר זאג ישראלקען פין מיינעט וועגען אז על זאל מיר מעהר קיין בריוולעך נישט שיקען (=אתה נושעת, אבל תאמר לישראלקע בשמי, שלא ישלח לי יותר מכתבים). גם שמע בני ואספר לך מעשה רק בתנאי שלא תשכח אותה חס ושלום. וכך הוא המעשה. הנה בעולם היה מלך נפלא, אשר בכל העולם לא היה אדיר כמוה. ולהמלך הזה היה פרדס נאה ומשובחת וכאשר בימים הראשונים טיילו כל העולם בפרדס הזה לכן קלקלו את הפרדס מאד. ועשה המלך גדר להפרדס כדי שלא יבואו בני אדם לתוך הפרדס ולא יקלקלו אותו יותר. והיה זה המעט לו כי גם הקיף הפרדס דובים ואריות למען הפחיד לבני אדם גם לגשת אל גדר הפרדס. ופתח הפרדס עשה המלך קטן מאד ונפתח מתוך החדר שהיה ישן בו. פעם אחת בבוקר כאשר קם משנתו וילך המלך תוך הפרדס לטייל בו. וירא המלך יהודי אחד הולך בהפרדס. והגם שהמלך ידע אשר היהודי הזה רוצה לעשות לו איזה נחת רוח, עם זה מבלי לשנות מנימוסי המלכות, שאל את היהודי מה מעשיך בהפרדס שלי, ובאיזה דרך באת כאן, הלא מוקף הפרדס גדר גבוה מאד אשר יושגב מבן אדם לכנוס לתוכו. ויען היהודי אנכי בנאי (עוסק בבנינים) ויתעורר בקרבי חשק גדול לבנות לך בנין יפה למען היות לך לנחת רוח, כי שמעתי שיש לך בפרדס עצי ארזים טובים אשר יתאימו לבנין מהודר. ועל השאלה השניה, אדוני המלך, ששאלת באיזה דרך באתי להפרדס. יאמין לי אדוני המלך שאני בעצמי איני יודע היאך באתי לכאן ורק הרעיון שלי ר"ל ההשתוקקות העצומה לעשות לך נחת רוח, זאת נשא אותי לתוך הפרדס. ויהי כשמוע המלך את דבריו וכראות המלך את התשוקה הרבה של היהודי היה לעשות לו נחת רוח ולעבוד אותו מצא היהודי חן גדול בעיני המלך, עד שהמלך בעצמו היה משתוקק לעבדות כזה. ויצו המלך לעבדיו שיעזרו את היהודי במלאכתו ובעזרת ה' יתברך נגמר הבנין באופן מפואר ונפלא ומאוד נעלה וירא המלך את הבנין וישתעשע עמו מאוד ומלאכים שרפים וחיות ואופני הקודש הי' באים לראות יופי הבנין והדרו. ובהבנין עוד לא הי' עשוי זכוכית (הנקרא שאבין) בהחלונות מפני שהיה נחוץ לעשות בהחלונות דפי זכוכית גדולים, אין אז מען וועט פאר שטעקען מיט ברעטלעך וועט דאך זיין פינצטער (=ואם יאטמו בקרשים, הרי יהיה חשוך) ודפי זכוכית מתאימים לגודל החלונות לא היה מצוי. ונזדמנה פעם שנית כאשר הקיסר (במקום הזה קרא אותו בשם הקיסר) קם משנתו בבוקר וילך לטייל בהפרדס וראה קאצאפף (=רוסי) דהיינו טעריק אשר מטייל בהפרדס וישאל לו הקיסר מה מעשיך פה ובאיזה דרך באת פה ויען לו הטעריק להוי ידוע לך אדוני המלך אשר אנכי מעכאניק (=אומן) גדול בעשיית הזכוכית. לכן כאשר ששמעתי אשר לאדוני המלך נחוץ דפי זכוכית לבנינו הנשגב באתי הנה לראות גדול ומדת הזכוכית כדי לדעת לעשותם. ועל ששאלת אדוני המלך איך באתי לפה תמה אנכי האם לפליאה יחשב לחכם כמותי להמציא תחבולה ליכנס להפרדס. (אמר הסטארשע קוזנעץ זה החילוק בין היהודי להקאצאפף כי היהודי אמר שגם הוא אינו מבין איך נכנס להפרדס ורק החשק שלו נשא אותו להפרדס אולם הקאצאפף אמר שחכמתו עמדה לו לכנוס לפרדס). וגם מענה זאת הוטב בעיניו אז מען באדארף דעם גנב שניידע מען איהם אב פון דער תליה (=כשזקוקים לגנב, חותכים אותו מחבל התליה), ועם זה נגמר הבנין בעהש"י והיה לבנין נפלאה מאוד. ויתן להם המלך שכרם משלם. את היהודי מינה המלך לשר צבא גדול דהיינו גובערנאטער (=שר פלך), ואת הקאצאפף מינה לנאטשאלניק (=שר), מפני שעיקר הבנין עשה היהודי (בכאן קרא אותו הקאזנעץ בלשון "מלך" מפני שהבנין כבר נגמר). וכמו שידוע שאם יהודי נמצא עם גוי ביחד מתקנא בו הגוי ורוצה לעוקרי מן העולם, כן גם הגוי הזה חשב מזמות כל היום להמציא על היהודי בלבול להלשין עליו. ויתן הגוי לשר המשקים של המלך הון רב כדי שיתן שר המשקים סם המות ביין המלך. והיה באמצע הסעודה כאשר ישיט היין אז יאמר שמריח בו ריח סם המות אמר זה ינסו בכלב אם אמת הדבר וכשימצא שאמת הדבר אז יבואו עידי שקר ויעידו שבעצמם ראה שזאת היה מעשה היהודי ובאופן זה יוכל לעקור את היהודי בשורשו. אמנם הקב"ה שולח רפואה קודם למכה. וסיבב ברוב רחמנותו אשר המלך שלח שר צבא אחד ללחום לקראת האויב. ויפול הדבר אשר צד השני המה שונאי המלך שחדו בהון רב לשר הצבא כדי שימסור להם המלחמה ויודע הדבר להמלך. וידע שר הצבא בטוב אשר יצא הפסק שלו על ככה לתלותו. והשר הזה היה מכיר את היהודי הנ"ל שהוא חכם גדול ובעל תבונות וישלח השר אחר היהודי שיטכס לו עצה על זאת. ויאמר לו היהודי עצה נכונה (והעצה לעבוד את השי"ת בכל לבבו) דהיינו לאמור שכל זאת עשה בכונה למען הביא בלב שונאי המלך להדמות שעל בטח תמסר לו המלחמה. ואז בטח היו מסרו לו כל סודם. ובאופן הזה הי' יכול לנצחם בקל. אולם לדאבון לבבו התחבולה הזאת לא עלתה לו. ומה היה לו לעשות אמנם אין לו שום אשמה בדבר. ויעש כן השר וטען כזאת לפני המלך, ויצא במשפטו חפשי. כמובן היה השר הזה ע"י המעשה הזאת דורש טוב להיהודי:
עתה נשוב להקאצאפף. עשה את המלשינות וגבוי בגביות עדות אשר היהודי רצה להמית את המלך והגם אשר המלך. יודע תעלומות והיה - יודע שהיהודי נקי ואין עליו שום אשמה, ובכל זאת הלך המלך אחר הנימוס שע"פ שנים עדים יקום דבר ויצא הפסקת דין עליו להריגה אמנם להרוג אותו על ידי עצמו לא רצה. וישלח אותו המלך אל עיר אחת מקום אשר שר הצבא הנ"ל שהיהודי הזה הציל אותו מרדת שחת היה שם. ויתן המלך להיהודי מכתב אחד סגור וחתום וציוה לו שתיכף בבואו העירה ימסור את המכתב לשר הצבא. וכך היה כתוב בהמכתב. "תיכף כאשר יבא אליך היהודי תראה מה לעשות עמו וד"ל" אך המלך בעצמו ידע שהיהודי יציל את נפשו א יוד ווערט נישט פערפאלען נאר בדרך נסיון לאז ער אדורך גיין (=יהודי אינו מאבד עשתונות, רק בדרך נסיון תן לו לעבור). וילך היהודי להמקום ששלח אותו המלך, ויבא אל שר הצבא וימסור לו את מכתב המלך. ויהי כאשר קרא שר הצבא את המכתב. ויחמול מאוד על היהודי לנגוע בו ח"ו לרעה. ויאמר להיהודי. יודע אני אותך לחכם גדול. ודע שכתוב בהמכתב שאראה תיכף ליטול ממך נקמה אולם איככה לעשות כך כזאת לכן תנה לי איזה עצה. ויען אותו היהודי הנה אמת שחיי אינם חיים אולם גם להאביד את עצמי לדעת אסור לכן שמע נא דברי. קח איש אחד מחייבי מיתה, והרוג אותו תחתי ויצא שם בעיר שהרגת אותי. ואותי תסגור במרתף שלך על כל ימי חיי ושמה אעבוד את המלך. אפשר שגם יהיה יותר טוב לעבוד את המלך באופן כזה דהיינו שלא לקבל פרס כי אין שם תקוה. וישמע שר הצבא לעצת היהודי והרג אחד מחייבי מיתה תחת היהודי ואת היהודי סגר במרתפו. ויעבוד היהודי להשי"ת גם בהמרתף.
לימים שלח המלך אל שר הצבא ליסע על איזה שנים למרחקים למלחמה. כשמוע את הדבר הלך השר להמרתף שבו נמצא היהודי. ויאמר אליו בזה"ל יוד קרוין, זאג איין עצה וואס טיט מען איצט (=יהודי יקר, אמור עצה מה עושים כעת) המלך פקד אותי ליסע למלחמה על איזה שנים ומי יתן לך לאכול במשך הזמן הזה. ולגלות הסוד הזה למי שיהיה אי אפשר מפני הסכנה ח"ו. ויאמר לו היהודי קנה נא לי בשר ודגים הרבה, ותתנם לי לתקן אותם. כי יכול אני לתקן אותם שיעמדו זמן רב עד זמן ביאתך גם יש פלאן (=תכנית) אחד אשר כל המלחמה האריכה והכבידה הזאת לא ימשוך יותר - משני שבועות ועצתי הוא שבכל משך המלחמה לא תסיח דעתך מן המלך ויהיה חקוק צורת המלך במחשבתך תמיד ויועיל זאת לנצח המלחמה בזמן מועט. וישמע אליו השר ויתן לו הבשר והדגים והוא הלך להמלחמה ויהי כאשר תקן. היהודי הדגים מצא בדג אחד טבעת יקרה, והיה זוכר אשר פעם אחת נסעו המלך והמלכה על הים ואבדו הטבעת הזאת ויאמר אז המלך שמי שיחזור לו הטבעת הזאת יתן לו חלק ממלכותו. כאשר מצא הטבעת הזאת אמר היהודי עתה עת רצון בטח יהיה לי ישועה בכל ענינים נאר אליין נעמען זעך טאר מען נישט (=אבל לגשת לבד אסור). בתוך כך שב השר הצבא מן המלחמה בנצחון בשמחה רבה. ויחלום היהודי חלום אשר ראה דמות המלך ויקץ. ומני אז נתעורר בקרבו השתוקקות עצומה ועזה לראות פני המלך: ומכל זאת שפט היהודי בדעתו ויבן שעתה הזמן האמתי ליסע ולהתראות לפני המלך. ויאמר לשר הצבא שרוצה לברוח למרחקים למדינה אחרה והגם שהיהודי בעצמו ידע בטוב "שאנה מפניך אברח" עם כל זאת אמר בלשון הזאת להשר הצבא להסתיר הדבר ממנו וילוה השר הצבא אותו עד הים ויפרדו איש מרעהו בשלום, השר הצבא שב לביתו, ויהודי נסע להעיר אשר המלך בה. ויקנה שלשה דברים דהיינו ספינה קטנה, ולבוש קאמאנדעריש דאס איז בלשון חול א טייוויל ובלשון קודש א מלאך אין איין היטעל מיט רערלעך אויף ליכט. אזאלכע וואס מען צינד זייא אהן לייכטען זייא זעהר אהסטערליש אז איין מלך האט אויך חשק צו אזוי איין ליכטיגקייט. (=ולבוש צבאי, זהו בלשון חול טייוויל, ובלשון קודש מלאך, ומגבעת עם קנים של נרות, כאלו שכשמדליקים אותם הם מאירים באופן בלתי רגיל, שלמלך יש גם חשק לכזאת אורה) ויסע אל המלך. ולהמלך היה מעקה מביתו על הים. ודרכו היה בכל בוקר לטייל על המעקה לשאוב רוח צח על הים והיהודי ידע בטוב את הזמן שבו הולך המלך לטייל על המעקה ויסע היהודי מספינתו לעומת המעקה וכאשר ראה את המלך על המעקה הדליק את הנרות, ויהי כראות המלך כל הליכטיגקייט (=האורה) הזה. וישלח את משרתיו לראות מה היא האור הזה כי חשק המלך מאוד להאור הזה. וכאשר הגיעו אליו משרתי המלך ויאמר אליהם היהודי אני נוסע להמלך. כאשר בא היהודי לפני המלך השליך את עצמו לפניו על הארץ וישאל אותו המלך מי אתה ויאמר היהודי אדוני המלך יש לי מכתב ויושט לו המכתב. וזה היה דבר המכתב "ממני קיסר לויתן כאשר יש לי מנהג בכל יום לאכול דג אחד ויבוא הדג אשר מוכן לסעודתי באותו יום וחפצתי לאכול אותו ויאמר לי הדג אם תשבע לי שלא תאכל אותי אתן לך מתנה ונשבעתי לו. ויקיא לפני את היהודי המוכ"ז הזה. ויספר לי היהודי את כל בנין המפואר אשר בנה אצלך ובנה גם לי היהודי בנין נאה אולם דפי זכוכית אין לי לכן אבקשך לשלוח לי את הקאצאפף שיעשה לו בהבנין זכוכית ולסימן אני שולח לך את הטבעת שלך וכשסיים הקוזנעץ זלה"ה את הסיפור הזה אמר בזה"ל האט דאך דער קאצאפף געהאט א מפלה אין איין יהודי אישועה אזוי ווערסט דיא אויך געהאלפען (=לרוסי הרי היתה מפלה, וליהודי ישועה, כך גם אתה תוושע) ויפנה כ"ק מרן זלה"ל ממאגלינצא פניו אל האיש הנ"ל ר' ברוך ויאמר לו הערסט דיא ברוך די אויך. (=אתה שומע ברוך, אתה גם). ובעז"ה היה לו ישועה עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור מהריזנער זלה"ה אשר הרגיש בקדושת הר"א מקאזניץ
פ"א כשהי' כ"ק מרן בריזיען. נתן להריזנער זלה"ה הצעטיל (=הפתקא) מן העולם שלו. ויהי כאשר קרא הריזנער זלה"ה הצעטיל בחפזון כדרכו עמד א"ע אצל השם אלעזר בן שיינא פעריל וישאל לכ"ק מרן זלה"ה בתמיהא רבתא ווער איז ער שאהנט שטארק (=מי הוא, מאיר מאד). ויען לו כ"ק מרן זלה"ה הוא בן דודי הרר' משה'לע - מקאזנעץ. וישאל עוד הריזנער עליו ער פיהרט זעך (=הוא מתנהג), ר"ל אם מתנהג ברבנות ויאמר לו כ"ק מרן זלה"ה ער פאהרט ציא מיר (=הוא נוסע אלי). ואח"ז עמד את עצמו הריזנער בקריאת הצעטיל אצל ר' יוסיל מווארשא וישאל הריזנער גם על אותו מי הוא, וענה לו כ"ק מרן זלה"ה הוא נסע עמי ביחד לקאלביסאוו (ר"ל להרב ממעזיבעז שדר אז בקאלביסאוו):
מענין ישיבת סוכה בשמע"צ שנחלקו בו תלמידי לובלין, ותלמידי היהודי.
פ"א אמר כ"ק מרן זלה"ה ממאלגינצא. הנה בזה שנחלקו תלמידי היהודי ותלמידי הרבי מלובלין בדבר ישיבת סוכה בשמע"צ. אספר לכם גופא דעובדא היכי הוי. המעשה היה כך היהודי הקדוש עשה לו סוכה מן פעדערהאזעל שלו והיה אוכל שם כל השנה ונהג היהודי את עצמו שכאשר פתח הפליגלען (=הכנפיים) מהסוכה, היה עומד כן פתוח עד אחר שמע"צ ולהרבי מלובלין היה לו סוכה מיוחדת וכשהגיע ליל שמיני עצרת שב לביתו. וזה היה מקום פלוגתתן, דיש אומרים שגם היהודי הקדוש אם לא היה דרכו לאכול שם כל השנה, אז גם הוא היה יצא מן הסוכה בשמ"ע והיה אוכל בביתו כמו הרבי מלובלין. ושאני התם משום שאכל בו תמיד גם בשאר ימות השנה. וי"א שאם בדעת היהודי היה שלא לאכול בשמ"ע בסוכה, היה לו לצוות להסגיר הפליגעל (=הכנף) קודם שמיני עצרת, ומהא נשמע שדעת היהודי היה לאכול בהסוכה בשמיני עצרת. ואמר על עצמו כ"ק מרן זלה"ה בזה הלשון אני מאיר'ל יודע הטעם לאמיתו ואלו ואלו דברי אלקים חיים ומ"מ למעשה אני אומר שלא לאכול בשמיני עצרת בהסוכה ורק לעשות בה קידוש בבוקר בלבד. והטעם אמסור לאלעזר בן דודי הרר"מ מקאזניץ זלה"ה ער האט א גיטען קאפף. ער וועט זייא ביידע אויסגלייכען (=יש לו ראש טוב, הוא ישווה את שניהם) עד כאן דבריו הקדושים:
עד כמה היה מרוחק בעיני הר' מלובלין גופו הקדוש
אמר כ"ק מרן בשם הרבי מלובלין שאמר אשר בכל יום ויום כשנתעורר משנתו בבוקר אינו יכול לקום ממטתו בשום אופן כי יזכור את מעשיו מימים הקודמים אשר לא טובים הי' בעיני ד' ובאשר שידע שגם היום הגוף מוכן להכעיס ח"ו לבורא כל העולמים לכן אינו ביכולת להתחזק א"ע ולקום ממטתו. אך בזכרו שהגוף מזומן לשוב אל האדמה ולירקב שמה. אז יש לו נקמה בגופו ובזאת יתחזק את עצמו וקם ממטתו עד כאן דבריו הקדושים:
עוד מהרבי מלובלין.
