ASHLAG ARCHIVE
EnglishעבריתРусскийEspañol
← חזרה לספרייה

בעל הסולם מסביר על הנצרות והאסלאם - חלקי המאמרים נלקחו מהספר מאמרי הסולם א' בהוצאת אור הסולם

Baal HaSulam
גודל טקסט

בעל הסולם מסביר על הנצרות והאסלאם - חלקי המאמרים נלקחו מהספר מאמרי הסולם א' בהוצאת אור הסולם

כתבי בעל הסולם / מאמרים / תולדות התערבות הפילוסופיה בדת

ו. כיצד נתערבה הפילוסופיה בהדת? ותחילת הדבר יש ליחסו אל אמונת הישמעאלים, כי אחר שהמחמדניזם (-האיסלאם) קלף את העור החיצון מהיהדות, ואחר שהיתה חלשה מאוד להחזיק מעמד לעומת היהדות שממנה נולדת, וכן לעומת הנצרות שכנתה הבכירה ממנה בימים, ועליהם ניתוסף לה צרתה גדולה, את הרוח הפילוסופי שהיה מתרבה ומתפשט ביניהם. הלכו וקבצו מחנה גדולה של מלומדים פילוסופים כדי להתאים להם את תורתם לרוח הפילוסופיה, ומאז לקחה תורתם כיוון פילוסופי.

גם בהתחשבות עם השליטה התרבותית שהיה להם בעת ההוא, הצליחו אמנם לעשות להם התפשטות גדולה בכל מדינות המזרח.

ולעומת המחמדניזם התקנאה גם כן הנצרות, ומשכו להם כמה שיכלו מן הדעות הפילוסופיה, וביצרו תורתם בדעות הגיוניות בהוספה לדעות הנבואיות, ולשו מהם עיסה אחת מתובלת, כדי שיהיה להם עצמה ויכולת להלחם עם המחמדניזים הפילסופית.

כתבי בעל הסולם / מאמרים / חכמת התורה לעומת הפילוסופיה – היחיד וחרותו

ט. תחילת הדבר היתה בעת הפריחה של מלכות ישמעאל בסוף ימי הגאונים, אשר לסיבת התחרותה עם הנצרות, הלכה וקבצה חבורה גדולה של פילוסופי הזמן על חשבון אוצר המלכות, כדי שיבססו את דתם היטב על יסודות הגיוניים פילוסופים. ונמשך הדבר איזה דורות, עד שהספיקו ליצור תיאולוגיה שלימה שהפליאה באמת את עיני המשכילים שבאותו הדור, עד שצעירי המשכילים מבין היהודים התחילו להמשך אחריה. ואז קם הנשר הגדול הרמב"ם ז"ל ויצא להציל את עמו, וכתב ספר 'מורה נבוכים' המפורסם, אשר לא מצא עצה אחרת לחתור תחת התיאולוגיה הזאת, זולת להראות איך תורתינו מיוסדת על הגיון הפילוסופי, ותיאולוגיה הישמעאלית בשקר יסדה, מתפארים שמיוסדים על הגיון, והראה שם את קושט האמת הפלוסופי (ודבר זה גלוי לכל מי שראה את הספר ההוא). ועל כן מכנה את החכמים היוצרים האלו בשם כת "מדברים", כלומר דיבורים בלי שכל וטעם.

י. ספרי הרמב"ם

אולם לא דאג הרמב"ם מפני דורות העתידים, כי ידע אשר יחיד הוא, וסמך על שאר החכמים שבדורו שידעו לשמור על אמיתיות התורה, ולא יתנו לדעותיו שיתפשטו לבין הצבור. ובאמת כן היה בדורו, אולם בא השטן וערבב בדורות אחריו, ונעשה התפשטות גדול לדעותיו – כי בזמן ההוא גם הנצרות יצרו להם תיאולוגיה גדולה, והרבו המשכילים לערבב השכלות הפילוסופיה הרמבמי"ת להפיצו בקרב העם, למען לדמות אל הנכרים. ואז נתקבצו החכמים ושרפו את ספרי הרמב"ם עצמו גם כן בשחיתותם, אע"פ שידעו כי כונת הרמב"ם היא לטובה. וכדי להציל את הצבור מתערובות הזרה ההוא, גזרו בזמן ההוא באיסור גדול על כל הלימוד הפילוסופיה כנודע.