פ"א בא מפורסם אחד והתנצל את עצמו לפני כ"ק הר' מלובלין אשר כל הסיגים והגדרים שינהג בהם את עצמו לא יועילו לו שינצל מהיצה"ר וכמעט שאין עובר עליו יום בלי חטא ח"ו. ויען לו הרבי מלובלין מדבריך נשמע עדיין לא התחלת בעבדות ד' למאומה כי יש לו בקבלה אשר כל בר ישראל שאינו מרגיש בעצמו ת' חטאים מן הבוקר עד תפלת שחרית, זה סימן שלא התחיל לעבוד ד' בקדושה וטהרה. לכן טח עיניו מראות עד כאן דבריו הקדושים
דברי מרן על ה"ר משה'לע.
כאשר הגיע השמועה מפטירת הרה"ק הר"ר משה'לע מקאזנעץ. ויסע כ"ק מרן זלה"ה לקאזנעץ לעשות לו הכבוד האחרון. בעת הלויה אמר כ"ק מרן זלה"ה בזה"ל אוי ווייא, אוי ווייא, איך האב גאר נישט געוואוסט אז דער פעטער שיינט אזוי ווען איך וואלט געוואוסט אז ער וועט אזוי שיינען וואלט איך זעך אין איהם מדבק געוועזען ער שיינט זעהר אסטערליש (=אוי וי, אוי וי, לא ידעתי כלל שהדוד מאיר כל כך, אילו ידעתי שהוא יאיר כל כך הייתי מתדבק בו, הוא מאיר מאד יוצא מן הכלל) ואמר תורה על מאמר חז"ל גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם באריכות ואמר כי אחרי מותם ניכר החיים של הצדיקים. כי זה התולדה שלהם דהיינו שהולך לשורשו וד"ל עד כאן דבריו הקדושים:
דבר פלא מהר"ר משה'לע זלה"ה.
בעת אשר הגה"ק החידושי הרי"מ ז"ל היה עדיין אצל הר"ר משה'לע ז"ל בקאזנעץ. היה אז הרה"ק הר' אלעזר מקאזנעץ עדיין נער קטן. פעם אחת כאשר יצא הר"ר אלעזר זלה"ה מקודש פנימה מבית אביו הר"ר משה'לע זלה"ה לבהמ"ד שאל אותו החידושי הרי"מ זלה"ה מה הרבי עושה כעת בביתו. ויאמר לו הר' אלעזר זלה"ה. הולך בתפילין דר"ת ולומד הזהר מבלק מעשה דינוקא. גם איזה ינוקא נמצא בסמוך לאבא. ויהיה כשמוע החידושי הרי"מ זלה"ה את הדברים האלה הלך תיכף לבית הר"ר משה'לע ורצה לפתוח הדלת לראות את הפליאה הזאת. אולם תיכף קם הר"ר משה'לע ומיהר אל הדלת ויאמר בזה"ל ניין איטשע מאיר (= לא איטשע מאיר) ואל בנו אמר בזה"ל אזוי אלעזר די זאגסט אויס וועל איך דיר שוין אויך נישט אריין לאזען (=כך אלעזר, אתה מגלה, אני כבר לא אתן גם לך להכנס) עד כאן דבריו הקדושים: כי יזכור את מעשיו מימים הקודמים אשר לא טובים הי' בעיני ד' ובאשר שידע שגם היום הגוף מוכן להכעיס ח"ו לבורא כל העולמים לכן אינו ביכולת להתחזק א"ע ולקום ממטתו. אך בזכרו שהגוף מזומן לשוב אל האדמה ולירקב שמה. אז יש לו נקמה בגופו ובזאת יתחזק א"ע וקם ממטתו עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור איך שכ"ק מרן זלה"ה הסב אל עצמו איזה חסידים חשובים מראדישיץ.
פ"א נסעו כמו עשרה אנשים לראדשיץ. והי' מן החשובים בראדשיץ. והלכו מלובשים בוויסע יובעצעס (=יובעצעס לבנים) (וכן היה אז מנהג הצדיקים מפורסים) ועשו דרכם דרך מאגלינצא. ויהיה כאשר באו למאגלינצא נתיישבו בדעתם. ללכת אל בית מרן זלה"ה כדי לקבל ממנו שלום. בעת קבלת שלום אמר להם כ"ק מרן זלה"ה מה לכם לנסוע להראדישצער ער איז דאך איין אלטער רבי, אין איך בין א יונגער רבי און איין אלטער רבי אויך (=אל הראדושיצאי, הוא הרי רבי זקן, ואני רבי צעיר וגם רבי זקן). ואם יעניש אתכם אני אקבל עלי. וישמעו אליו האנשים ולא נסעו לראדשיץ ונשארו במאגלינצא. אחר הדברים האלה כאשר בא כ"ק מרן זלה"ה לראדשיץ אמר לו הסבא קדישא מראדישיץ בזה"ל אזוי איין גראע בארד. טיט מען אזוי (=לזקן כה אפור עושים כך). ויתן לו כ"ק מרן זלה"ה פתקא עם פדיון. כשיצא מביתו אמר כ"ק מרן זלה"ה בזה"ל איין מאהל פערפאלען (=פעם אחת אבוד). עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור שהגיע כתבי הבעש"ט הידועים לידי הראדישיצער והר"ר ירחמיאל ולא רצו ליקח אותם.
סיפר כ"ק מרן זלה"ה אשר פ"א בשעה שהסבא קדישא מראדישיץ היה מתפלל בתפילין דר"ת בא לפניו גוי אחד ובידו כתבים הרבה ואמר להסבא קדישא שיקנה אותם. ויקח הכתבים ועיין בהם ויאמר לו לך עם הכתבים להפרשיסחער והוא יקנה אותם. וילך הגוי לפרשיסחא והראה את הכתבים להר"ר ירחמיאל זלה"ה שיקנה אותם ממנו. ויראה הר"ר ירחמיאל ז"ל את הכתבים ואמר לו שאינו רוצה לקנותם ואמר בזה"ל זאת יש לנו בירושה מאבינו היהודי זלה"ה אז צי וועלכע זאך מיר גייען צי ווערען מיר אייגענטימער'ס (=שלאיזה דבר שאנו ניגשים, אנו נהיים בעלים). וסיים כ"ק מרן זלה"ה שאלה הכתבים הי' מגנזי הבעש"ט זלה"ה עד כאן דבריו הקדושים:
מדברי מרן זלה"ה על היהודי הקדוש זלה"ה.
סיפר כ"ק מרן זצ"ל שפ"א כאשר היה בראדישיץ. היה מדובר ביניהם אודות הרבי מלובלין והיהודי הקדוש. ואמרתי לו שיש לנו בקבלה ששמה יהיה היהודי הקדוש הרעדיל פירער. האט ער אפילו גיגעבען אדריי מיט דיא נאהז נאר וואס פרעג איך נאך איהם אז איך האב געזאגט האב איך געזאגט. (=ראש הקושרים. הוא אפילו נתן סיבוב עם האף, אבל למה אני מתענין עליו, אם אמרתי אמרתי) עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור נפלא מנסיון שניסה הרבי מלובלין זלה"ה את הסבא קדישא מראדישיץ בנערותו.
סיפר כ"ק מרן זלה"ה ששמע מפי הראדישיצער זלה"ה שבהיותו בלובלין קרה פעםאחת שהתאכסן באותו העליה שנתאכסן שמה הרה"ק ר' מאיר סטאבניצער זלה"ה. והרה"ק ר' מאיר סטאבניצער זלה"ה כבר היה רבי והיה מתנהג בהרחבה לכן היה לו שם בית מיוחד בהעליה אבל הסבא קדישא מראדישיץ היה אז רך בשנים עדיין, גם לא היה מפורסם ובאשר שלא היה ביכלתו לישכור לו איזה מקום בבית העליה לכן היה לו משכב בעליה עצמה על השחת. בבוקר בקומם ממיטתם נזדמן שירדו שניהם ביחד על הסולם מן עליה. ויסמוך הרה"ק הר' מאיר'על סטאבניצער זלה"ה את עצמו על הראדישיצער זלה"ה. ויהי כאשר ירדו על הסולם נאנח הראדישיצער זלה"ה וישאל לו הרה"ק ר' מאיר סטעבניצער בעריל, מה זה שאתה נאנח, מה חסר לך. ויען אותו הראדישיצער למה לא אאנח, אם יש להרבי איזה נתח טוב למי מכבדים, הלא מכבדים להר' מאיר'ל אם יש להרבי איזה שחרית מיוחס אומרים להר' מאיר'ל לכו והתפללו לפני התיבה, אם יש להרבי איזה זמר מעולה אומרים להר' מאיר'ל לכו וזמרו. אבל אם יקרה חתונה אצל חתן וכלה עניים או איזה יתום ויתומה, אזי מחפשים לבערילען ואומרים לו לך בעריל, והשחר פניך ואמור שם בדחנות. ויפן אליו הר' מאיר'ל סטעאבניצער וישאל לו בעריל אפשר שאתה רוצה לנהג רבנות תן לי ידך. ויתן לו הראדישצער את ידו (בעת שסיפר הראדשיצער את מעשה הזאת אמר במקום הזה בזה"ל נתתי לי את ידי אין איך האב צי גיכאפט מיט ביידע הענד (=ותפסתי בשתי ידיים) ע"כ. והיה נראה מדבריו שהיתה אצלו נתינת יד של הר' מאיר'ל כמו סמיכה על רבנות). אחר זה היה מפציר הראדישיצער את הר' מארי'ל מאד לבלי לגלות את הדברים האלה לפני הרבי. והר' מאיר'ל לא היה נעתר לבקשתו ויציע כל הדברים באלה כהויתן לפני הרבי. כאשר סיפר הראדישיצער המעשה הזאת אמר בזה"ל לא שיערתי מראש עד היכן יהיו הדברים מגיעים כי מאז האב איך געקריגען א קנייטש ביי דעם רבין (=קיבלתי קמט אצל הרבי) עד אשר לא הועיל לי על זה שום תשובה לפניו. לימים קרה מקרה שהרבי היה נוסע לטאמאשאוו קודם הנסיעה קרא אותי הרבי ושאל לי בזה"ל בעריל, אפשר קענסט די אויף דיר נעמען אז די זאלסט נישט עסען פריער ביז וואנען איך וועל דיר הייסען (=אולי אתה יכול לקבל על עצמך שלא תאכל קודם, עד שאצווה לך). והבטחתי לו אותו שאקיים דבריו. אז לקח עמו גם אותי לטאמשאוו. על הדרך בכל החניות הייתי משמש אותו בכל הסעודות ואחר כל סעודה שאל אותו בזה"ל בעריל האכלת דבר מה. והשבתי לא אכלתי מאומה וכן נסעתי עמו שני ימים ושני לילות ולא בא שום דבר לתוך פי. ויהי ביום השלישי ועמד הרבי באיזה מקום. ושם הכינו לו סעודה גדולה. והיה נמשכה הסעודה כל היום. ואז אחזתני הרעב בכל תוקפו עד שנתדמה לי איזה פעמים ביום הזה שהגיע לכלות נפש. ומחמת זה דמיתי בדעתי שמחמת טרדת הסעודה והנאספים שכח אותי לגמרי. אולם הוסכמתי בדעתי יהיה מה שיהיה ולא אעבור את מצות הרבי. אחר הסעודה כשנסע מהעיר. על אם הדרך שאל אותי הרבי בזה"ל בעריל, האכלת מה היום והשבתי לו עוד לא אכלתי. וישאל אותי הרבי כמתמיה, למה לא אכלת עוד והשבתי לו הלא הרבי ציוה אותי שלא לאכול קודם שיצוה אותי ועדיין לא ציוה אותי הרבי לאכול ועשה הרבי את עצמו כמשתומם מאד על הדבר. וימהר ויקח שלשה גדולים ואמר לי לך מהר וקנה לך לחם ורצתי בחזרה אל העיר וקניתי לי בעד השלשה גדולים לחם ומיהרתי אל העגלה וישבתי את עצמי עם הלחם. כעבור חצי שעה שוב שאל אותי הרבי. בעריל אכלת את הלחם ועניתי לא אכלתי ושוב שאל אותי כמתמיה למה לא אכלת עוד. והשבתי שעדיין הרבי לא ציוה אותי לאכול כי ציוה אותי רק לקנות לחם. אז אמר לי הרבי לך מהר ונטול את ידיך והלכתי ונטלתי את ידי וישבתי את עצמי על העגלה ושהיתי כן זמן מרובה והרבי לא ציוה לי לאכול עד שהגיע לכלות נפש ממש בלי פיקפוק כלל. אז פנה אלי הרבי ויאמר לי חטוף ואכול. וממש כיון הרבי לרגע האחרונה ובאם היה עצר אותי רגע אז לא היה יותר בעריל בעולם ועל ידי הניסיון הזאת נתרפא הקנייטש (=הקמט) שהשגתי ע"י ר' מאיר'ל סטאבניצער אצל הרבי. וסיים ע"ז כ"ק מרן ממאגלינצא בזה"ל אב געהיטען זאל מען ווערען אז א חסיד קריגט א קנייטש ביי ארעבין. מען קאן זיך גאר נישט אויסקויפען ביי זיי (=שנשמר. כשחסיד מקבל קמט אצל רבי, אי אפשר כלל להשתחרר אצלם) עד כאן דבריו הקדושים:
מעשה בכפרי אחד שהתנצל לפני הסבא קדישא מראדישיץ על חתנו שהוגע בתורה תמיד ואינו עוסק בפרנסה
פ"א בא לפני הראדישיצער כפרי אחד וקבל על חתנו שהוא עוסק בתורה יום ולילה ואינו עוסק בפרנסה ואמר הכפר. בזה"ל של גנאי. שטענדיג האלט ער אין איין לעלין, ער לעליט שטענדיג (=תמיד הוא עסוק בלעלין, הוא לעליט תמיד). ויאמר לו הסבא קדישא מראדישיץ זלה"ה בזה"ל. זהעסט דאך אז איך טיא אויך אזוי (=אתה הרי רואה שגם אני עושה כך). וענה לו הכפרי איהר זענט עפעס אנדערש. פאר פרנסה וועגין מעג מען אלצדינג טהיען (=אתם זה משהו אחר, לצורך פרנסה מותר לעשות הכל). אז נאנח הראדישיצער בשברון מתנים ואמר בזה"ל אוי אפשר טאקע (=אוי, אולי באמת). ובתוך כדי דיבור התישב את עצמו ואמר רבש"ע אתה יודע האמת איך האב עס גאר נישט אויפ'ן געדאנקען (=אין לי את זה כלל במחשבות) עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור התעלפות כ"ק מרן זלה"ה בעת שהיה סגור בקודש פנימה.
דרכו של כ"ק מרן זלה"ה היה תמיד. לבא אל סעודת שבת לבהמ"ד שלו כמו בשעה שמונה וחצי. פעם אחת איחר כ"ק מרן זלה"ה מלבא אל שלחן בשעה הקבועה והנה היתה שעה האחת עשרה בלילה ועדיין כ"ק מרן זלה"ה היה סגור בחדרו וישתוממו אנשיו מאד כי לא ידעו מה היה לו. ובשבת הזה היה ר' אלעזר מקאזנעץ זלה"ה ויקם הרה"ק הר' אלעזר זלה"ה ויקרב אל הדלת של חדרו והציץ שם דרך הסדק שהיה בהדלת. ויראה את כ"ק מרן זלה"ה יושב על הכסא וראשו תלוי לו מלאחריו כמו מת ממש ר"ל ויעשה הרה"ק רעש גדול וישברו הדלת וינסה הרה"ק הר"א להקיצו בתחבולות שונות ולא יכלו להקיצו ונעשה רעש גדול מאד והקול נשמע בית אמו הצדיקת היא הרבנות מגרעניץ ותקרא להושיבה על הכסא עם אופנים ולהוליכה בית בנה. כאשר באה בית כ"ק מרן זלה"ה ותקרא עליו בקול גדול חיים מאיר יחיאל בן לאה פעריל ותיכף הקיצה אותו. ויקם כ"ק מרן זלה"ה ונשק אותה על ידיה ויאמר לה אמי מורתי מאין ידעת הסוד הזה ואמרה אליו פעם אחת נחלש אבי הה"מ זלה"ה מקאזנעץ ופתאום נתעלף ולא יכלו להקיצו והקיצה אותו אמי זל"ה בלשון הזה ממנה ידעתי זה הסוד בני. ויאמר מרן בפה קדשו מכאו"א אשר עלה על רעיוני שיודע איזה פעולה להקיץ אותי לקחתי אותו הפעולה ממנו אבל עליך אמי לא עלה על דעתי שתדע דבר מה. וכל המעשה והצער הזה הי' משום מעשה שהיה ואין מגלין אותה. וידוע זאת בין אנ"ש. ולדאבוננו לא נסתיים עוד בזה הדבר. ולשבת הבאה היה פרשת מקץ והיה דרכו של כ"ק מרן זלה"ה שבעצמו קרא בתורה לפני התיבה וקרא להרה"ק בעליה של שלישי ויקרא לפניו כ"ק מרן זלה"ה בתורה ויהיה בהגיע כ"ק מרן זלה"ה אל הפסוק אתה תהיה על ביתי וגו' הרים כ"ק מרן זלה"ה את קולו וצעק בכח אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי. ועשו הדברים האלה רעש גדול בין העולם. וכאשר שמעה הרבנית מגרעניץ את הדברים האלה יצתה לתוך בהמ"ד בצעקה בדברים באלה אלעזרשי קרוין נעם דיר צי דעם עולם אבי לאז מין קינד לעבען (=אלעזרשי היקר, קח לך את הקהל, רק תן לבני לחיות). ויאמר לה מרן זלה"ה זאת אני מבטיח לך ער איז אגיטרייער תלמיד מעהר וויא איך אליין (=הוא תלמיד נאמן יותר מאשר אני בעצמי). ובמוש"ק אמר כ"ק מרן זלה"ה לחסידיו שיש סוד אחד אשר על ידו יוכלו לעשות לו טובה שיוכל עוד לחיות אך אין לו רשות לגלותו. בעת הזאת עמדו אצלו בניו היינו הה"צ ר' יעקב יצחק מבלענדוב והרה"צ מגראדזיסק ויאמר להם כ"ק מרן זלה"ה בזה הלשון דיא צייט ריקט אהן באלמוששען טאהר מען נישט צי צעהרין פון גרייטען איז שווער נאר באלד אלעזר נעמט מעך אויף זיינו פלייציס וועט מען נאך מקריב זיין פסח ראשון. ארויס ציילען וועט מען נישט (=הזמן מתקרב, לעכב אסור, למהר ולהכין זה קשה, אבל מכיוון שאלעזר נוטל אותי על שכמו, עוד נקריב פסח ראשון, לסיים לספור לא) וכן הי' בעוה"ר וננגז ארון הקודש יום יד אייר:
ההתמרמרות הרבה שהיתה לכ"ק מרן זלה"ה על פטירת הר"ר ירחמיאל זלה"ה
בעתששמע כ"ק מרן זלה"ה מפטירת הר"ר ירחמיאל מפרשיסחא תיכף מיהר ונסע לפרשיסחא כשבא כ"ק מרן לבית הר"ר ירחמיאל אמרו לו שכבר הלכו עם מטתו לבית החיים ויסיר מעליו כ"ק מרן את המנעלים ויקפוץ בפעם אחת מן ששה מדרגות אשר היו בהבית. והבית החיים היה הרחק מאד מן העיר. וירץ כל המרחק הזה לרגליו בהפוזמקאות. כאשר הגיע לבית החיים הרים כ"ק מרן זלה"ה את קולו וצעק כדברים האלה דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט בשושנים. דער רבש"ע האט זעך אויס געקליבען דאס בעסטע עפעלע אין האט זעך ציא גענומען (=הרבש"ע בחר לעצמו את התפוח הטוב ביותר, ולקח לעצמו), וצעק כ"כ בקול גדול וכ"כ לקח אל לבו עד שאנ"ש פחדו עליו שלא תצא נפשו מהתמרמרות והראדשיצער אמר אז עליו בעבור שהוא צעיר לימים אינו יכול סבול הצער הגדול הזה. והיה הולך כ"ק מרן והתמרמר עד שבאה אמו ולקחה אותו לביתו:
סיפור מהריזנער זלה"ה ששיבח את הבלאטע (=הבוץ) מן יהודי ואמר שמצלת לפעמים מדינה של גהינם.
פעם אחת כאשר היה הריזנער בדרך נטה אל עיר אחד ויתאכסן שמה בבית גביר גדול. וחדרי הגביר הזה היה מהודרים בתכלית ההידור, ובמיוחד הרצפה היה בניקיון גדול ועשויה ביתר שאת וכאשר נפוצה בהעיר השמועה שהריזנער בא לעיר נתאספו לבית הגביר אנשים ונשים וטף מכל חלקי העיר. וההמון הזה נשאו ברגליהם על רצפת הבית בלאטע (=בוץ) במדה מרובה. ויחר עליהם אף בעה"ב הגביר מאד. וישמע כ"ק הריזנער ויקרא את הגביר ויאמר לו אספר לך מעשה נפלאה אך שמעני היטב. מעשה שהיה כך היה. יהודי אחד היה דר בכפר, והיה עני מדוכה מאוד ר"ל. להיהודי היה ששה בנים גם אב ואם זקנים שהי' סמוכים על שלחנו. ויהי קודם הפסח ולהרש אין כל, וביוחד שהיה צריך להכין מצות על כל ימי הפסח ויתאונן מאוד היהודי, כי אפס כל תחבולה ובשום אופן לא היה לו עצה להרויח איזה זהובים. ויהי כי קרב הפסח נפל בדעתו לנסות עוד לילך להעיר אולי יחמול עליו השי"ת ויתן לו איזה עסק להרויח על ידו איזה זהובים. וכן עשה והלך להעיר ויקר לו מקרה טובה והרויח על ידה ששה זהובים וכמובן ששמחת היהודי היה עד אין לשער. והלך היהודי וקנה קמח וישא הקמח להאופה. ויאמר לו האופה שימתין עד שיאפו מקודם הגבירים וימתין עליהם העני ויתמהמה אפיתם עד הלילה, ואז לקח האופה את קמחו ואפה מצותיו. ולא ידע אז העני בנפשו מה לעשות לילך לביתו עם המצות היה ירא מאוד מפני שהדרך היה משובש מאוד בעמקי מים וחמר, והיה ירא שלא יפול אל אחת הפתחים. ולהשאר בהעיר עד הבוקר היה קשה לו מאוד מפני שידע שנפשות ביתו עטופים ברעב ונמצאים שמה בחשך ואפילה שאין להם ממה להדליק. ולבסוף הוסכם בדעתו לשוב לביתו. ובטח את עצמו בד' ויסע לביתו. ויהי בהדרך נפלה העגלה לתוך עמק מים ורפש ויעמול היהודי בזיעת אפו זמן מרובה להעמיד העגלה והסוס ולא היה יכול ויבך היהודי מאוד על צרת נפשו. בתוך כך עבר גביר אחד עם משרתו לא רחוק מקום נפילת היהודי. כאשר שמע הגביר אנקת אדם, שלח את משרתו לחקור מה אירע שם וישב לו משרתו דבר, שהיהודי מושלח שמה ברפש, עם עגלה וסוס וימהר הגביר למקום הרפש ויצו את משרתו להוציא את העני ועגלה שלו מן הרפש וכן עשה וירא הגביר שכמעט כלתה נפש העני מהקור והעייפות וימהר ויתן לו יין שרף ולעקעך (=ועוגה) והושיב אותו על העגלה וליוה את העני עד לביתו, כי ירא שלא יפול עוד הפעם באחת הפתחים הנמצאים בדרך ההיא לרוב. כאשר בא הגביר לבית העני וראה את החשך ואפילה והעניות הנוראה אשר שוררה בביתו נכמרו מאוד רחמי הגביר עליו. ויפתח הגביר את כיסו ונתן לו שש מאות אדומים ויאמר לו קודם כל תעשה חג הפסח בהרחבה, ואחר זה תבנה לך בעד השאר בית הגון, אחר זה שב הגביר לביתו. (במקום הזה אמר הריזנער עוד הפעם שמעני היטב) אחר זה לא ארכו הימים והגביר נפקד לעולמו ב"מ. וכנהוג הביאו אותו לפני הב"ד של מעלה. והתחילו ולשאול אותו עסקת באמונה. וטרם הספיק ליתן מענה על השאלה הראשונה הקיפו אותו מכל עבר ופינה מלאכי חבלה זה אמר וצעק נבראתי מעבירה פלונית וזה צעק נבראתי מעבירה פלונית והי' לאלפים.
וכמובן שיצא הפסק שלו לגהינום. וטרם נחתם הפס"ד בא מלאך אחד לפני הב"ד של מעלה. וצעק האיך אפשר לפסוק לו גיהנום. הלא זה הוא שהחיה עשרה נפשות מישראל. והתורה אמרה כל המחיה נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא. ויענה לו הב"ד של מעלה אדרבה המליץ טוב בעדו אז אמר המלאך המליץ טוב קחו את העבירות והשימו על כף מאזנים אחת. והמצוה על כף מאזנים השניה. ונשקול אותם. ויעשו כן הב"ד של מעלה ונמצא שהכף עם העבירות הכריע הרבה אז הלך המלאך המליץ טוב ויביא את העני עם זוגתו עם בניו ואביו ואמו וישים אותם על כף מהמצוה. אולם עדיין לא הכריע את העבירות. כשראה המלאך המליץ טוב כך, הלך וקבץ את כל הבלאטע (=בוץ) והרפש שנפל עם היהודי ועם העגלה עם הסוס. וישם אותם על כף מהמצוה אז הכריע המצוה הזאת את כל העבירות. ע"כ. וכשסיים הריזנער את דבריו אז אמר להגביר בעל האכסניא שלו שומע אתה בני שלפעמים אפילו בלאטע (=בוץ) של יהודי מצלת מדינה של גהינום לכן למען השם אל תמאס בבלאטע של יהודים עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור נפלא אשר אשת הר' מלובלין עזרה להמלשינים על היהודי הקדוש, ומה הגיעה לה על ככה.
הנהאשתו השלישית של הרבי מלובלין לא זכתה להבנות ממנו כידוע. והרבה פעמים בקשה מהרבי מלובלין זלה"ה שיתפלל עבורה אל ד' שיפקוד אותה בזש"ק. כאשר ראתה שכל זאת לא מועיל לה אז נתישבה בדעתה. ובאה לפני הרבי והפצירה אותו מאוד. ואמרה לו הן בדבריך והבטחתך יושעו אנשים מכל קצוי ארץ ולי העניה לא תרצה להבטיח שאושעה בבנים. לכן לא אניחך אם תבטיחני שאבנה ממך בבנים. ועמדה עליו זמן מרובה. ותבך מאוד. לסוף אמר לה הרבי איני יכול לעשות לך שום טובה. ומה שהיה בידי לעשות בעדך מכבר עשיתי ולא הועיל לכן עצתי האחרונה שתלך ותבקש מהיהודי הקדוש, ורק הוא יכול להושיעך בזה. ותלך הרבנית במרת נפשה אל היהודי הקדוש ותבך ותתחנן לו שיתפלל עבורה אל ד' ושיבטח לה בזש"ק גם אמרה לו שכן ציוה לה הרבי. ומפני שגם הרבנית היתה למודה ליתן יד למלשינים על היהודי הקדוש. לכן אמר לה היהודי הקדוש אם תבטיחני שמעתה לא תתן את הרבי שיקבל עלי שום מלשינות בתנאי זה אבטיח לך בבן זכר. ותקבל הרבנית על עצמה שלא להלשין עוד עליו, גם שלא להניח לשום אדם לדבר עליו שום דבר רע. אז הבטיח לה היהודי הקדוש בבן זכר ויאמר לה השמרו לכם מבלי לשנות. וכן היה אשר באותה שנה נפקדה הרבנית בבן זכר. וגם הרבנית קיימה את אשר הבטיחה להיהודי הקדוש ובכל פעם שניסה אחד מרודפי היהודי הקדוש, להלשין עליו איזה דבר רע בלבלה אותו ולא נתנה אותו בשום אופן לדבר את דבריו. ויהי כי ארכו הימים. ועברו איזה שנים, והילד נגדל, ונתקררה אצל הרבנית רגש מהכרת טובה להיהודי הקדוש אשר בגללו פקד אותה ד' ויתן לה בן. קרה מקרה אשר באו איזה אנשים מהיותר מפורסמים ודברו סרה על היהודי הקדוש. כאשר שמעה הרבנית את הדיבורים, גם היא בעצמה נתמלאה בחרון אף גדול על היהודי הקדוש ואז התחילה גם היא להתלונן ולצעוק לעומת היהודי הקדוש. כדרכה מקודם. תיכף בזו הרגע, נעשה רעש בבית הרבי שנפל הילד במחלה נוראה אז צעקה הרבנית להרבי שיתפלל על בנה וענה לה הרבי למה לא קיימת את התנאי שהבטחת לו לכן מהר ובא לפני היהודי ותחננן לו שימחול לך ואז יהיה ישועה להילד ואני איני יכול להושיעך מאומה בזה. ותמהר הרבנית ורצתה אל היהודי הקדוש. וכאשר דרכה על מפתן הבית, תיכף אמר לה היהודי ולמה לא קיימה הרבנית מה שהבטחתן אותי, לבלתי תת להלשין עלי. עתה תדע הרבנית, שזאת הפעם אני מוחל לכן, ואי"ה יהי' להילד במהרה רפואה שלימה אולם מהיום והלאה אם יקרה כזאת. ואתן לא תפריעו את המלשינות, אז גם אני לא אוכל להושיעכן למאומה. ולמען השם השמרו את עצמכן ואת נפש הילד לבתי תת להשנות כדבר הזאת. כי יהיה אז מעוות שלא יוכל לתקן. ושבה לביתה ומצאה את הילד בריא אולם אחרי הדברים האלה ברבות הימים שככה בקרבה אש הפחד מהיהודי הקדוש ולהילד כבר היה ד' שנים. אז באו אנשים ויביאו אל הרבי מלשינות מאוד גדולה על היהודי הקדוש. וכל השומע מלשינות כזאת תצילנה אזניו. ולא יכלה עוד הרבנית לשלוט ברוחה והוציאה דבתה רעה על היהודי הקדוש. וכמובן מהדברים הקודמים תיכף נפל הילד למחלה אנושה ויאמר לה הרבי מהר אל היהודי הקדוש. אולי ירצה פניך גם בפעם הזאת. והלכה הרבנית אל היהודי הקדוש ותבך מאוד ותתחנן לו שישא פניה ויתפלל בעד הילד. ויאמר לה היהודי הקדוש הלא אמרתי להרבנית מקודם שבפעם שנית יקצר גם ידי מלהושיעכן ואתנה בעצמכן חיבים בדבר כי מלבד שנתתן להלשין עלי כי גם בעצמכן הוסיפו לדבר סרה עלי, לכן אין בכחי עתה לעשות לכן איזה טובה. והילד הלך לעולמו ר"ל. וייצר להרבי מלובלין מאד על פטירת הילד ומחמת זה הקפיד מאוד על היהודי הקדוש בעת הזאת הגיע שמועה להיהודי הקדוש מביתו מפרשיסחא אשר הילד שלו ר' אשר'ל זלה"ה נפל פתאום במחלה עד נואש. והבין היהודי הקדוש שזאת גרם לו הקפדת הרבי לכן מיהר ושב לביתו. וישת היהודי הקדוש עצה בנפשו ויחלק כל בגדי החולה לצדקה לעניים. אולם להילד לא הוטב מאומה ויקם היהודי הקדוש ויחלק את מלבושים שלו לענים ואח"כ של אשתו ואח"כ של בניו ובכל זאת לא נראה בהילד שום שינוי לטובה. וימכור היהודי הקדוש גם את ביתו והכסף חלק לעניים וגם זאת לא הועיל למאומה, אז קם היהודי ולקח את הילד החולה ר' אשריל ויסע עמו להמגיד הקדוש מקאזנעץ. ויאמר המגיד הקדוש להיהודי הקדוש קשה מאוד הדבר לטכס איזה עצה נגד הרבי מלובלין. אולם שמע בקולי השאר את הילד עמי פה, ואני אגדלו ויהיה ישן עמי במטה עד מלאת לו י"ג שנים ואז בע"ה אשיב אותו לך בלי שום מקרה ופגע רע ועצה אחרת בעבורו אין לי. וישמע היהודי הקדוש זלה"ה לדבריו והשאיר אצלו את בנו ר' אשריל עד י"ג שנים והיה ישן תמיד עם המגיד הקדוש במטתו ומלאת להר' אשריל זלה"ה י"ג שנים שלחו לאביו בבריאות השלימות ע"כ:
סיפור הפלא ופלא. משני הנישואין של הר'אשר'ל ז"ל שהשיא אותי אביו הק' היהודי ז"ל בראשונה בקאזניץ ואחריה בלעמבערג