יא. התפשטות התיאולוגיה בנצרות ויהדות

עכ"ז ברבות הימים, כאשר נקלה כח החכמים, וביחוד בארצות המערב אשר האומות פתחו שערי חכמתם לפני היהודים, ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם, ונתפשטה התיאולוגיה מתחילה בקרב המשכילים ואחר כך הביאוהו מדעת ושלא מדעת גם למרחבי הצבור, עד שכל כך נתגבש הדבר, עד שאין מי שיבחין כלל איזה חילוק בין התיאולוגיה הזו ובין התורה המקובלת לנו, חוץ מבענין פסל ומסכה כמובן. ובאמת נתחברו בישראל כמה ספרים שלימים, שמתחילתם ועד סופם לקוחים מדברי התיאולוגיה הנוצרית [הג"ה: ומשם יצאו הרפורמה שהעפילו גם לעקור את דברי תורה במקומות שרצו על פי רוח התיאולוגיה], זולת מה שנטלו משם והחליפו את הרעיונות של פסל ומסכה על רעיונות של שלילת הדמות. ועל דבר זה יקונן הכתוב (משלי ל, כב-כג) "תחת עבד כי ימלוך וכו' ושפחה כי תירש גבירתה".

וזהו כל הסטוריה המעציבה אשר ערבבה את כל החכמים המודרניים מקטנם ועד גדלם, אשר נדמו עלי כמו תנוקות שנשבו בין העכו"ם, עד שאינם מסוגלים גם להעלות על הדעת אשר כל התיאולוגיה הזה אינה נחשבת לחלק תורתינו, ואדרבה המה יושבים ומצטערים מדוע הספרות שלנו ענייה כל כך מרוח התיאולוגיה.

כתבי בעל הסולם / מאמר חכמת הקבלה מהי

ה. אמנם כאמור שענין חכמת הקבלה היה חיוב גדול והכרח להסתיר בימים האלה כולו, כי מלבד הטעם הנהוג בדורות האלו להסתיר כל חכמה מעיני ההמון, ואפילו בחכמה חיצונה. הנה נוסף על זה התחיל אז הנצרות להתפשט, אשר בתחילתה היה לה איזה יסודות מחכמה זו שגנבו מבית המדרש שלנו, אמנם משום בערותן הלכה ונשתכחה מהם, ועל כן היו רודפין אחר החכמים בכל מיני ערמות ללמוד מהם בחכמה זו, ומסבה זו עוד הוסיפו על החכמה חותם על גבי חותם עד שהזוהר נגנז לגמרי ולא היה מצוי אלא ביד ראשי הדורות תופסי הישיבות, ועל כן מצינו גם שמות רבנן סבוראי בזוהר, כי כל אחד הוסיף על הקודמים, כמו שמצינו במשנה ותלמוד.

והסברא נותנת, שרבנן סבוראי הרחיבו הרבה את ספרי הזוהר ממה שסידרו תלמידי רשב"י, כי לא עשו חתימה עליו כמו שעשו למשניות, משום שבלאו הכי לא היה כאן פחד משום אנשים דלא גמירי (-שלא למדו), היות שהיתה גנוזה רק ביד ראשי הדור היותר נאמנים.

כתבי בעל הסולם / מאמרים / תולדות חכמת הקבלה, הסתרתה וגילויה / עוד על תולדות החכמה

א.מחלוקת תורה שבעל פה

מב' טעמים הצניעו ענין לימוד הקבלה: הא' מטעם שנתרבו חכמות חיצוניות בקירוב להחורבן, וטבע החכמה אשר עושית האדם לעז נפש והתרחבות, מתוך שמתפתח בו החוש אשר כל גופי האנשים אחת המה, ויכול להעריך לחבירו ולבקר. ולפיכך פסקו אנשי אמונה, כי טבע האדם שלא ירצה להאמין דבר מה שאי אפשר להשיגו בעצמו, זולת מתוך התחייבות גמור ממשי גופני, ומתוך שחז"ל הסתירו את תורה שבעל פה, נתרבו בעלי העזה וכפרו בה לגמרי.

הקבלה לא נתפתחה

ועל כן שראו התפרצות העולם, אמרו שיותר טוב ... ההמון ולגלות להם הבעל-פה כדבר שבכתב, כדי שלא יקנאו את החכמים ולא ימרדו בהתורה ומצות, כי אין לך קנאה יותר גדולה מדבר ההסתר.

לא גילו החכמה אלא לחד בדרא אב בית דין

אלא טעם שני הוא, מתוך שהתחיל להתפשט הנצרות, ומתוך שרצו להרבות לקוחות, לכן פיטרו את המעשיות שבתורה. אולם נשארו בלי כל, והיו מחפשים במדרשות את ענין פנימיות התורה כדי שיוכלו להעריך תורה שכליית מדעית, ועל כן נתקבצו החכמים והצניעו אותה לגמרי, אפילו שהיה כדאי לה, כמו שאמרו (חגיגה יג, א) "אין מגלין אלא לאב בית דין", ונודע שלא היה יותר אלא חד בדרא, כמו ששונה במשנה אבות.