אשה הראשונה של הר' אשריל זלה"ה היתה מיוחסת גדולה דור עשירי להאר"י זלה"ה והיה השידוך חביב מאד אצל אביו היהודי הקדוש זלה"ה. על החתונה נתאספו כל גדולי תלמידי היהודי הקדוש וגם ר' הערשיל לעמבערגר היה בתוכם (הוא היה אבי אשה השני של הר' אשר זלה"ה). בראות היהודי הקדוש את ר' הערשעל לעמבערג אמר לו לך מכאן כי החתונה והשמחה הזאת אינה שלך. ובשום אופן לא הניחו היהודי הקדוש להיות על החתונה הזאת והיה מוכרח לשוב לביתו ללעמבערג ויהיה זאת לפלא. ועד החופה היה היהודי שמח וטוב לב מאד עד אין לשער, ויהי' קודם החופה ויקח היהודי הקדוש את מטהו ויסמוך את ראשו על המטה. ובמצב זה נשתהא עד בוש. וישתוממו הקרואים מאוד כי לא ידעו מה היה לו, אולם יראו מפני קדושתו להקיצו לבלבלו. כעבור איזה שעות הרים היהודי הקדוש את ראשו מהמטה, ואמר אל עצמו בזה"ל אמנם מוכרחים אנו לילך אל החופה כי לא נוכל לבייש את בת ישראל ויקם היהודי הקדוש והלך אל החופה ופניו לא היה לו כבתחילה. ויתמהו הנאספים מאוד על הדבר הזה, בין הנאספים היה הר"ר בונם זלה"ה, תלמידו הגדול ולא יכול עוד הר"ר בונם זלה"ה להתאפק והרהיב עוז בנפשו וישאל את פי רבו היהודי הקדוש לפתור את דבר סמיכתו על המטה ולמה הפריע לו פתאום שמחתו הגדולה. ויאמר לו היהודי הק' הנה דרך העולם שכל המחותנים יתאספו על החתונה, וגם אפילו המחותנים שמכבר נפטרים לעולמם, יבואו גם כן על החתונה, לכן הייתי שמח כל היום מפני שקויתי כל היום שאזכה לראות את האר"י ז"ל אולם כשהגיע סמוך לחופה ועדיין לא ראיתיו. אז נתעורר ספק בלבי אם זאת מפני שאני איני כדאי לראותו, או שמנע מלבוא מפני סיבה אחרת לכן נתתי פני על המטה, ופשפשתי במעשי, כל משך הזמן הזה. לסוף כאשר ראיתי שחף אנכי מעון. ומצדי אין שום מניעה, וכדאי אני לראותו, אזי הבנתי שהשידוך הזה אינו זיווג. לכן לכאורה עלה בדעתי להפריד השידוך. אולם נתישבתי בדעתי איך אפשר לבייש בת ישראל לכן הלכתי אל החופה, אולם לבי לא היה עמי. וכן היה, שלהאשה הזאת לא מלתה לה שנה ונפטרה לעולמה ב"מ. אחרי הדברים האלה שלח היהודי הקדוש אל תלמידו ר' הערשעל לעמבערגער הנ"ל שרוצה לשדך עמו בעבור בנו הר' אשריל זלה"ה. וכמובן שר' הערשעל תיכף נתרצה. ונעשה ביניהם התקשרות ובאו לידי הסכמה שהחתונה תהיה במקום הכלה דהיינו בלעמבערג ויכין הר' הערשעל הנ"ל את עצמו למשתה גדול מאד, מפני שכמעט כל גדוליה קירה היו קרוביו והיה עשיר גדול על כל הבין שיהיה על החתונה קבוץ חכמים אשר כמוהו לא היה עוד בעולם. קודם החתונה דרש היהודי הקדוש ממחותנו ר' הערשעל הנ"ל שישלח את אשתו עם הכלה להרבי מלובלין שיברך אותן קודם החתונה. כאשר שמעו שונאי היהודי הקדוש את כל הכבוד הגדול הזה אשר יהיה ליהודי הקדוש בלעמבערג על החתונה ויראו מאד שלא יעלה ביד היהודי הקדוש להטות אחריו כל גדולי קירה ויבער בם אש הקנאה מאוד עד לא יכלו שאת, ויועצו לדבר על לב הרבי מלובלין, ולהועיל אצלו אשר לא יתן בשום אופן שיהי' החתונה בלעמבערג. וכן עשו והציעו לפני הרבי מלובלין תואנות רבות. עד שהבטיח להם הרבי על ככה. ויהי כאשר באו המחותנת עם הכלה ללובלין אל הרבי לקבל ברכה קודם החתונה. והיהודי הק' עם החתן הר' אשריל זלה"ה כבר היו שם ויבואו ארבעתים להרבי לקבל ברכה. ונתן להם הרבי פקודה חזקה ליסע לקאזנעץ תיכף ולעשות שמה החתונה ובל לשנות ולא לעשות שום שהיות. ולא הספיק היהודי הקדוש ליתן ידיעה אפילו להמחותן בעצמו שיבא. כי זאת היה מפעולת שונאי היהודי הקדוש. כי יראו אולי יאסוף הר' הערשעל גדולי קירה לפוילין ואז היה כל יגיעתם לריק. ומצות הרבי היה עליהם חזקה מאוד, והוכרעו ליסע תיכף לקעאזנעץ ולעשות שמה בלי המחותן החתונה, אחר השבע ברכות תיכף נתן היהודי הקדוש צו לבנו הר' אשריל זלה"ה ליסע תיכף לבית חמיו ללעמבערג ובשעת הפרידה אמר הר' אשריל ז"ל לאביו הקדוש איזה לעצגעלד שלאכול אתה תלמד, את זה לא תאחר, אבל בינתיים) לטובת ר' יוסעלע רודפים אותי אבל הכל לשם שמים הערסט מאיר'ל ר' יוסעלען וועט דאס נישט העלפען (=אתה שומע מאיר'ל, זה לא יעזור לר' יוסעלע) עכד"ה, וזה היה ר"ח האחרון שהיה היהודי הקדוש בלובלין אין תיכף בין איך דער גאנען וואס היהודי הקדוש האט געמיינט נאר נישט וואס מען ווייסט זאגט מען איהר פארשטייט נישט וואס איך זאג נאר מיין וויל איך נישט אז איהר זאלט פערשטיין דער זיעלעכאווער רב ר' אשר האט געהאט דאמאלט ניסים ער ווייסט אפילו נישט ווייל היהודי הקדוש האט איהס נישט געקענט זאגען (=ותיכף הבנתי מה היהודי הקדוש התכוון, אבל לא את מה שיודעים אומרים. אינכם מבינים מה אני אומר, רק אני לא רוצה שאתם תבינו. לרב מזליכוב ר' אשר היו אז ניסים, הוא אפילו לא יודע, כי היהודי הקדוש לא יכל לומר לו) עד כאן דבריו הקדושים. וציוה כ"ק מרן להעולם שיצאו לאמר להם אגיטען טאג (=יום טוב), רק להרב הצדיק ר' אלעזר מקאזנעץ ציוה שישאר אצלו ואמר לך תגלה הדבר עד כאן דבריו הקדושים:
מעשה נוראה אשר על ידיה נעשה הר' שמעון דייטש זלה"ה לחסיד.
בהיות הרה"צ ר' שמעון דייטש זלה"ה בזעלחאוו קרה פ"א שנחלה מאד. ויהי ביום ועש"ק בערב. נסתלק ממנו נשמתו הקדושה עד שהיו חושבים עליו שכבר נפטר לעולמו. ורק מחמת שהיה קרוב לבין השמשות לא הי' יכולים להתעסק בקבורתו. ובמוצש"ק התחילו להכין את צרכיו. וכבר באו החברא קדישא. ולפתע פתאום נתדמה לעין איש אחד מהחברה קדישא שנהיה בו שינוי עד שראו שמתנוע מעט ותיכף לקחו אותו על המטה וכעבור איזה זמן התחיל לדבר ויאמר להם הרה"צ ר' שמעון דייטש זלה"ה לבא אליו מחר בלילה ואז יספר להם חדשות. ויעשו האנשים כן ויבואו אליו בלילה השני. ויספר להם הרה"צ ר' שמעון דייטש כדברים האלה כאשר באתי השמימה כבר הגיע זמן קבלת שבת והראו לי חדר מיוחד בעדי בתוך כך נעשה רעש גדול בשמים אשר המגיד מקאזנעץ הולך לקבל שבת. אז רציתי ג"כ לילך לשמוע מפי המגיד הק' הקבלת שבת. אולם לגודל דאבוני לא נתנו אותי המלאכים בשום אופן לילך לשמוע ואמרו לי שמפני שלא הכרתי את המגיד הק' מחיים לכן אין לי רשות לשמוע ממנו הקבלת שבת. ויהי בשבת בבוקר כאשר המגיד הלך להתפלל תפילת שחרית. שוב נעשה רעש גדול בשמים שהמגיד הולך להתפלל תפילת שחרית ואז לא מנעו אותי המלאכים מהלוך לשמוע התפלת שחרית והלכתי אל המגיד הקדוש ואמרתי לו שבתא טבא למר ולקח המגיד הקדוש את הטלית על פניו ולא ענה לי מאומה. אז התחלתי לבכות לפני המלאכים שיתנו לי עצה לזה, לראות פני המגיד הקדוש. ויאמרו לי המלאכים שבעת שלש סעודות הוא רעוא דרעוין לכן תלך בעת הזאת ואפשר שתזכה לראות אותו מפני שהוא עת רצון. וכן עשיתי והלכתי אצלו לשלש סעודות כאשר באתי אליו אמרתי לו שבתא טבא והפך המגיד הקדוש את פניו ממני ואמר לי בזה"ל שמעון, עוד רך בשנים אתה, לך רד. ולקח אותי באזני וזרק אותי לארץ ונשארתי בחיים ע"כ, ואמר להם ר' שמעון דייטש לכן תשכרו תיכף עגלה עבורי ליסע לקאזנעץ לראות פני המגיד הקדוש זלה"ה ותיכף כהאיר היום נסע הר' שמעון דייטש לקאזנעץ כאשר בא לקאזנעץ ופתח הדלת מחדר המגיד הקדוש, תיכף קפץ לנגדו המגיד הקדוש אל הדלת ויאמר לו בזה"ל איך בין דער אייגענער (=אני אותו אחד). ומן המעשה הזאת נעשה חסיד ויסע לקאזנעץ וללובלין.
טעם מהרבי מלובלין על זה שבשבת בבוקר אין מכסים החלות במפה ע"פ סוד.
הרה"ק ר' מענדעלע רימאנאווער היה פעם אחת אצל הרבי מלובלין. בשבת בבוקר כאשר בא הר' מענדעלע רימאנוואר אל השלחן וראה אשר החלות לא הי' מכוסים עם המפה פנה אל המסובין וצעק אליהם בזה"ל נו נו מפה, ואע"פ שגדולי תלמידים מלובלין הי' אצל השלחן וגם ידעו שדרכו של הרבי תמיד שלא לכסות בשבת בבוקר החלות, עם כל זה יראו לנפשם שלא לציית את הר' מענדעלע רימאנאווער זלה"ה, והלכו והביאו מפה, ויכסו את החלות עם המפה. כאשר בא הרבי מלובלין אל השלחן לקח בידו את קצה המפה ואמר הפסוק ויסר משה את המסוה מעל פניו ויסר את המפה מעל החלות. ביום א' בבוקר חלץ הר' מענדעלע רימאנאווער זלה"ה את מנעליו וילך אל הרבי בפוזמקאות ואמר לו שמקבל נזיפה בעבור זה שהורה הלכה לפני רבו שלא כהלכה עכד"ה:
מעשה מהרה"ק מראפשיץ.
הרה"ק מראפשיץ היה מיוחס גדול כי שלשים דורות לפני הי' כסדר רבנים מובהקים, זה אמר זה. ויהי בפעם ראשונה כאשר בא הרה"ק מראפשיץ לליזענסק להר"ר אלימלך זלה"ה כאשר רצה לקבל שלום, צעק עליו הר"ר אלימלך זלה"ה בזה"ל א יחסן וויל איך נישט, נאך א יחסן פעהלט מיר (=מיוחס אינני רוצה, עוד יחסן חסר לי). ויצא הרב מראפשיץ החוצה. ובכה מאד ואמר וואס בין איך שילדיג אז איך האב געהאט א גיטען טאטען (=מה אני אשם שהיה לי אבא טוב). אזי תיכף קרא אותו הר"ר אלימלך זלה"ה ונתן לו שלום:
מעשה משני חסידים מחוצפים שהקניטו להר' ישראל'טשע ריזענער. ומה שהשיב אותם.
כאשרהתחיל להופיע אורו של הריזנער בעולם באו אל הריזנער זלה"ה שני אנשים. חסידים לרבי מפורסם מאד. ויבואו אליו לתהות על קנקנו. ושהו שם שני שבתות. והאנשים הי' מחוצפים מאוד ויהי כאשר באו לקבל ממנו ברכת הפרידה. אמרו אל כ"ק הריזנער זלה"ה ושאלו אותו מדוע כאשר נוסעים אנו אל הרבי שלנו על שבת אחד אנו מקבלים ממנו חסידות כ"כ עד שדי לנו על שנה תמימה ואצלכם היינו יותר משני שבועות ועדיין אין לנו חסידות למדי אפילו על שבוע אחת. ויאמר להם הריזנער אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאחד שהיה יושב על ראש ההר אין האט אלדעס גוטס. אין הינטען זיצט אהינגערעגע חברותא מענשין. דער אויבערשטער זאל אראב גיין דארף ער וויסען ציא וועמען. דער אונטערשטער זאל ארויף גיין אקרענק קאן ער. נאר דיא עצה איז אז זייא זאלען גיין ציא אזעלכען וואס ער זיצט אויף דער ערד. און ער מיינט אז ער זיצע אויפגען בארג (=ויש לו כל טוב, ולמטה יושבים חבורת אנשים רעבים. שהעליון ירד למטה, הוא צריך לדעת אל מי. שהתחתון יעלה למעלה, הוא איננו יכול כלל. אלא העצה היא שהם ילכו למי שהוא יושב על הארץ, והוא חושב שהוא יושב על הר). והבן עד כאן דבריו הקדושים. הסיפור הזה שמעתי מהרה"צ אדמו"ר מקאזנעץ זלה"ה:
סיפור הפלא ופלא מהרב דאהסטילא.
הרב מאסטילא היה צריך להשיא את בתו ולא היה בידו לפורטה אפילו שוה פרוטה. ונתיישב בדעתו ליסע על המדינה לבקש תמיכה. ובראשונה עשה דרכו. להר' מאיר'ל מפרימישליאן ז"ל. וכבואו לפרימישליאן וקיבל שלום מהר' מאיר'ל מפרימישליאן זלה"ה, שאל אותו הרה"ק ר' מאי'רעל ז"ל מי אתה וענה אותו הרב מאסטילא בנמיכות רוחו. בן הרב מאסטילא אני. והיה כונתו שהוא בן הרב מאסטילא הקדום. אז אמר לו הר"ר מאיר'על זלה"ה בזה"ל, בניגון של הקפדה, בן יצהר, בן קהת בן לוי, אבל מי אתה. אז ענה לו גם אני רב באסטילא. שוב שאל אותו הר' מאיר'ל זצל"ה מה בקשתך. וענה הרב מאסטילא באתי עבור מעות להשיא בתי אז נתן עליו ר' מאיר'על זלה"ה את קולו בצעקה, ואמר לו בזה"ל מאיר האט געלד, מאיר האט נישט קיין געלד. בייא דעס פריץ דער לעבען איז דא געלד, פאהרט פאהרט (=למאיר יש כסף, למאיר אין כסף. אצל הפריץ ליד יש כסף, סעו סעו), ויבקש ממנו הרב דאסטילא שיניחהו לכל הפחות, להתפלל אצלו מנחה כי יפנה היום. ויצעוק עליו הר' מאיר'על זלה"ה ניין, מנחה אויך נישט ביי מיר (=לא, מנחה גם כן לא אצלי). ויתפלל הרב מאסטילא תפלת מנחה על העגלה כי לא נתן אותו הרבי מאיר'על זלה"ה להתפלל אצלו בשום אופן. ויסע הרב מאסטילא אל הכפר הראשון הסמוך לפרימישליאן כאשר בא להכפר שמע שם קול נהי ויללה רבה. וישלח שם את משמשו להודע מה זה ועל מה זה וישב לו המשמש דבר, באשר שבבית הפריץ מצא שם מקשה לילד והרופאים כבר נואשו מהעובר וגם מפחידים את הקרובים עם חיי היולדת עצמה. וילך המשמש להפריץ ויאמר לו כי בא עתה להמקום הזה רבי גדול ובעל מופת ואם תבקשו ממנו לעורר עליכם רחמים בטח יהיה לה ישועה שלימה. ויעשו כן והלכו להרב מאסטילא ונתנו לו קוויטעל עם פדיון. ויאמר הרב מאסטילא אני רוצה בעד זה לא פחות משלש מאות אדומים. לכן אם תבטיחו לי סכום זה אז תוליד במהרה ויהיה הכל על צד היותר טוב אזי אני אבטיח אתכם שיהיה כן, ויבטיחו לו את הסכום הזה. תיכף עמד הרב מאסטילא להתפלל תפלת מערב והפציר בתפלתו אל ד' וטרם שסיים הרב מאסטילא את תפלתו בא המבשר ובשר לו שנולד בן זכר למז"ט והכל על נכון. ובית הפריץ קיימו הבטחתן ויתנו לא את השלש מאות אדומים ונתפרסם שמו בכל בני הכפר לבעל מופת וימהרו אליו כולם בפקתאות ופדיונות עד שקבץ כל הסכום הנדרש לו על הוצאות החתונה. ועתה הבין הרב מאסטילא את דברי הר' מאיר'על מפרימישליאן זלה"ה, ואשר לא נתן אותו להתעכב אצלו כרגע. אחר הברית מילה חזר העירה להר' מאיר'על זלה"ה. ועתה נתן לו הר' מאיר'על זלה"ה שלום בכבוד גדול, כראוי לו, וישמח עמו מאוד. והיה אז ר"ח. וילך הר' מאיר'על זלה"ה אל שלחנו לסעוד סעודת ר"ח. כאשר נטל ה' מאיר'על זלה"ה את ידיו ונטל את הלחם לברך עליו ברכת המוציא קם משלחנו והלך לכאו"א מהעומדים שם ושאל אותם בזה"ל. נו ברוך אתה. ועשה את עצמו כאלו שכח כיצד מברכין על הלחם ואינו יודע לגמור הברכה אולם כל אחד ואחד הבינו בטוב שיש להרבי בזה איזה כונה מיוחדת לא ענו אותו דבר. וכן שאל לכאו"א מהנמצאים עד שפגש בדייטשעל (=גרמני) אחד. וענה לו הדייטשעל המוציא לחם מן הארץ ואז ברך ר' מאיר'על זלה"ה ברכת המוציא וטעם. אח"ז פנה הר' מאיר'ל זלה"ה אל הדייטשיל ויאמר לו בזה"ל, אווילער דייטש ער האט מיר פשוט מחיה געוועזען, נאר מסתמא האט ער אגיטען זכרון (=גרמני נחמד, הוא פשוט החיה אותי, אבל כנראה יש לו זכרון טוב). ונענה הדייטשיל בראשו כי נהנה מדבריו אז אמר אליו ר' מארי'ל זלה"ה פושעי ישראל אז דיא האסט יא א גיטען זכרון, פאר וואס האסט די נעכטען פארגעסען דיא ברכה (=אם יש לך כן זכרון טוב, מדוע שכחת אתמול את הברכה של) ברוך אתה על העריות. וירום הדייטשיל את קולו בבכיה והתחיל להתודות כלפי כל הנאספים, ויבך מאד לפני הרבי שיתן לו דרך תשובה ויאמר לו הר' מאיר'ל זלה"ה איך וועל שוין מיט דיר רעדען נאר נישט איצט (=אני כבר אדבר אתך, אבל לא כעת), ואח"ז נתן לו תשובה ושב בתשובה שלימה ע"כ:
סיפור איך שנתקרב הר' מענדעלע רימאנאווער להר"ר אלימלך ונעשה חסיד.
ר'מענדעלע רימאנאווער זלה"ה בימי נעוריו היה למדן וירא שמים גדול מאוד אולם לא היה חסיד ולא נסע לשום רבי. והיה לומד בהתמדה רבה ועצומה. פעם אחת באמצע הלילה כאשר היה לומד ספר הרי"ף זלה"ה נתקשה מאד בדבריו לא יכול הבין. ויצר לו הדבר מאד. ויבך בכי רבה על זה, עד שחטפתו לו שנה, ויחלום הר' מענדעלע רימאנאווער שראה את בעל הרי"ף בעצמו ושאל אותו פירוש דברי ספרו וענה לו בעל הרי"ף איעצך שתסע להר"ר אלימלך מליזענסק וכאשר תתדבק עמו אז לא יהיה לך שום דבר קשה בספרי. ויקץ הר' מענדעלע רימאנאווער זלה"ה ויקבל את דברי החלום הזה לחזיון אמתי, והלך להר"ר אלימלך מליזענסק. קודם בואו לליזענסק אמר הר"ר אלימלך זלה"ה לאנשיו אשר עתה הולך אליו בחור אחד אשר הקב"ה מתפאר עמו מפני שרוצה לעבוד את ד' באמת. ובראשית נסיעותיו לליזענסק ריחק אותו הרבה הר"ר אלימלך זלה"ה אולם לבסוף קירב אותו כ"כ עד שנעשה מקורב גדול. עד כאן דבריו הקדושים של כ"ק מרן ממאגלינצא:
סיפור אשר ר' מענדעלע רימאנאווער זלה"ה נסע להר"ר ברוך ממעזיבעז ועכבו הדגל מחנה אפרים להיות אצלו.
פ"א כאשר נסע הר' מענדעלע רימאנאווער למעזיבעז להר"ר ברוך זלה"ה עבר דרך הדגל מחנה אפרים, אחי הר"ר ברוך. ונפל בדעתו לילך להדגל מחנה אפרים ולקבל ממנו שלום כאשר בא לבה"ד לא השגיחו עליו המשמשים כי נראה בעיניהם לפוליש רבילע. ויאמר אליהם ר' מענדעלע לכו ואמרו להרבי שר' מענדיל מרימנאוו רוצה לקבל שלום. כאשר שמע הדגל מחנה אפרים את שמעו קרא אותו תיכף ונתן לו שלום וישאל אותו הדגל מחנה אפרים יודע אתה הרגע כניסת השבת. וענה לו ר' מענדילע מרימאנאו הן, יודע אני, כי בעת כניסת השבת הייבט מיך אהן צי שאדערען, אין ציא שאדערען (=אני מתחיל להזדעזע, ולהזדעזע), וכפל הדברים כמה פעמים עד שכל הנמצאים שם נפל עליהם חיל ורעדה. ואז ראה הדגל מחנה אפרים שאדם גדול הוא וביקש ממנו שיהיה אצלו שבת ובכל משך השבת לא דיבר מאומה עמו כאלו שכח אותו לגמרי. ובשלש סעודות התחיל הדגל מחנה אפרים לומר תורה בהתלהבות גדולה כדרכו ור' מענדעלע לא רצה לשמוע את התורה ונעץ את אצבעותיו באזניו והרגיש הדבר הדגל מחנה אפרים והקפיד עליו מאד ויאמר באת אלי להפיר את שלחני. ולא ענה אותו ר' מענדעלא מאומה ויקם תיכף והלך להאכסניא שלו. במוצש"ק קרא אותו הדגל מחנה אפרים ואמר לו אני משביעך באורייתא שתהיה חסיד שלי. וענה אותו הר' מענדלע ומה אעשה עם הששה בקבוקי יין שיש בידי למסרם להר"ר ברוך ממעזיבעז ויאמר לו הדגל מחנה אפרים תשלח אותם אליו ע"י שליח. וכן עשה ויהי כשמוע הר' ברוך ממעזיבעז זלה"ה את אשר עשה לו דגל מחנה אפרים שלח אליו בזה"ל את כל מה שעשית לנגדי אני מוחל לך חוץ מהחסיד הזה שלקחת ממני בחזקה לא אוכל למחול לך עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור ממתנגד אחד שרצה לבייש את הר"ר משה'לע מקאזנעץ, ושאל לו בבהמ"ד, תוס' מוקשה אחד.
סיפר כ"ק מרן זלה"ה ממאגלינצא אשר פעם אחת כאשר התפלל הר"ר משה'לע זלה"ה בבהמ"ד ונתעורר חשק למלמד אחד לבייש את הר"ר משה'לע כי היה מהמתנגדים והשונאים להר"ר משה'לע ונפל בדעתו לשאול לו תוספות מוקשה ובטח לא ידע מה להשיב כי אמרו עליו שאינו יכול ללמוד אפילו תוספות פשוט ומכ"ש תוס' מוקשה כזה והר"ר משה'לע הלך אז בתפילין דר"ת. וילך המלמד המתנגד הנ"ל ויביא לפניו גמרא ויראהו את המאמר ר"ת בתוס' שיפרש שאותו. ויקח הר"ר משה'לע את הגמרא מידו ועיין מעט בהתוס' ויפרש לו את דברי ר"ת הפלא ופלא. וישתומם המלמד מאד כי הוא בעצמו היה למדן מפורסם וגם שאל לכמה לומדים לא יכלו לפרשו והר"ר משה'לע ברגעים אחדים כיוון אל האמת ויתפעל המלמד מזה כ"כ עד שנטל טו"ת וקפץ ונשבע שאין זאת מהלומדות של הר"ר משה'לע, כי אם הר"ת בעצמו נתגלה אליו ופירש לו את דבריו. ואמר הר"ר משה'לע זלה"ה ומה השוטה הזה מרעיש עולמות הלא כל איש ישראל הלומד בדחילו ורחימו מקשר את עצמו בדברי הבעל המאמר אזי בכל דבר הקשה יתגלה אליו הבעל המאמר ויפרש לו דבריו ע"כ וכשסיים כ"ק מרן זלה"ה את דבריו אמר בזה"ל זעהט איהר אז אין פעטערס תהלים איז בעסער וויא אינזער פלפול ציא וואס ער גייט ציא איז עס זיינס (=הנכם רואים שבתהילים של הדוד יותר טוב מאשר הפלפול שלנו, למה שהוא ניגש זה שלו) באמת אם היה עוסק גם בנגלה היה ללמדן מיוחד בדורו לפי מוחו הגדול. אלא ששמעתי מפי אבא מארי ששמע מהמגיד הקדוש אשר בגלגול הקודם הי' עוסק רק במזון הגוף דהיינו בגפ"ת לכן אינו רוצה לעסוק עתה כי אם במזון הנפש היינו לימוד הקבלה עד כאן דבריו הקדושים:
עוד סיפור מהר"ר משה'לע זלה"ה.
פעם אחת אמר הר"ר משה'לע זלה"ה לתלמידיו לאחר אמירת התורה שיחשבו הגמטריאות אם המה מכונים ויחשבו את הגמטריאות ונמצאו חסר מספר "צ" והיה להר"ר משה'לע זלה"ה עגמת נפש גדול מזה כי מסתמא היה צריך לו לאיזה המתקה. ואמר הרר"מ ז"ל לתלמידיו שיחפשו איזה תחבולה שיתכונו הגמטריאות. והיה באותו מעמד הגאון הק' החידושי הרי"מ ויען החידושי הרי"מ שאם אינו חסר יותר מ"צ" יכול הרבי להיות במקום צדיק ויהנה הרר"מ זלה"ה מאד מהמצאה הזאת ונשקו על ראשו ואמר לו החיתנו אחר זאת אמר החידושי הרי"מ זלה"ה אני צריך לרבי וואס ער זאל מיר רייסען דאס פלייש נישט ער זאל מיל קישען. (=שיקרע לי את הבשר, לא שישק לי) וזה היה אחת מהסיבות שהחידושי הרי"מ התרחק מהרר"מ זלה"ה ע"כ:
סיפור מגאונים מתנגדים שרצו לבייש להר"ר משה'לע וישאלו אותו רמב"ם מוקשה אחד.
גביר אחד מתלמידי הר"ר משה'לע נשתדך עם הגאון ר' שמואל לאנדע בן הג' הנודע ביהודה זלה"ה ובקשו להר"ר משה'לע זלה"ה על החתונה. והיה שם על החתונה קיבוץ גדול מגדולי ארץ וכלם היה מתנגדים ושונאים לחסידים מאד. ויהי כשמעם את שמע הר"ר משה'לע ואת זאת שאינו למדן ויגמרו בינהם לשאלו דבר קשה, ואם לא ידע לפרשו אז יכלימוה בכל מיני בזיונות וגידופים. וישמע הגאון הקדוש החידושי הרי"מ ז"ל שהיה מלפנים תלמידו את הדבר זה ויאמר החידושי הרי"מ זלה"ה אין סומכין על הנס ואולי יצליח מעשה שטן ויכלימו חס ושלום להר"ר משה'לע ונטל את כליו ויסע ג"כ על החתונה. ויעמוד החידושי הרי"מ את עצמו מאחורי הכסא של הר"ר משה'לע. ובאמצע הסעודה התחילו המתנגדים הלומדים לעסוק במשא ומתן של הלכה, ונתפלפלו בדברי רמב"ם אחד, ובאמצע הויכוח אמר אחד לחבירו, הלא לפנינו רבי גדול ונשאלה את פיו ובטח יפרש לנו ויציעו את הרמב"ם לפני הר"ר משה'לע ויאמר להם החידושי הרי"מ דבר כזה תביאו לפי כ"ק רבינו. דבר קטן כזה גם אנכי מקטני תלמידיו אוכל לפרש לכם ויאמר להם החידושי הרי"מ ז"ל הפירוש האמיתי והוטב מאוד בעיניהם לפלא כי ראו מהתלמיד גדולת הרבי. ונתבטלו מאוד לפני הרר"מ זלה"ה ויחלקו להרר"מ זלה"ה כבוד גדול בכל משך החתונה. אחר זאת אמר הר"ר משה'לע טוב עשה החידושי הרי"מ שבא אולם אפילו לא היה בא גם הייתי אומר להם פירוש הרמב"ם בעזרת ה' עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור נפלא מר"ח האחרון שהי' היהודי הקדוש זלה"ה בלובלין.
סיפרכ"ק מרן ממאגלינצא זלה"ה פעם אחת הייתי בלובלין בסעודות ר"ח ועמדתי אצל השלחן הטהור של הרבי מלובלין. והשלחן היה מסובב שלשים ווייסע יאבעצעס (=יובעצעס לבנים) גם היהודי הקדוש היה בתוכם. בכל משך עת הסעודה צפיתי על היהודי הקדוש כדרכי איך האב נישט קיין אויג אראב גענימען (=לא הסרתי עין) ולא אכלתי מאומה איך האב נישט געדאפען צי עסען בעת איך האב אהן געקיקט (=לא הייתי זקוק לאכול כשהבטתי על) את היהודי הקדוש והרבי הרגיש את זאת אז אמר לי מאיר'ל פאר וואס עסט די נישט (=מדוע אינך אוכל), ואמרתי לו האמת אז עס הונגערט מיר נישט (=שאינני רעב) ולא כחדתי להרבי ח"ו כי כן היה האמת איך בין געוועזען זאהט (=הייתי שבע) מהסתכלות על היהודי הקדוש. ושאל אותי עוד הרבי מדוע אין אתה תאב לאכול. ולא עניתי כלום כי יראתי לומר האמת ויאמר לי הרב בזה"ל מאיר'ל ווען דיא וואלסט געקענט עסען. ווייסט די ואס מען מיינט עסען, עסען פאר השי"ת וועגען וואלט דיר אזעלכע זאכען נישט מבטל געוועזען פין עסען. איך וואלט געפרעגט דעם יוד נאהר (=אילו ידעת לאכול, אתה יודע מה מתכוונים לאכול, לאכול למען השי"ת, דברים כאלו לא היו מבטלים אותך מאכילה. הייתי שואל את היהודי רק). והפסיק באמצע הדיבור ולא סיים את דבריו ורק שחוק קל עבר על שפתיו. לאחר הסעודה קרא אותי הרבי אליו ואמר לי בזה"ל זאג מיר נאך וואס קימסט דיא ציא מיר גלאט מבלה זיין די צייט ווען די זאלסט נישט זיין נכד המגיד אין ווען איך זאל דיר נישט ליב האבען וואלט איך דיר נישט געהייסען קומען. טיא מיר ציא ליב, איך וויל מיינע שיינע יודען זאלען דיך אויך ליב האבען אין באלד אזוי וועלען זייא אויף דיר מאסערען (=אמור לי, מה אתה מגיע אלי סתם לבלות את הזמן, אילו לא היית נכד המגיד, ואילו לא הייתי אוהב אותך, לא הייתי מצווה עליך לבוא. עשה לי טובה, אני רוצה שהיהודים הנאים שלי יאהבו אותך גם, ומשום כך הם ילשינו עליך) ע"כ. אבל אני ידעתי שגם הרבי בעצמו אוהב את היהודי כמוני והטעם שקבל עליו המלשינות אמרתי כמה פעמים לכן תיכף הלכתי אל היהודי הקדוש על האכסניא שלו ואמר לי היהודי הקדוש מאיר לעב, אגיטע פאקאזאניע האט דיר דער רבי געזאגט זאג מיר וואס (=מאיר היקר, הרבי אמר לך עדות טובה, אמור לי מה). ולא רציתי לגלות לו אערליכער מאן מיז מען זיין (=אדם ישר מוכרחים להיות). אז אמר לי היהודי הקדוש את כל הדברים אשר דבר לי הרבי מלה במלה ואמר לי בזה"ל תרעין דרקיע פתיחין ליה, וכל רז לא אניס ליה, נאר מאיר'ל איך זאג דיר אז עסען וועסט דיא דיר אויס לערנען דאס וועסט דיא נישט פארשפעטיגען נאר דערווייל (=אבל מאיר'ל, אני אומר לך שלאכול אתה תלמד, את זה לא תאחר, אבל בינתיים) לטובת ר' יוסעלע רודפים אותי אבל הכל לשם שמים הערסט מאיר'ל ר' יוסעלען וועט דאס נישט העלפען (=אתה שומע מאיר'ל, זה לא יעזור לר' יוסעלע) עכד"ה, וזה היה ר"ח האחרון שהיה היהודי הקדוש בלובלין אין תיכף בין איך דער גאנען וואס היהודי הקדוש האט געמיינט נאר נישט וואס מען ווייסט זאגט מען איהר פארשטייט נישט וואס איך זאג נאר מיין וויל איך נישט אז איהר זאלט פערשטיין דער זיעלעכאווער רב ר' אשר האט געהאט דאמאלט ניסים ער ווייסט אפילו נישט ווייל היהודי הקדוש האט איהס נישט געקענט זאגען (=ותיכף הבנתי מה היהודי הקדוש התכוון, אבל לא את מה שיודעים אומרים. אינכם מבינים מה אני אומר, רק אני לא רוצה שאתם תבינו. לרב מזליכוב ר' אשר היו אז ניסים, הוא אפילו לא יודע, כי היהודי הקדוש לא יכל לומר לו) עד כאן דבריו הקדושים. וציוה כ"ק מרן להעולם שיצאו לאמר להם אגיטען טאג (=יום טוב), רק להרב הצדיק ר' אלעזר מקאזנעץ ציוה שישאר אצלו ואמר לך תגלה הדבר עד כאן דבריו הקדושים:
מדוע רדפו כל כך את היהודי הקדוש
פעםאחת אמר מרן הק' ממאגלינצא אספר לכם עיקרן של דברים מדוע רדפו להיהודי הקדוש מפני שתלמידי הרבי מלובלין ראו אשר כל העולם נגררים אחר היהודי הקדוש לכן באשר שיראו שלא יופסק הרבנות מבני הרבי מלובלין לכן רצו לבטל את היהודי הקדוש שלא ינהג רבנות ואז היה תקוה שישאר העולם אצל בן הרבי. גם זקני המגיד הקדוש אמר פעם אחת להרבי מלובלין בזה"ל מיין מאיר'לס הארץ זאגט נביאות (ליבו של מאיר'ל שלי מתנבא) לכן כשראו את גודל ההשתוקקות שלי ליהודי הק' לא היה טוב בעיניהם עד כאן דבריו הקדושים:
ענינו של ערב ת"ב מהמגיד הקדוש
פעם אחת ביום שקודם ערב תשעה באב ציוה כ"ק מרן ממאגלינצא להכין לו דגים גדולים ואמר אשר זקנו הה"מ הקדוש מקאזנעץ זלה"ה אע"פ שבכל תשעה הימים אכל קאשע ומילעך (=כוסמת וחלב) עם כל זה בערב תשעה באב היה דרכו לומר תמיד שלא בשביל שאסור לאכול בשר היה אוכל קאשע ומילעך אלא מפני שהוא מאכל טוב שהוא מאכל שנושא את עצמו והיה כונתו בזה להראות שאינו נוהג באותו יום אבילות מפני שאותו יום הוא יום של בע"ד עד כאן דבריו הקדושים. לכן אני רוצה שתכינו לי דגים על יום הזה כדי להראות שיש לנו תקוה עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור משני אנשים אשר באו אל הרה"ק ממעזיבעז שיתפלל עבורם שיצליחו במסחרם, ומסחרם היה באיסור, ומה שהשיב להם המעזבעזער זלה"ה.
פ"אאמר כ"ק מרן ממאגלינצע הנה יש לי חסידים אשר מפני המופתים וכדומה שרואים אצלי נקבעה בלבם האמונה בי. אולם ירא אנכי שלא ישכחו ח"ו שגם אני צריך ללאסקע (=לטובה) של רבש"ע. כי וואס איז דען מאיר''ל, אקליין מענשיל (=מה הוא מאיר'ל, אדם קטן). אלא שעברי אנכי ואת אלקי אברהם אני ירא. ואם יבא אצלי אדם אחד אשר כל בטחונו בי ואינו זוכר שגם מאיר'ל צריך לרבונו של עולמים לאסקע, וועט ער בוודאי גאר נישט פועל זיין, ווייל ער האקט אב ח"ו דעס צנור, אויף קליין געלד גערעדט. נאר באלד ער ווייסט אז מאיר'ל איז נאר אשליח דער יוד (והרים קולו ושנה הדברים) דער יוד וועט בוודאי פועל זיין וואס ער באדארף (=הוא בוודאי לא יפעל כלום, כי הוא כורת ח"ו את הצינור, כשנדבר בכסף קטן. רק מכיוון שהוא יודע שמאיר'ל הוא רק שליח, יהודי זה (והרים את קולו ושנה הדברים), יהודי זה בוודאי יפעל מה שהוא זקוק לו). והנה אספר להם עובדא פעם אחת בא למורי המעזבעזער רב זלה"ה שני אנשים סוחרים ובקשו ממנו שיתפלל עבורם שיצליחו במסחרם כי לעת עתה יש להם עגמת נפש גדולה מהעסק שלהם וישאל אותם המעזבעזער רב איזה עסק יש לכם ולא ענו אותו הסוחרים ושאל אותם המעזבעזער עוד הפעם במה תסחרו עד שהכריחו לגלות לו שמסחרם עם דברים אחרים בשותפות עם עכו"ם אחד, אז ענה אותם הרב ממעזבעז זלה"ה בזה"ל כסבורים אתם שאני לא צריך ללאסקע של הרבש"ע ורציתם שאגנב מהרבש"ע ישועה בעדכם. טעותכם גדול, גם אני העשיל צריך להרבש"ע עד כאן דבריו הקדושים:
מדוע כ"ר מרן לא היה אצל הר"ר ירחמיאל זלה"ה על ש"ק.
סיפרהרה"ק הר' אלעזר מקאזנעץ זלה"ה, אשר כ"ק מרן ממאגלינצא אע"פ שהיה לו הכנעה גדולה לפני הר"ר ירחמיאל זלה"ה. עם כל זה לא היה אצל הר"ר ירחמיאל זלה"ה, בשום פעם על שבת קודש . ואמר כ"ק מרן זלה"ה שטעמו בזה, מפני שדרכו של הרבי ר' ירחמיאל זלה"ה היא, לילך אל השלחן בליל שבת קודש במאוחר בשעה רביעית בלילה. ואשר שהוא גבר חלש אינו בכוחו לשלחן כזה כן אמר כ"ק מרן אבל הרבה יש לדבר בזה. כי בעינינו ראינו שכ"ק מרן היה אצל הסבא קדישא ג' פעמים על שבת קודש אשר ג"כ הלך במאוחר אל השלחן והיה זה המעט לו כי גם אחר השלחן היה נעור כל הלילה ולמד. אלא שהיה לכ"ק מרן בזה איזה ענין שלא להיות אצל הר"ר ירחמיאל על ש"ק. ויש לי איזה ידיעה בזה אלא שאין מגלין וכו'. עד כאן דבריו הקדושים:
תפלתו של הר"ר ירחמיאל זלה"ה
סיפרהרה"צ הר' יעקב יצחק מבלענדוב זלה"ה ואמר בזה"ל דאוונען האב איך געזעהן וואס מען מיינט (=להתפלל ראיתי למה הכוונה). שפעם אחת נחלאה אחותי אשת ר' חנן מאוד ואמר כ"ק אבי הקדוש זלה"ה אל אמי מורתי שתסע להר"ר ירחמיאל זלה"ה ותתן לו פתקא ונסעה אמי לפרשיסחא וגם אותי לקחה עמה. ובאנו להר"ר ירחמיאל זלה"ה ונתנה לו הפתקא. בעת הזאת נפלה בדעתי. שהיות שהעולם אומרים על הר"ר ירחמיאל זלה"ה אשר אינו מנענע בשפתיו בעת התפלה ועיקר העובדא שלו בעת התפלה הוא משיכת המורה שעות שלו ונתעורר בי חשק גדול לראות אם אמת הוא לכן לא יצאתי עם אמי ביחד מבית הר"ר ירחמיאל, רק נשארתי שם והחבאתי את עצמי מתחת המלבושים. ותיכף הלך הר"ר ירחמיאל זלה"ה להתפלל והתחיל ברכות בקול אולם יותר מזה לא שמעתי ממנו שום תנועה קלה רק שני המילות "ברוך שאמר" כאשר שמעתי קול ממשיכת הזייגער (=השעון) אז יצאתי מהמחבואה לראות מעשהו וראיתיו אוחז בידו אחת את הוואגע של הזייגער (= המשקולת של השעון) ובידו השניה את הציצית ואמר "שמע ישראל" וכו' קלסתר פניו היה כפני אלקים ונפל עלי פחד גדול מאוד. עד שלא יכולתי לסבול ונפלתי לאחורי. וישמע הר"ר ירחמיאל זלה"ה את קול נפילה וירץ אלי ויאחז אותי ופתח הדלת וזרק אותי החוצה וסגר הדלת אחריו. וסיים הרה"צ ר' יעקב יצחק מבלענדוב זלה"ה זאת הפעם ראיתי איך מתפללים לפי הרבש"ע. וטעם הזה מאז. אע"פ שלא היה לי אז יותר מי"א שנים עם כל זה עד היום נשאר הטעם הזה בפי בעת תפלתי ואם אינו זוכר בעת תפלתי זאת הצורה אז דאווין איך גאר נישט (=אינני מתפלל כלל) עכדע"ק:
אמר המסדר
מצאתי לנחוץ לסדר גם הדברים הנאמרים למטה אע"פ שאינם גלוים זולת לאנשים מיוחדים שבדור, ה"ה יו"ח בדרך האמת והגם שלזרה יחשב להבלתי מבינים. עכ"ז לא שלטתי ברוחי לאבד מעולם דברים שיצאו מפי הקדוש הזה.
פ"א אמר כ"ק מרן זלה"ה לפני אנ"ש אגלה לכם איזה סוד בדרך ד'. סוד הספירה היא צים ערשטען שלעכט, אבער שלעכט. נאך דעם לעכטיג אבער לעכטיג, דער נאך ווייטער פינצטער. אלע מאל ליכטיגער ביז וואטער גיט לעכטיג (=בתחילה רע, אבל רע. אחר כך אור, אבל אור, אחר כך שוב חושך. כל פעם יותר אור, עד
ששוב נהיה אור) הכל בדרגא דיליה וזה הכנה לקבלת התורה:
וסוד המקוה היא אן טיען געשווינדט אויס טיען פאמעלעך (=להתלבש מהר, להתפשט לאט), וזה דבר גדול לדרכי השב:
סוד מוליתא (=פשטידה) של שבת קודש פעץ פאר א דרייער אין מען זאל וויסען אז עס קאסט א דרייער אין בשלש סעודות זאל מען מרגיש זיין א טעם חלב אין עסען זאל מען נישט (=שומן עבור שלשה, ושידעו שזה עולה שלשה. ובסעודה שלישית שירגישו טעם חלה, ושלא יאכלו) עד כאן דבריו הקדושים, והרה"ק הר"א מקאזנעץ אמר על הדברים האלה שמשעה ששמע הני מילי מעליתא מרבו אני עובד להשי"ת באופן חדש זייא געפונען זעך אימדום (=הם נמצאים בכל מקום) עד כאן דבריו הקדושים:
פ"א בסעודת פורים עמד א"ע כ"ק מרן ואמר להעולם אשר כל אחד ואחד יתנו לו מעות על יין וקבץ כ"ק מרן ז"ל בעצמו את המעות מכל אחד ואחד, אחר זאת אמר אני בעצמי אהיה השליח בעד היין. והלך כ"ק מרן זלה"ה בכבודו בעצמו אל בית ר' חנן ז"ל חתנו שהיה לו למכור יין. ובקש אותו חתנו שיעכב את עצמו מעט בביתו וכבדהו עם יין כנהוג. אחר זה לקח היין וחזר להעולם ואמר כ"ק מרן זלה"ה אל העולם אפשר תחשדו אותי שהרוחתי מאומה, ח"ו נאר וואס דער שטייגער איז אז אגרויסער סוחר גיט אסך ציא לייזען איז מען איהם אויך מכבד דאס האב איך פאר דינט (=רק מה שהדרך היא, שסוחר גדול נותן רווחים גדולים, אז מכבדים גם אותו, את זה הרווחתי) אח"ז הביא גם בכבודו ובעצמו מלי דאכילה ויחלק להעולם ע"כ:
אברך אחד היה צריך לישועה והיה ממכירי הר' יעקב יצחק אב"ד דק"ק סאבין וידבר על לבו הר' יעקב יצחק שיסע למאגלינצא וכשנסע הר' יעקב יצחק למעגלינצא לקח את האברך עמו והיה אז פורים. לאחר הסעודת פורים כאשר הלך כ"ק מרן זלה"ה החדרה הלך גם הר' יעקב יצחק עמו. כי היה מהמקורבים וגם הוליך עמו את האברך הנ"ל. וישאל כ"ק מרן זלה"ה את הר' יעקב יצחק בזה"ל וואס באדארף דא דער יונגערמאן (=מה צריך כאן אברך זה). וענה הר' יעקב יצחק, א ישועה. ותיכף פנה את עצמו כ"ק מרן אל האברך ונתן לו א פאטש (=סטירה). ויאמר לו בקול בזה"ל נאדער, נאך וואס ביסט דיא אריין געקומען (=הנה לך, לאחר שאתה נכנסת לכאן). ויתבהל האברך וינס החוצה. ואמר כ"ק מרן זלה"ה אל הר' יעקב יצחק איך האב איהם שוין געגעבען (=אני כבר נתתי לו) עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור נפלא שראה כ"ק מרן זלה"ה את הבעש"ט אצל זקנו המגיד הקדוש מקאזנעץ ושיחת מרן זלה"ה מדבר המדרגות.
סיפר כ"ק מרן זלה"ה על עצמו ואמר כאשר הייתי בן ה' שנים אמרתי לזקני המגיד הקדוש זיידע דיא פארסט ציא ארבי'ן דער טאטע פאהרט אויך ציא א רבי'ן, נאר איך נישט איך וויל אויך פאהרען ציא א רב'ין (=סבא, אתה נוסע לרבי, האבא גם נוסע אל הרבי, רק אני לא, אני רוצה גם לנסוע אל הרבי) והתחלתי לבכות. ואמר לי זקני הקדוש מאיר'ל איך בין דאך אויך א רבי (=אני הרי גם רבי). ואמרתי לו א"כ ולמה אתה נוסע לרבי. ויאמר לי זקני הקדוש מנין לך שאני נוסע לרבי. ואמרתי לו כי רואה אני אצלך בכל לילה איש זקן אחד ואתה יושב לפניו כעבדא קמי מרא, נשמע מזאת שהוא רבי שלך. וענה לי זקני המגיד הקדוש בני האיש הזה הוא הבעש"ט זי"ע אין דיא וועסט גרעסער זיין זיין וועסט די אויך קענען לערנען בייא איהם. (=ואתה תגדל תוכל גם ללמוד אצלו) ועניתי לו, לא איני רוצה ברבים נפטרים. זה השכל היה לי כשהייתי בן ה' שנים וגם עד היום הזה אני שונא למדרגות מפני שהם בלי לבוש הגשמי, ובלימוד מרבי, צריך להיות שעכ"פ בדבר אחד הרב דומה לתלמיד ולכל הפחות בלבוש הגשמי, וזה הסוד שכינתא בגלותא עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור מאדם אשר נכוה ר"ל בגחלת כ"ק מרן זלה"ה.
פעם אחת בא לפני כ"ק מרן זלה"ה איש אחד בקובלנא, אשר חברו הכפרי לקח את הארענדע (=החכירה) שלו מאת אדונו, כי הוסיף עליו במעות. ושלח כ"ק מרן זלה"ה אחר הכפרי שיבא כאשר בא לפניו הכפרי שאל אותו כ"ק מרן זלה"ה למה הקפחת הפרנסתו של איש יהודי ולא ענה לו הכפרי ושאל אותו פעם שנית כדברים האלה ושוב לא ענה אותו וכששאל אותו כ"ק מרן זלה"ה פעם שלישית השיב לו הכפרי הלא אסור לבעל דין להטעים דבריו לדיין קודם לחבירו. והי' דבריו כמנצח. ויען לו כ"ק מרן זלה"ה אם באמת רוצה אתה בד"ת מוטב ואם לאו תדע שאעשה ממך גל של עצמות. ויתן לו זמן לבא לפניו לדין תורה. קודם הד"ת אמר אותו הכפרי לכ"ק מרן זלה"הברמות רוח בטח אזכה בהדין תורה כי אדע מה לטעון דכתיב משכיל לדוד. ושם אותו הכפרי היה דוד, והקפיד עליו כ"ק ואמר להכפרי הכתיב נמי שגיון לדוד. והיה דברים באלה כשגגה היוצאת מלפני השליט, ונשתגע האיש תיכף באותו מעמד ולא הועיל לו שום רפואות. והי' משוגע עד יום מותו ר"ל ע"כ:
סיפור מכ"ק מרן זלה"ה אשר נהנה מאד ממי שהיה מכון לרצונו
סיפר לי אבי זקני החסיד הר' יחיאל ז"ל ששמע מאביו, שבהיות שאמו היתה מעוברת עמו והיתה בחדש השביעי שמעה איזה פעמים קול יוצא מבטנה והיתה מתיראת מאד ושלחה לאבי מורי שיסע למאאגלינצא. ויסע למאגלינצא ונתן לו כ"ק מרן זלה"ה סגולה אחת לזה דהיינו שיקשרו אצל מטתה כבשה שחורה ואמר לו כ"ק מרן זלה"ה אשר יולד לה בן זכר ועל הברית מילה תבקש אותי לבוא אליך. וישב לביתו. וכאשר אמר לו כ"ק מרן זלה"ה כן היה ונולדתי בש טו"מ. ועל הברית מילה נסע אבי מורי למאגלינצא לבקש את כ"ק מרן זלה"ה על ברית המילה. כאשר בא לבית מרן זלה"ה, השיג אותו מוטל על ערש דוי לכן הוסכם בדעתו שלא לומר לו דבר. וכ"ק מרן זלה"ה כאשר ראה שאינו מדבר אליו כלום קרא אותו למטתו ושאל אותו, יוסיל, מה תבקש, אמור למה באת. ויאמר לו אבי מורי רציתי לבקש את כ"ק על ברית מילה ויאמר לו כ"ק מרן זלה"ה ההבטחתי אותך, והבין אבי מורי שיפצר לו על הדבר וענה לו הן כ"ק הבטיח אותי ובטח שכ"ק לא ישנה את דבריו ואמר לו כ"ק אם כן מוכרח אני לנסוע על הברית מילה, אולם יוסיל אפשר תמחול על דברי ענה לו אבי מורי לא, איני מוחל בשום אופן. ותיכף קם כ"ק מרן זלה"ה על רגליו כבריא אולם ונסע על הברית מילה לאחר הברית מילה אמר כ"ק מרן זלה"ה למסובין זעהט איץ יוסיל איז נישט קיין פראסטער מענש ער פערשטייט אויפ'ן ווינק (הנכם רואים, יוסל אינו אדם גס, הוא מבין ברמז). ובאמת רק מחמת זה קמתי ממטתו מפני שהוא אינו שלימיזל'ניק (=שלומיאל) עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור הפלא ופלא מאברך אחד שניצל מעבירה ר"ל ע"י שבא לפניו צורתו של רבו הוא כ"ק מרן זלה"ה.
סיפר הר"ל משה ווארשווער החסיד המפורסים מאד בין חסידי מאגלינצא אשר פעם אחת הלכתי ברחוב בווארשא וראיתי אברך אחד ממכירי אשר רץ מבוהל מאוד והוא היה מאנ"ש ונגע לי הדבר מאד. ומהרתי לרוץ אחריו עד שחטפתי אותו ושאלתי אותו מה היה לך ולמה אתה מבוהל כל כך ולא רצה לענות לי והפצרתי אותו עד מאוד שיאמר לי מה קרה לו, והוא באמת שאינו יכול לומר לי. ואמרתי לו הלא תדע שאני מקורב לכ"ק מרן זלה"ה והן לביש והן לטב תוכל לספר לי ורק אנכי ביכולת לעשות לך טובה והפצרתי אותו עד בוש. אז סיפר לי כדברים האלה אשר היצר הסיתו לעבירה ר"ל עד שהלך לבית הזונות ר"ל וכאשר בא שם טרם הספיק לסגור הדלת נדמה לו שכ"ק מרן ז"ל קורא לו ושואל אותו בשביל מה תלך אל המקום הזה והיה רואה את כ"ק מרן זלה"ה בצורתו ממש. ומחמת הבושה הזאת מבוהל כל כך ועודנו אינו יכול לבוא אל עצמו. וכששמעתי ממנו את הדברים האלה אמרתי להאברך א"כ נלכה נא ביחד לבית המשתה ונשתה מעט יין שרף כי צריך אתה להודות להשי"ת והלכנו ושתינו יי"ש אח"כ אמרתי לו שמע בני לעצתי ולך על שבת למאגלינצא ויאמר האברך לא אלך לכ"ק מרן כי בוש ממנו מאד והבטחתי לו שאסע עמו כשבאנו לכ"ק מרן זלה"ה כאשר רק פתחנו הדלת אמר כ"ר מרן זלה"ה בזה"ל ביז וואנען איך האב ניש געזעהן אז עם האנט נאענט האב איך געווארט. אבער אזוי ווייט האב איך זעך נישט געקענט איין האלטען (=עד שלא ראיתי שהוא אוחז קרוב חיכיתי, אבל כל כך רחוק לא יכולתי להתאפק). ובכה האברך מאד ונתן לו כ"ק מרן זלה"ה תשובה ובכל השבת היה כ"ק מרן זלה"ה מקרב את האברך מאד ואמר שאע"פ כן פטפט ביצרו עד כאן דבריו הקדושים ושם האברך לא ניתן לגלות מפני הכבוד וסיים הר' משה ווארשאוער ע"ז מזה אנו רואים עד היכן מגיע הכח של צורת רבו וכן קבלתי כשהאדם הוא באיזה צרה ר"ל ובניסיון, סגולה גדולה הוא לצייר לעיניו את צורת רבו עכ"ד:
ירוש מכ"ק מרן זלה"ה על מאמר הגמ' מת מתוך השחוק סימן יפה לו מת מתוך הבכיה סימן רע לו.
הנה בעת אשר חלתה אמו של כ"ק מרן זלה"ה המחלה אשר מתה בה, איזה רגעים קודם הסתלקותה בא אצלה כ"ק מרן זלה"ה ומצא אותה כשהיא בוכה. ויאמר לה כ"ק מרן זלה"ה אשר איתא בגמ' מת מתוך השחוק סימן יפה ומת מתוך הבכיה סימן רע לו א"כ למה את בוכה. אז אמרה לו אמו בני, הלא תזכור מה שאיתא בגמ' כשמת רבי נכנס ר' חייא לבקרו ומצא אותו בוכה אמר לו והתניא מת מתוך השחוק סימן יפה לו מת מתוך בכיה סימן רע לו אמר ליה התורה ומצות קא בכינה ויותר לא אמרה לו ותיכף יצאה נפשה וכשהלך כ"ק מרן זלה"ה אחר מטתה אמר אפרש לכם דבריה כי פירוש דברי הגמ' כך הוא מת מתוך השחוק דהיינו שהעולם הזה נאה בעיניו כשחוק והאי עלמא כבי הלולא דמיא ולאיש כזה אינו חסר כלום בעוה"ז כי אינו חפץ כלום ולדורשי השם לא יחסרו כל טוב ואם נפטר מתוך השחוק דהיינו שעומד במדרגתו עד יום מותו אזי סימן יפה לו ואם ח"ו להיפך שחשב שהעולם הזה הוא העיקר ואיש כזה כל ימיו בצער כי תמיד יחסר לו כידוע שתאות אדם לעולם לא יושלם ויש לו מנה רוצה מאתים וכדומה ואין אדם מת וחצי תאותו בידו א"כ דואג ובוכה תמיד על חסרונותיו ואם מת מתוך הבכיה הזאת ועד יום מותו לא שב לפני הרבש"ע. סימן רע לו וזה ששאל ר"ח לרבי וכי אפשר לחשוד אותך שהבכיה הוא מחמת הגשמיות שיוחסר לך וידוע שרבי זקף אצבעות ואמר גלוי וידוע שלא נהנתי מעוה"ז אפי' כאצבע קטנה. וכשאלה הזאת שאלתי גם אני לא"מ מפני שידעתי שגם היא היתה בזאת המדרגה לכן רמזה לי תירוץ לר' חייא דהיינו אתורה ומצות קבכינא דהיינו שדואג ובוכה על החסרון מהתורה ומצות שיוחסר לו באשר שלמתים חפשי מן המצות אח"כ אמר כ"ק מרן זלה"ה בזה"ל איך ווייס אז דיא מאמע האט געהאט אידועה אין ש"ס נאך פין זיידען דער מגיד זלה"ה (=אני יודע שלאמא היתה ידיעה בש"ס עוד מהסבא המגיד זלה"ה) והרבה עליה בשבחים ותוארים וצעק מאמע מאמע דיא פעלסט נאר מיר (=אמא אמא, את חסרה רק לי) עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור מפליא שנתגלה לכ"ק מרן זלה"ה הארי"י ז"ל ופירש לו הכרוז של יגלי לן טעמי וכו'.
פעם אחת בסעודות שחרית בשבת קודש פתאום הרים קולו כ"ק מרן זלה"ה וצעק יגלי לן טעמי וכו' כל הכרוז והיה דבר פלא מאד בעיני כל השומעים אחר הסעודה אמר כ"ק מרן זלה"ה לאנשיו בוודאי מתמיה הייתי אתכם בסעודה אספר לכם מה היה. הנה בא אלי שליח מלמעלה ואמר לי זקנך המגיד מתפלל עתה שחרית בשבילי דרקיע ואתה ישבת לאכול ואמרתי לו שהאכילה שלי טובה כמו תפלת זקני, והלך ממני השליח, וחזר אלי השליח ואמר לי בזה"ל כאשר אמרת שאכילך טובה היא כמו תפלת זקנך לכן תיכף יבוא המגיד בלוית איזה זקנים לשלחנך ויבא זקני המגיד הקדוש והרב מבערדיטשוב ועוד איזה זקנים שסוד לפניכם לגלות את שמם. ויאמרו לי שאגלה להם הסוד מהכריז יגלה לן טעמי וכו' והשבתי להם זה דבר קטן לפני אמנם האר"י ז"ל בעצמו יבוא ויפרש דבריו ותיכף התחלתי לצעוק יגלי לן טעמי וכו' וכאשר הרימותי קולי בא האר"י ז"ל ופירש דבריו עד כאן דבריו הקדושים. (וכ"ק מרן זלה"ה אמר לפני כל הקהל את הסוד ששמע מהאר"י ז"ל אולם לא הבנתי כל צרכי לכן לא כתבתי):
פעם אחת בא לפני כ"ק מרן זלה"ה זקן אחד והכיר בו מרן זלה"ה אות עבירה ר"ל ויאמר אליו כ"ק מרן זלה"ה שמע ואפרש לך פסוק בתורה כתיב מפני שיבה תקים והדרת פני זקן ושיעור הכתוב כך הוא כי לאחר פטירתו של אדם יצא לנגדו אברהם אבינו ואם האדם מת מתוך תשובה הוא מהדר פני אברהם שיש לו נחת רוח שיוצאי חלציו צדיקים כמובן ואם ח"ו לא זכה לעשות תשובה לפני פטירתו אז אברהם אבינו בוש מאד כי אומרים אליו ראה מעשה בנך וזה פירוש מפני שיבה תקום היינו תשובה שיהיה לך תקומה ואז והדרת פני זקן פניו של אברהם אבינו שנאמר עליו זקן בא בימים וכשגמר כ"ק מרן זלה"ה את דבריו הרגיש הזקן בעצמו שאליו נוגע הדברים ויתן קולו בבכי ושב בתשובה שלימה ואחר איזה ימים הלך לעולמו ב"מ ע"כ:
אם נכון לעשות כמו תנועות של רבו בעת התפלה וכדומה.
סיפר הרה"ק ר' אלעזר מקאזנעץ אשר כ"ק מרן זלה"ה היה מדקדק מאד על אנשיו שלא יעשו כמו תנועותיו בשעת התפלה כי מרן זלה"ה היה בעל תנועה גדול וקרה הרבה פעמים בשעה שהרגיש את מי מאנשיו עושה תנועותיו היה פונה אליו ואמר לו בזה"ל איך מאך שוין היינט נישט אזוי נאר אנדערש (=כבר אינני עושה היום כך, אלא אחרת) ע"כ ואמר הרבי מקאזנעץ על זה אע"פ כן קען מען נישט אב זאגען זעך פין רבינ'ס תנועות, ווייל תנועות פין א רבין זענען מעורר בתשובה אין ברינגען האתעוררות (=אי אפשר להפטר מתנועות של רבי, כי תנועות של רבי מעוררות בתשובה ומביאות התעוררות) לכן טוב מאד בשעת הדחק להשתמש עם תנועות רבו אבל לא לסדר לפני עצמו להתפלל דוקא באלה התנועות והעושה כן הוא בודאי שוטה עד כאן דבריו הקדושים:
פעם אחת בא לפני כ"ק מרן זלה"ה ממאגלינצא אדם אחד והתנצל לפניו על חולה שיש לו בביתו שאומרים לו נואש ועוד התנצל לפניו. אשר העניות נגעה בו כל כך עד שהוא מחוסר לחם ממש, והילדים שואלים ללחם ואין לו למלאות שאלתם. ויאמר לו כ"ק מרן זלה"ה אתפלל בעדך שתושע בפרנסה וממילא יגיע רפואה שלימה אל החולה כי למי נותנים פרנסה אם לא לחיים כי מתים אינם צריכים לפרנסה ומעשה כזאת באה לפני זקני הקדוש זלה"ה שהיה ר"ל בקאזנעץ מגיפה וגם רעב היה ר"ל ויבאו לפניו שיתפלל על המגפה ועל הרעב ואמר להם זקני המגיד זלה"ה אתפלל על הרעב וממילא תיעצר המגפה כי למי נותנים לחם אם לא לחיים, ועוד אמר כ"ק מרן זלה"ה ממאגלינצא ידוע שלצדיק יש לו האות "ע" אצדיק פאר מאגט אעין (=לצדיק יש עין) דכתיב "עין" ד' אל יריאיו והמלה "מות" אם נותנים בו האות עין יתהפך ממות למעות עד כאן דבריו הקדושים וכן היה, שתיכף היה לו ישועה בשניהם:
מה שהגיע ר"ל לאדם אחד שהיה מתליצץ מכ"ק מרן זלה"ה.
סיפר לי א"מ כמה"ר החסיד ר' יוסף ע"ה אשר עיניו ראו אצל כ"ק מרן זלה"ה ממאגלינצא הנה הביאו לכ"ק מרן זלה"ה אשה אחת שאחזה ר"ל דיבוק, וכשהגיע האשה בעלת הדיבוק. לפתח בהמ"ד של מרן זלה"ה שמטה את עצמה בכח גדול מן המוליכים אותה וברחה בכל כחה ונעשה רעש כמובן. וישמע כ"ק מרן זלה"ה את הרעש הזה ושאל לאנשיו על זה ויציע לפניו את כל המקרה הנפלא הזאת ויאמר כ"ק מרן זלה"ה אל המשמש בודאי הוא משה מעיר פלוני (חסתי לגלות שם עירו מפני כבוד המשפחה) כי עוד אתמול ידעתי ממנו. לכן רוץ אחריו ואמר לו שאני קורא אותו והיה אם לא יציית תקראהו בשמו ואז יתבייש ותיכף יבא אחריך. ויעש כן המשמש ובתחלה לא היה נשמע לו אך כאשר קרא אותו בשמו משה, תיכף חזר לבית מרן זלה"ה כאשר בא לפני מרן זלה"ה אמר אליו תן תודה על חטאך שבשבילו הגיע לך כזאת ואז יהיה לך תיקון. ויענה הדיבוק אם שמי לא יפלא מכם בטוח תדעו גם חטאתי ולמה זה תשאלו אותי לומר לכם. ויענה אותו כ"ק מרן זלה"ה איני צריך לידיעתך רק אני רוצה שתתודה לפני הקהל ואותו הוידוי יהיה לך לכפרה ותיקון אז נתן הדיבוק קולו בבכי ואמר אלקים מצא את עוני, בפני שזדון לבי השיאני לעשות ליצנות מכבודכם בפני קהל אנשים משונאיכם ויאמר לו כ"ק מרן עתה מהר וצא ממנה ותיכף הוטב להאשה אשר זה אמר כ"ק מרן זלה"ה אל האשה זה קרה לך מפני שאין את נזהרת בנטילת חלה עכד"ה:
עוד מאדם אחד שדבר סרה על כ"ק היהודי זלה"ה
שוב פעם אחת בא לפני כ"ק מרן זלה"ה דיבוק אחד ואמר לו כנ"ל והתודה שהיה מרודפי היהודי ודבר עליו סרה ויאמר לו כ"ק מרן אני לא אוכל להושיע אותך אך לך לבניו ובקש מלפניהם שימחלו לך ואז יהיה לך תיקון והשיב לו הדיבוק אשר והשיב לו הדיבוק אשר אליהם לא יסע בשום אופן. ויאמר כ"ק מרן זלה"ה אל הנאספים ראו עד היכן מגיע שנאתם אל היהודי הקדוש כי עדיין לא הניח העקשנות שלו ועדיין הוא מתעקש. ויפן אליו כ"ק מרן ויאמר אליו בחרון-אפו רשע אם לא תשמע לדברי אני אוריד אותך לעומקא דתהומא רבא אז קבל עליו הדיבוק שיסע ונסעו עם הדיבוק להרה"ל הר' אשר'ל זלה"ה בן היהודי הקדוש כאשר בא לפני הר"ר אשר'ל זלה"ה אז גער עליו רשע איך מלאך לבך לבוא אלי אני בודאי לא אמחול לך. וילכו עמו בחזרה אל כ"ק מרן זלה"ה ויקח מרן שליח מיוחד וישלחהו להר"ר אשר'ל זלה"ה שימחול לו ואז מחל לו הר"ר אשר'ל זלה"ה. גם גילה כ"ק מרן זלה"ה את שמו ורק חס שלא לגלות מפני הכבוד ע"כ:
סיפור מהר"ר משה'לע זלה"ה.
סיפר כ"ק מרן זלה"ה ממאגלינצא אשר פעם אחת היה אביו זקנו המגיד הקדוש מקאזניץ חולה במחלה אנושה מאד והר"ר משה'לע זלה"ה עודנו הי' צעיר לימים. ויבא הר"ר משה'לע זלה"ה אל בהמ"ד ויתן קולו בצעקה ובבכי ויאמר כדברים באלה ולבבו יבין אין אלע הערצער פערשטייעהן דאך אז נישט אין טאטענס חטאים איז דער טאטע שלאף נאר אוודאי אין אינזערע חטאים. דעריבער איז נישט דא קיין אנדערע עצה נאר ושב ורפה לו אז אינץ וועלען מיר תשובה טיעהן. וועט דאר טעטע האבען א רפואה (=וכל הלבבות הרי מבינים שלא בחטאיו של אבא אבא חולה, אלא בוודאי בחטאינו. לכן אין עצה אחרת, אלא ושב ורפא לו, אם אנו נעשה תשובה, לאבא תהיה רפואה). ונגעו הדברים האלה בלבות כל הקהל עד מאוד וגעו כל העם בבכיה ותיכף נשמע שהוטב להמגיד הק' ועוד באותו יום קם ממטתו עכד"ה:
עוד סיפור מר"ר משה'לע זלה"ה איך שקבל העולם של אביו המגיד הקדוש זלה"ה.
סיפר כ"ק מרן זלה"ה אשר לאחר פטירת זקנו המגיד הקדוש לא עלה בדעת העולם לנסוע אל הר"ר משהל'ע מפני שבחיי אביו המגיד הקדוש היה בהסתר מעשהו כל כך עד שהי' תופסים אותו כאחד מפשוטי עם. ויש שהי' חושדים אותו שאינובקי בפירוש המלות והי' מכנים אותו תהלים זעגער (=אומר תהלים). עם כל זה לאחר פטירתו של המגיד הק' נפלה בדעת העולם, מפני כבוד המגיד הקדוש, לשלוח אליו איזה אנשים לתהות על קנקנו. ויבחרו מקרבם שלושה אנשים מגדוליהם, וישלחו אותם אליו. ויהי כבוא אליו האנשים כאשר רק דרכו על סף ביתו הרים כ"ק הר"ר משה'לע ז"ל את קולו ויאמר רם ד' ושפל יראה וגובה ממרחק ידע ופירש בזה"ל דער רבש"ע איז זעהר הויך אין אזוינעל וואס איז בייא זעך אשפל אין זיכט נישט קיין מדרגות וויל ער זעך מיט איהס זעהן. וגבוה אבער אזעלכער וואס זיכט מדרגות טיט ער פיין ווייטנס קענען (=הרבונו של עולם הוא מאד גבוה, ואחד כזה שהוא שפל בעיני עצמו ואיננו מחפש מדרגות, הוא רוצה להתראות עמו, וגבוה, אבל אחד כזה שמחפש מדרגות, הוא מכיר אותו מרחוק). ותוארו היה כתואר אלקים ולא יכלו לגשת אליו ויקרא הר' משה'לע אותם לגשת אליו ויתן להם שלום וישאל אותם השמעתם את דברי ויאמרו שמענו והנני עבדים לאדוני עד כאן דבריו הקדושים:
עוד מהר"ר משה'לע ז"ל.
מרגלא היתה בפומיה של הר"ר משה'לע אשר גמרא ותוספות המה מזון הגוף, וספרי קבלה נחשבים למזון הנפש. ולעצמו אין הכרח למזון הגוף לכן עוסק תמיד במזון הנפש ואם יושגב לאדם אחד הפשט מגפ"ת, אז יראה להתקשר את עצמו בבעל המאמר. ואז יגלה לו בעל המאמר פירוש מאמרו עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור מכ"ק מרן זלה"ה אשר זקנו המגיד הקדוש רצה ללמוד עמו קבלה ונשתמט ממנו.
סיפר כ"ק מרן זלה"ה ממאגלינצא אשר פ"א אמר לו כ"ק המגיד מקאזנעץ זלה"ה בוא ואלמוד עמך קבלה ויאמר לו כ"ק מרן זלה"ה שעודנו הוא צריך לרב שילמדהו ללמוד גפ"ת בעמקות לכן מוטב שתלמיד עמי גפ"ת ויתן לו זקנו המגיד שיעור מיוחד על גפ"ת בארבעה שעות ביום משעה השמינית בערב עד שעה השנים עשרה וסיים כ"ק מרן זלה"ה בזה"ל ער האט מיר געגעבען א שניט אין גמרא ותוס' אבער קבלה האב איך נישט בעדארפען פין וואנען ער האט גענומען קען איך אויך נעמען (=הוא נתן לי דרך בגמרא ותוס', אבל לקבלה לא הייתי זקוק, מהיכן שהוא לקח אני יכול גם לקחת) עד כאן דבריו הקדושים:
סיפור מכ"ק מרן זלה"ה איך שקרב אברך אחד לתשובה שלימה.
פ"א בליל ועש"ק בלילה בא כ"ק מרן זלה"ה לבית מדרשו. וכבר נאספו שמה הרבה יונגע לייט (=אברכים) אשר באו על שבת קודש ויאמר אליהם כ"ק מרן זלה"ה אספר להם עובדא אחת הן היום בלילה נראה אלי כ"ק אבי זקני המגיד הקדוש בהקיץ ושאל אותי בזה"ל מאיר מיט וואס איז דיין רביסטוא (=במה היא האדמורו"ת שלך) והשבתי לו אזוי וויא דיא קענסט מיר אז איך בין אבייזער איך קען נישט ליידען קיין שלעכטץ, אין יעדער מענש האט מורא פאר מיר מיז ער ווערען גיט (=כפי שאתה מכיר אותי שאני כעסן, אינני יכול לסבול את הרע, וכל אדם מפחד ממני, הוא מוכרח להשתנות לטוב), ובתוך כך נתישבתי בדעתי איך אמרתי שקר הלא מיינע יונגע לייט קען אייך יא סובל זיין (=את האברכים שלי אני כן יכול לסבול) והתחיל לחשוב להם הלא יעשו כך וכך ואני שותק והלא יעשו כך וכו' ופתאום קם מתוך העדה אברך אחד שהיה יודע והרגיש בנפשו שאליו מגיע החטאים והעבירות שחושב רבו הקדוש וגעה בבכיה והתודה שאמת הדברים אנכי כך וכך עשיתי ויתר ויתר ממה שאמר רבי. ויבך מאד לפני כ"ק מרן זלה"ה שיתן לו תשובה. ויאמר כ"ק מרן בזה"ל, ראה רבש"ע מאיר האט נישט ח"ו מבייש געוועהן קיין יוד, דעס יוד האט קיינער נישט גענייט על זאל מודה זין, ער זאל מבויש ווערען נאר על אליין האט מודה געוועהן, בדארפסט דיא איהס. רבש"ע, מוחל זיין (=מאיל לא בייש ח"ו יהודי, היהודי הזה אף אחד לא הכריח אותו להודות בזה, שעל ידי זה הוא יתבזה, אלא הוא בעצמו הודה, אתה צריך למחול לו, רבונו של עולם) אח"כ אמר כ"ק מרן זלה"ה בזה"ל ארבי'ן קימט אויס אז ער קען נישט האבען קיין עולם הבא. ווייל ער איז אלע מאהל מבייש איין אנדערין יוד. נאר השי"ת ווייסט אז איך בין מיר מפקיר פאר איוד'ס וועגען (=לרבי יוצא שלא יכול להיות לו עולם הבא, כי תמיד הוא מבייש יהודי אחר. אבל השי"ת יודע שאני מפקיד את עצמי לטובתו של יהודי) עד כאן דבריו הקדושים וסיפר עוד כ"ק מרן זהל"ה אשר פעם אחת אמר הרבי מלובלין זלה"ה לאדם אחד והוכיחו בפרהסיא על מעשה עבירה אחת ר"ל ויאמר אליו אותו האיש רבי התביישו אותי ותלבינו את פני ויאמר אליו הרבי כן דברת כיון שלא פעלתי אצלך מאומה א"כ הלבנתי פניך בחנם א"כ צריך לבקש מחילה ממך והתחיל לבקש שימחול לו כמה פעמים עד שאותו האיש נתפעל מאד והתחיל לבכות ולהתחנן לו שיתן תשובה על החטא עד כאן דבריו הקדושים:
מעשה נפלאה ממוהל אחד.
סיפר החסיד המפורסים מוה"ר יהושע בה"ר אריה מרדכי ששמע מהר' משה לעמבערגער שבעת היותו בווין שלחו לבית מזיגה אחד עבור מי דבש, והביאו לו חצי לוג מי דבש. כאשר טעם הר' משה לענבערגער את המי דבש מצא אותו מוטעם ביותר וטעם בו טעם גן עדן ממש. ונפל בדעתו לקנות כעשרה בקבוקים ליתנם למתנה אל רבו הר' יחזקאל מקעאזמער זלה"ה וישלח שליח להביא לו עשרה בקבוקים מי דבש וחזר השליח ריקם כי אמר שאותו במי דבש כבר איננו. חשב הר' משה הנ"ל בדעתו אשר בטח ירצה עוד איזה אגורות על הלוג לכן אמר שאין לו ויסף הר' משה להשליח עוד איזה זהובים ויבקשו לילך עוד פעם. וילך השליח ושוב חזר ריקם. ויהיה הדבר בעיני ר' משה הנ"ל לפלא. וילך הר' משה בעצמו לבית המזיגה ויבקש לו צלוחית מאותו מי דבש. ושמה הי' יושבים חבורה גדולה מסובים על השלחן ומברכים ברכת המזון ואמר לו הבעה"ב אשר אפס ממנו אותו מין דבש וישאל אותו הר' משה מתי יהיה אותו המי דבש, ויאמר לו בעה"ב כי לעולם לא יהיה אותו המין ויאמר אליו הבע"ב בטח הדבר לפלא בעיניכם אספר לכם גופא דעובדא היכי הוי. הנה בנעורי היית מוהל ואשתי היתה מילדת שמזה היתה מפרנסת אותי ואנשי ביתי והיה לי מנהג באם שבקשו ממנו לילך על ברית מילה לא מנעתי מלילך אפילו למרחק גדול. ויהיה היום בא אלי כפרי אחד בערב יוה"כ ויבקש ממני שאלך למול את בנו. ושלאתי אותו כמה הדרך לכפרו ויאמר לי כמו ששה פרסאות. אמת שהיה קשה עלי הדבר מאוד מפי שבערב יוה"כ אשר כל אחד ואחד מישראל שקוע בטרדות מעל לראשו האיך אפשר לבלות אצלי חצי יום עם כל זאת לא רציתי לשנות את מנהגי ונתרציתי להלך עמו ואמרתי לו שישכור עגלה. אולם הכפרי ענה לי שאין בכיסו אפי' פרוטה אחת ואף על פי כן את מנהגי לא שניתי והלכתי אחריו ואותו הכפרי היה איש מידה ובן חיל ועשה פסיעות גדולות כל כך עד שלא הייתי ביכולת לטפס אחריו. ולכן אבדתי את הכפרי מעל עיני באמצע הדרך והייתי מוכרח לבדי למצוא את הדרך לביתו כשבאתי לביתו מצאתי את היולדת מוטלת על ערש דוי חולנית והבעל ברית לא הי' בביתו כי כל כך היה מגושם עד שלא מצא לנחוץ להיות על ברית מילת בנו ויעזוב את הכל על ידי. מה היה לי לעשות במצב כזה רציתי ליטול את הילד בעצמי ולמול אותו אולם באשר שלא נסיתי בזה יראתי למול בלי שום סיוע מאדם. והלכתי החוצה לבקש איזה עובר ושב שיסייע לאותי למול. אולם לגדול עגמת נפשי עמדתי בחוץ זמן רב. ואין שום בן אדם לפני וכן עברה שעה אחר שעה וסמר שערות ראשי מפחד יום הנורא שממשמש ובא ואני עדיין לא הכנתי לעצמי מאומה ולא ידעתי להשים עצה בנפשי לסוף הקרה ד' לנגד עיני אדם אחד הולך מרחוק. ותיכף דלקתי אחריו ומצאתיו והצעתי לפניו את כל יסורי ובקשתיו שילך לסיעני והמצוה שלו עד אין שיעור כי מלבד שיעשה מצוה עם נפש הנימול גם יעלה ביותר המצוה אשר יעשה עמי. אמנם הוא לא נטה אוזן קשבת לדברי ויאמר לי שאין לו עסק במצות כי נחפז הוא לדרכו לקבץ איזה זהובים כי היום ערב יוה"כ והעולם מרבים צדקה בזה היום. ושאלתי אותו כמה אתה מקבץ בכל היום ויאמר לי רו"כ שלם. ואע"פ שגם אני היתי אז עני מדוכה עכ"ז ההכרח אלציני והבטחתי לו שאתן לו הרו"כ דמי הזיקו. ואחרי פיוסים רבים האמין בי שתיכף בבואי לביתי אשלם לו הרו"כ וילך אחרי לבית הנימול ומלתי את הילד בעזרת העני. אח"ז מהרתי לבית לאכול הסעודה המפסקת. טרם גמרתי הסעודה וראיתי דרך החלון שהעני הולך לתבוע את הרו"כ שלו וקמתי בחפזון ולקחתי רו"כ והלכתי לקראתו החוצה כי יראתי שלא תרגיש אשתי ממעשה הזאת אולם עדיין לא יצאתי ידי חובתי בהרו"כ הזה לפני העני כי הפציר אותי שאתן לו גם צלוחית מי דבש לשתות. ואז גם היה לי בית מזיגה. ובקשתי את העני שיניח אותי כי היום יפנה ולא הועיל לי שום טענות ומענות והוכרחתי לאספו לבית וליתן לו צלוחית מי דבש אולם גם זאת היה המעט לו כי גם התחיל להפציר בי אשר גם אני אשתה עמו צלוחית מי דבש. ואז הוציא אותי ממדת הסבלנות. וגערתי בו בנזיפה שיניח אותי ולא יטרידני במהלמותיו, אולם הוא באחת שאעשה רצונו לשתות עמו ביחד מי דבש וכשראיתי אשר לא אוכל להפטר ממנו ולקחתי גם בעדי צלוחית מי דבש. כאשר אמר לחיים שאל אותי אם נשתייר מי. דבש בהכלי ואמרתי לו שנשתייר רק מעט אז נתן לי ברכה ואמר לי שלא יופסק המי דבש מהכלי עד חתונת בני האחרון ובעהש"י נתקימה בי ברכתו ועד שלא ברכנו ברהמ"ז מסעודת החתונה של בני זה האחרון היה לי מי דבש ועכשיו שברכנו ברהמ"ז תם המי דבש ונשברה החביות ע"כ:
סיפור מאיש חיל אחד:
סיפר הרה"ח מהר"ש נר"ו מאסעראווצע אשר עיניו ראה העובדא הזאת אצל כ"ק אדמו"ר זצלה"ה מקאלישין בעהמ"ח ספר נהר שלום. בעת הזאת הי' דר עדיין בגארוואלין. שמה היו חנו אנשי חיל. בין האנשי חיל היה יהודי אחד ת"ח גדול וי"ש ודרכו היה בכל עת הפנוי לו לישב ללמוד בבהמ"ד של אדמו"ר זצלה"ה פעם אחת השיג הפאלק (=הגדוד) שלו צו לילך על מאניעוורא (=אימונים) ביום ועש"ק. וילך אותו היהודי לפני כ"ק אדמו"ר זצל"ה וישאל אותו מה לעשות עם תפליו אם נכון לקבלם עמו לדרך ומוטב שיחלל שבת אחת ולא יבטל מעליו את מצות תפילין או מוטב שיבטל מעליו מצות תפילין ולא יחלל השבת כי שב ועל תעשה עדיף והשיב לו כ"ק אדמו"ר צלה"ה אני מצוה אותך לקחת עמך התפילין והשי"ת יהיה בעזרך שלא תחל השבת והלך האברך עם התשובה הזאת בפחי נפש. ויקח עמו התפילין והלך להמאניעוורא. והקרה ד' לפניו איש חיל גוי אחד שנתרצה לשאת את תפלין ביום השבת בעד שני זהובים. כאשר חזר אותו האברך מן המאניעוורא בא לפני כ"ק אדמו"ר זלה"ה ויאמר לו אשאל לפניכם שאלה אחת, הנה זאת אני מבין אשר יסורין ממרקין עונות של אדם אולם כל זה הוא דוקא יסורין ונסיונות הבאין להאדם בדרך הבחירה. אבל יסורים שאינם בדרך הבחירה למה שולחים להאדם. ועל איזה חטא המה באים. ושהא כ"ק אדמו"ר זלה"ה כמשך עשרה מינוטין והשיב לו, הנה אספר לך מעשה. שןחט ובודק אחד כאשר גמר הלכות שחיטה על בוריו, קראו אותו לעיר אחת ונסה אותו הרב משם ועמד בנסיון על צד היותר טוב. לאחר זה קראו אותו לבית המטבחים והלכו עמו הרב השו"ב דשם לבחון אותו על מעשה שחיטתו, ושחט עשרה בהמות. ואחר השחיטה בדק את הסכין והרגיש בהסכין איזה פגימה דקה מן הדקה אז התחיל מפקפק בדעתו אם להעלים הדבר או לא בתוך כך נתיישב בדעתו אבחון ואנסה עוד פעם ואלך עוד פעם על הסכין והלך ובדק את הסכין ומצא אותו טוב מאוד ונתברר לו שפעם הראשון עשה את עצמו לגמרי נמצא שהאיש הזה לא חטא מאומה בפועל. זולת מה שחטא בבחירה. כי בפעם הראשון כאשר נתדמה לו שיש פגומה בהסכין היה הברירה והבחירה בידו להטריף כדין והוא העלה על דעת להעלים הדבר נמצא שחטא בהבחירה. על חטא משהו כזה יבואו יסורים בלי בחירה כשמוע האברך את המעשה הזאת הושלך את עצמו על הארץ וצעק כאשר התורה הוא אמת כן הרבי אמת די בדידי הוה עובדא אני הייתי אותו השו"ב שסיפר הרבי אני עשיתי כן ומעתה כאשר שאני רואה שעל חטא כזאת נותנים לי יסורים כאלה ע"כ אני מקבל על עצמי לבל להיות שו"ב יותר כל ימי חיי עכ"ד:
ספור מהמגיד הק' זלה"ה מקאזנעץ.
סיפר כ"ק מרן זלה"ה שבנעוריו בהיותו אצל כ"ק זקני המגיד הקדוש ראה שבאו לפני זקני המגיד עם דיבוק אחד. ושאל אותו זקני המגיד מה שמך וענה הדיבוק שבוש לומר שמו לפני האנשים ויצו המגיד לכל האנשים שיצאו מהבית. ויצאו כולם רק אני נשארתי בהבית ויאמר הדבוק שאצא גם אני אז גער עליו זקני ואמר אליו רשע.
פרשת וירא
וד'אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה. אמר כ"ק מרן זלה"ה, ידוע אשר הקב"ה גוזר והצדיק מבטל, לכן הודיע הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה את גזירתו. מפני שהקב"ה כביכול ירא אותו שלא יבוא ויבטל את גזירת סדום, לפיכך הודיעהו כדי שיסכים ע"ז. ולכן אמר לו הקב"ה זעקת סדום ועמורה כי רבה וכו' עד כאן דבריו הקדושים:
פרשת תולדות
ויאהב יצחק את עשו ורבקה אהבת את יעקב. וקשה דגבי יצחק כתיב ויאהב, לשון עבר וגבי רבקה כתיב אהבת, לשון הוה. ואמר בזה כ"ק מרן זלה"ה דהנה קושית הזוהר ידוע, ואי תימא האיך לא ידע יצחק כל עובדין בישן דעשיו, והא שכינתא הוית עמיה, דאי לא שריא עמיה שכינתא האיך יכול לברכא ליה ליעקב וכו' עי"ש בזוהר. לכן דקדק הכתוב וקאמר גבי יצחק ויאהב לשון עבר, לשון זמני. כי יצחק אהב את עשו מפני שראה אותו מתאמץ לרמות את אביו שידמה לו שהולך בדרכי השם, כדי לקיים בזה מצות כיבוד אב, לכן הראה לו יצחק אבינו ע"ה אהבה, בהזמן ההוא. אמנם לא הי' אהבה אמתיות ותמידיות, מפני שידע עובדין בישין דעשו. אבל גבי יעקב כתיב מורה לשון, אוהבת. אהבה אמיתיות ותמידיות מפני שמעשיו הטובים הי' ג"כ תמידיום, ואצ"ל שיצחק היה אוהב אותו. עד כאן דבריו הקדושים:
פרשת וישלח
וירא יעקב מאד ויצר לו דברי רש"י זלה"ה ידוע עי"ש ואמר בזה כ"ק מרן זלה"ה, וירא ר"ל שנתעורר אצלו יראה חדשה לעבודה השי"ת, ויצר לו אשר יראה זאת תבוא ממקום שפל כזה, כמו עשו. וסיים כ"ק מרן ז"ל בזה"ל, ויצר לו (דאס הארץ האט עהס וויי געטאהן) (=ליבו כאב) עד כאן דבריו הקדושים: