כלים דקבלה - הגדלת הכלים - מטרת הבריאה עץ חיים
עץ חיים פנים מאירות ומסבירות / ענף א / פנים מסבירות
אות י
למעלה מהדעת….
שאלה מה זה השתוקקות…. היתה השתוקקות…
מה ההבדל בין חכמה למלכות?.....
למעלה מהדעת אין שינוי צורה….
עוד הפעם - חיסרון או מילוי?"
"אין בבורא חיסרון הזה."
.. רק לסבר את האוזן ד בחינות…. אני . לפי השכל שלי… נגד השכל שלי… יש הבחנות הוא אומר לנו מה זה מלכות?
ז"א בסופו לא היה לו אור - והיה משתוקק זה נקרא חיסרון והאור בא מילא את החיסרון - איזה אור יש בחכמה? בלי עזרת התחתון…. איזה אור יש למלכות…. יש שינוי צורה… בא ואומר למעלה מהדעת הוא ושמו אחד… זה מה שאני לא מבין…
אותו דבר הוא אומר שאחר הסלכות העאורא ד חיבנותצ מקודם לא היה
הוא אומר תשובה. כמו שאומרים בפרצוף גלגלתא דא"ק שהיה זיווג דהכאה…. אין הכר כלי מהסיבה שהאור ממלא את הכלי - שהכל נבחן לחיסרון - אם האור הסתלק - מדוע הסתלק האור ? יש חיסרון בכלי.
בטח כל ד' בחינות יש בעולם אינסוף …. החיסרון הזה נקרא בלתי ישר. מדוע? הבורא רוצה שיהיה לו החיסרון שיהיה לו מילוי - רק מה אי אפשר יהי מילוי בלי חיסרון….. זה שאני רוצה שאתה תהנה ואי אפשר להינות אם אין חיסרון לכן ברא בך חיסרון.
שאתה יכול להנות בהשתוקקות….אנחנו לא יודעים… אשר כל המציאות אשר לפנינו כבר היתה כלולה באס מטרם הצמצום פירוש הדבר אם אנחנו לומדים רצתונו להיטיב לנבראיו למי- לנשמות צריכים לומר שמחשבה ראשונה כוללת כל המציאות …. אשר כל המציאות שלפנינו
06:00
י) ובזה תבין ענין דכר ונוקבא הנבחנים בכל ע"ס (כי יש ב' בחי' דכר ונוק', בחי' א' היא חכמה ובינה, בחי' ב' הוא ז"א ומלכות). והענין, דמלת דכר יורה אך משפיע ולא מקבל ומלת נוקבא יורה מקבלת ולא משפעת. והנה כל החידושים והתולדות וריבוי הצורות יוצאים רק על ידי בחי' נוקבא, כי היא בעלת ההריון והלידה והמניקה ומגדלת הבנים, אשר כל אלו אינם נבחנים בדכר כלל, כי אין בגדר הדכר זולת להשפיע לנוק'. והשפעת הדכר נבחן בשנים, בחי' א' הוא בחי' שפע של המציאות, דהיינו ללידת בנים ונשמות חדשות. ובחי' הב' הוא שפע של קיום המציאות, דהיינו מזון ומחיה להחיות בני ביתו. והנה חכמה וז"א הם ב' דכורין מפני שהם שניהם בחי' התפשטות, דחכמה היא התפשטות אור מן הכתר וז"א הוא התפשטות האור מן הבינה וע"כ כלים שלהם דקים להיותם כלולים בהתפשטות רק בבחי' כח לבד, שבחכמה כלול הכח אל בחי' פועל ושורש לכלי, ובז"א כלול הכח לבחי' גמר פעולה של הכלי. וע"כ כיון שאין בהם כלי קבלה המה מסוגלים רק להשפעה. והבינה והמלכות הם ב' נוקבין, כי הן שתיהן בבחי' אור שנתעבה, דהיינו שנתעוררו להוסיף המשכת שפע חדש משורשם יתר מכפי שיעור התפשטות שלהם, אשר ע"י אתערותא דלתתא שלהם בדבר תוספת שפע גמרו בזה צורת הרצון לקבל שהיה כלול בדכורין רק בבחי' כח, וע"כ נגמרו בהם כלי הקבלה שמשום זה נקראים נוקבין.
ובזה תבין סוד הזווג של דכר ונוק' הנוהג באורות עליונים, באופן שאין שום דבר נמשך לתתא זולת ע"י זווג דו"נ, שהוא סוד טמיר ונעלם, וע"כ אאריך פה מעט כדי להרחיב הדברים. ואגב אורחא אבאר הפסוק "הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וכו'". דמה ענין המליצה הזאת "גוי מקרב גוי" ומה טיבה של הפלאה זו, דודאי כל בחי' גאולה היא גוי מקרב גוי. וכן סו"ה וישאלו איש מאת רעהו וכו' כלי כסף וכלי זהב. שמתמיה מאד, שהשי"ת לא היה לו עצה אחרת להוציאם בכסף וזהב, זולת ע"י רמאות ושאלה שמתמיה מאוד.
והנה כבר נוכחנו לדעת ענין הכלי והמקום באורות עליונים, שה"ס הרצון לקבל הנאה והשפע הכלול בכל תחתון. ובארנו ג''כ שהרצון לקבל הכלול בנאצל, זה עצמו הוא מדת שפעו לא פחות ולא יותר, כי בגשמיים המורכבים תצוייר קבלה יתר מכפי שרוצה, דהיינו ע"י כפיה והכרח, שזה ודאי אינו נוהג באורות עליונים וע"כ הרצון לקבל שנמצא בנאצל הוא בעל המדה של השפע ההוא. גם נתבאר שכל שינוי הצורה שבין המאציל לנאצל הוא בבחי' הרצון לקבל שיש בנאצל, שאינו ח"ו נוהג כלל במאציל העליון. ונתבאר ג"כ אשר ענין דבר גשמי נבדל ונחתך ע''י גרזן ומקבת שמרחיק חלק מחבירו על ידיהם ובזה נשארים נבדלים זה מזה, וענין רוחני נבדל בכח השתנות הצורה שנקנה לחלק הימנו, וענין פירוד החלק זמ"ז מגיע באופן שמתגדל בחלק בחי' שינוי צורה עד להפכיות ממש מן הכל, שבזה נפרד ומתרחק עד שאין להם שום יחס בינהם כלל, וכמו זרים נחשבים זה לזה, כמו''ש לעיל.
גם נתבאר אשר ענין שינוי הצורה הזאת, דהיינו הרצון לקבל שיש בכל נאצל ונברא, אע''ג שאינה נמצאת בעצמותו ית' ח"ו כלל וכלל מ''מ היא נמשכת הימנו ודאי, אלא שהמשכה זו נק' המשכה בלתי ישרה, ע"ד המשל מהעשיר כנ"ל, כי זהו עיקר קוטבו של מחשבת הבריאה שהיא כדי להנות לנבראיו, שמזה הוטבע חוק מחוייב בנבראים לקבל הנאתו בחשק נמרץ, וכיון שהמחשבה ההיא כדי להנות לבריותיו היא ודאי בלי שיעור, מובן מאליו אשר גם הרצון והחשק המוטבע בבריות לקבל הנאתו ושפעו, הוא ג"כ בלי שיעור.
06:00 ונתבאר אשר כל זו המציאות אשר לפנינו, כבר היתה כלולה בא''ס ב''ה בטרם הצמצום, שה''ס התפשטות כל האורות והנשמות הכלולים במחשבת הבריאה כנ"ל. אמנם הרצון להנות שהוא נק' מקום, המחזיק בתוכו את אורו ושפעו, הוא נמצא שם בתכלית השלימות ודבקות במאציל, כי בכל יכלתו לא נבחן שם כלל בחי' שינוי צורה במקום ההוא. שז''ס שאמר הרב ז''ל, בתחילה היה אור א"ס ממלא את כל המציאות, וז"ס הוא ושמו אחד. ואע''ג שמקום הקבלה של זו המציאות היה ודאי בבחי' ד' וגם בתכלית גדלות הרצון לקבל עד בלי גבול ושיעור, מ"מ אין שם מחמת זה הפכיות הצורה ח"ו, ואפי' שינוי צורה לא נרגש שם. (רב"ש:מדוע? לא מסביר) אמנם בצאת הרצון להתעלות ולהסתלק מגדלות הצורה של הרצון להנות, דהיינו בחי' אחרונה שבבחי' ד', אז נקבע שינוי הצורה בבחי' ד' בשיעור חזק,מדוע? להיות כל אור א''ס הסתלק - יש סיבה היכר כלי על ידה ואפי' מג' בחי' הראשונות, שבזה נעשה מקום של האור כולו פנוי וריק מן כל ארבעת הבחי'. (אחרי הצמצום) ואז נמשך למקום שיש בו כבר הרשימו של ד' הבחי' אור חדש כפי רצון החדש של המקום, דהיינו רק על ג' בחי' של כל בחי' ובחי', למעלה מהרצון לקבל על מנת לקבל ובחי' אחרונה שבבחי' הד' נשארה חלל פנוי, אשר חלל הפנוי הזה לא יוכשר לקבל אורו עד גמר התיקון. כי זה משמע בגמר התיקון לא ישאר מקום שלא יהיה מתוקן על מנת להשפיע
ובזה תבין ההפרש בין סטרא דקדושא לבין סטרא אחרא. להיות פרצופין אבי''ע דקדושה מתוקנים 10:16 ע"ד התפשטות הקו המתוקן במדת הרחמים,שם חדש שהיא רק על ג' מדרגות הראשונות של קבלה ונפרשים מבחי' אחרונה שבבחי' ד' (לקבל על מנת לקבל), וע"כ רק על מנת להשפיע.. אין בהם הפכיות הצורה מן המאציל וע"כ דבוקים בו ית'. אמנם הס"א והקלי', כליהם מתוקנים מבחי' ד' ומבחי' אחרונה שבה בתכלית הגדלות של הקבלה,מה זה תכלית הגדלות של קבלה? עד שאין בהם ניצוצי השפעה ולא כלום…לכן מהקליפות האלה נמשך בנו שאנחנו הנבראים ששנולדנו אחר חטא עץ הדעת וכל העניינים, שאין שום ניצוצי השפעה אין אנחנו, לא יכולים להבין מה זה השפעה אם לא נקבל את זה כמו שקבלה? … ונמצאים בתכלית הריחוק וההפכיות מן המאציל, שאין ענין המאציל אלא להשפיע ולא כלל לקבל, והס"א בכל פנותיהם שהם פונים יהיה רק לקבל ולא כלל להשפיע, ובזה נחתכים מהשורש ומהחיים כאבר הנחתך ונבדל מן קומת החי, שאין לו עוד עסק של כלום עם האברים החיים.
12:25 ובזה תבין סו"ה, רגליה של הקדושה של המלכות דאצילות ירדות מות, שבזוהר פירשו על רגלי המלכות המתלבשים בראשין דקליפות הטמאות שנקראים הקליפות מות. פירוש, דסוף דבר של כל דבר באדם נק' רגלים, כי הרגלים הם סוף הקומה, מה הרמז? והיינו בחי' אחרונה שבבחי' ד' הנקראת מלכות - המקבל על מנת לקבל, שהיא המקבל על מנת לקבל מתלבשת בשרשין של פרצופין דקליפות, כלומר שנטלו זה הבחי' האחרונה שנקרא מקבל על מנת לקבל שכאן היה מאיר אור העליון שנעשה סוף … לחלקם, דהיינו רצון של קבלה בתכלית הקצה, שהוא נקי לגמרי מניצוצי השפעה שהוא כל גדרם של הס״א, והמה הם המות כנ"ל.
אמנם צריך להבין ענין ההתלבשות הנאמר על רגלי המלכות שה"ס אלקיות (קדושה) שיהיה מתלבש ובא במות ח"ו, דאיזה ענין לחי להתלבש את עצמו במות ח"ו. וצריך להבין את זאת באר היטב שהוא מההרים התלויים בשערה,(זה מליצת חז"ל - הר תלוי בשערה אחת) והזהר מאד שלא להחטיא את המטרה בעירוב קודש בחול כמקרה הכסילים בר מנן. ומתחילה צריך להבין למה נקראים בשם קליפות. ואבאר זה עד"מ (מה זה קליפות? …קליפה נקרא מה שעל הפרי). כמו אדם השולח מתנה לחבירו והוא דבר רך ולח, וע"כ מתיירא שלא יתטנף ולא יתקלקל בדרך שבמשך הדרך עלולה להתקלקל עד שלא תהיה המתנה ראויה לכלום, לכן כדי להיות בטוח שתגיע המתנה ליד חבירו בכל הדרה ושלימותה, שם אותה בתוך תיבת עץ קשה, ובזה בטוח שיגיע ליד חבירו בטהרה ובשלימות. ועד"ז המה כל הענין של הקליפות, שהמה באמת רק שומרים לקדושה, אלא כל עוד שהענינים מצויים במהלך דרך תיקונם, אז רשע מכתיר את הצדיק והס"א (הקליפה) מסבבת על הקדושה כמו קליפה הסובבת על הפרי, שבזה נשמרת הקדושה שבסוף דבר יבואו לשורשם בתכלית הגדלות והנקיות.
16:48 רב"ש - "המשל הזה טוב מאוד אבל הנמשל לא הסביר לנו…. רק באופן כללי…"
+
עץ חיים פנים מאירות ומסבירות / ענף א / פנים מסבירות
אות יא
17:05 יא) וארחיב הענין הזה כי מאוד נכבד הוא. והנה נוכחת לדעת אשר כל מדת גדלות השפע תלוי במדת כלי הקבלה שהוא ענין הרצון של הקבלה,(הוא השתוקקות) וכל צמצום א' לא בא אלא לתקן את זאת,(את הרצון לקבל) על דרך התיקונים של עילה ועלול (סיבה ומסובב) בכל פרצופי אבי"ע, אשר כל התיקונים האלו נצרכים לתיקון נקודה האמצעית שנצטמצמה, (שאסור לקבל בעמ לקבל יש שם כל אלה התיקונים, דהיינו בחי' אחרונה שבבחי' ד'), אשר בגמר התיקון כשיהיו הנבראים יכולים להשתלם בבחי' אחרונה לבחי' ד' (הנ"ל היינו שגם זה יוכלו לקבל על מנת להשפיע) אז ישובו לשורשם שבא"ס ב''ה. מדוע? כי יוכלו לקבל זה השיעור הגדול של אור א"ס ב''ה בלי גבול, באשר שיש להם כלי הקבלה של בחי' הד' בשלימות וגם בטהרה, כלומר בלי שינוי צורה.(עכשיו קיבלו הכל בע"מ להשפיע) אמנם טרם עלות גמר התיקון ככל משפטו וחקתו, יהיו הכלים הנמשכים מבחי' אחרונה הנ''ל, בחי' נרגן מפריד אלוף ח"ו, כי יש בהם בחי' שינוי הצורה ע''ד הפכיות הצורה, (שלמדנו) שהוא מפריד את המקבלים של סוג הזה מן שורש החיים. והנך מוצא שכל השלימות והמטרה הנרצה לנו, אינו אלא השגת כלי הקבלה היותר גדולים.(זאת אומרת מתי אדם יכול לומר שהוא אדם גדול? אם הוא יכול להשתמש אם כלי קבלה הגדולים לקבל אור מהם - אבל שיוכל לכוון בע"מ להשפיע. זה שאומר לנו.) ולעומת זה אנו רואים שכל ענין הפירודא והס"א משוער לפי מדות השגת גדלות כלי הקבלה, דהא כל ענין ושבח הקדושה ורום מדרגותי', הוא משוער רק לפי מיעוט ונקיות של כלי הקבלה כנ"ל. כאן הוא מערב קצת….זאת אומרת… ס"א גדולה משתמשת עם כלי קבלה גדולים רק ההבדל הוא כאן ע"מ להשפיע וכאן ע"מ לקבל - זאת אומרת - סדר העבודה מתחילים במקום שאין לנו כל כך תענוג גדול בכלי קבלה שלנו - זאת אומרת על איזה רצון לקבל משתמשים? - רצון לקבל קטן שיכולים לקבל ע"מ להשפיע …. מה שאין כן רצון לקבל יותר גדול …..פירוש תענוג יותר גדול… לא יכול לומר מטעם מצווה אחרת היו מוותרים על התענוג.. ככל שהתענוג יותר גדול ביותר יותר קשה לוותר עליו…נמצא מה שיכולים לכוון .. יותר חשוב…..ולעומת זה מה זה קליפה גדולה? שמשתמש עם כלי קבלה הכי גדולים… קדושה גדולה?...
23:08 גדלותו של הקדושה? משתמש עם הרצון לקבל הגדול ….
ולפי"ז נמצא לנו החיוב לאחוז את החבל בשני ראשים שלו. (מדוע? הלא למדנו מקודם) דהא אם אנו מתאמצים בעבודה כדי להקטין ולנקות את כלי הקבלה שלנו ולעשות את רצוננו רק להשפיע כדי להשוות את הצורה ליוצרה, נהיה בזה מחוסרי השלימות, (היינו מחסורי מטרה דשלימות השפע צריכה לכלי קבלה היותר גדולים כנ''ל. (לפי הכלל הידוע, יש לנו 2 מני אורות . אור אחד נקרא תיקון הבריאה הנקרא אור דחסדים המאיר בכלים דהשפעה - ואור אחד מטרת הבריאה שהוא אור החכמה שנקרא רצונו להיטיב לנבראיו שהאור בא דווקא בכלי קבלה - לכן הוא אומר אם נלך בקצה רק השתוות הצורה זה בסדר גמור, תיקון הבריאה אבל שלימות אין כאן מטרה- שלימות השפע צריך לכלי קבלה יותר גדולים - מה אמרנו? שפרצוף גלגלתא יש לו ד' דעביות) ולאידך גיסא, אם אנו מגדילים את כלי הקבלה שלנו, אז אנו נופלים ח''ו לבאר שחת תחת השראת הס''א והקליפות. אמנם זה סוד הכתוב באיוב (ל"ח ל"ה),
25:28 התשַלח ברקים וְיֵלֵכו ויאמרו לך הננו. מה כתוב כאן? שז"ס ב' העיקרים הכוללים, המשותפים בכל עניני הבריאה. עיקר א', הוא בחי' המציאות במהותם עצמם. עצם… ה.. שנולד עיקר ב', הוא בחי' הקיום של זה המציאות.
דפלא גדול אנו רואים בכל בריה ובריה, שמצד אחד נראה כמו שהיא חיה ומצויה ברשות עצמה, כלומר שהבורא ית' זיכה אותה במתנת רוח החיים והוא כבר שלה בטבע.(לא זכו לשום דבר?) ומצד שני אנו מרגישים בכל בריה ובריה אשר אין לה רוח חיים בטבעה ממש, אלא רק בבחי' קנין מלאכותי דהיינו על ידי אכילה ושתיה הולכת וקונה לה מדת ימי חייה, ואם תשכח איזה ימים ולא תקנה לה החיים מן החוץ אז נופלת ומתה.
27:16 ע"כ מצד א' נראה שהחיים נצררים בחי בטבע, ומצד הב' נראה שכל החיים של החי בא לו במקרה ע''י קנין, ע"ד העשירות והכבוד וכדומה. ולמה זה יושב בשמים ישחק לנו, שלכאורה הוא כמו לעג שלועג על בריותיו. ואם רצה ית' ליתן לנו מתנה חשובה זו ולכתבנו בין החיים, היה לו ליתן לנו עכ"פ משך ע' שנותינו הללו בטבע, ולמה עוד מטריח אותנו לקנות אותו מן החוץ ע''י אכילה ושתיה וכו'. ברור זה או לא ברור? אני ראיתי נסעתי באוניה - …
והעניין הוא ע''ד שאמרו חז"ל מתחילה ברא הקב''ה את העולם במדת הדין ראה
32:30 שאין העולם כדאי שיתף עמו מדת הרחמים. פירוש דבריהם ע"פ הנ''ל, אשר בסוד א"ס שמטרם הצמצום יצא כלי הקבלה בתכלית הגדלות וגם בתכלית השלימות, דהיינו שהיה אור א"ס ממלא את כל המקום אפי' לבחי' אחרונה שבבחי' הד' שה''ס מדת הדין כנ''ל,
32:50(מה זה מידת הדין - שאחר כך נעשה דין שאסור להשתמש עם הכלי הזו הנקרא לקבל ע"מ לקבל) אמנם נקודת הרצון נתעלה מבחי' זו האחרונה ( מה זה נתעלה? עלה בדרגה) שהרגישה בחי' שינוי הצורה, שז"ס ראה שאין העולם כדאי, והמקבלים יהיו יכולים עוד לבא עי"ז במיעוט הדביקות, לכן שיתף עמו מדת הרחמים, דהיינו שצמצם א''ע מבלי להתפשט לבחי' הד', וחזר וקבל הארתו דרך קו דק שה"ס ג' בחי' הראשונות של בחי' הד', שכליו דקים (לא עבים אין כל כך להשתשמש) עם הרצון לקבל (רק בדיוק על מהש שיכול לכווון על מנת להשפיע) וע"כ נק' מדת הרחמים, כלומר שאין בהם חשש דינים. דין נקרא מקבל על מנת לקבל … סוף כל סוף אנו צריכים לללמוד…. סיבה ומסובב ש… אנחנו לומדים שרצונו להיטיב לנבראיו זה בשביל הנשמות - מתי?... אם כן צריכים לומר מה שלומדים כאן…. שיהיה על ידי זה בחינת נשמות שיהיה להם כלים הנקרא רצון לקבל… שעניין השתוקקות נותן הנאה מהדבר…. עולם אין סוף עד עולם הנשמות …. יש הרבה קושיות …. יש לו במוח ראני רוצה לבנות 4 חדרים שירותים .. לא כדאי ללמוד .. דברים שבקדושה נשאלת השאלה - במחשבותינו… איפול אחר כך.. מהנדס שיש לו תכונית.. כאן אסור להתפלל… נמצא הכל לפםי התוכנית הכל לפי הסדר , בזמן שמתחיל לעבוד את הבניין….. במחצבת הנשמות מה שהנשמות משיגות…. אין סוף נקרא הקשר שיש לבורא עם הנבראים
37:28 חוץ מהקשר הזה… מתנה… הדברים …. זה הכל? רק מה יכולים לדבר ממנו הניתנה שהוא נתן מזה יכולים ללמוד. נמצא מה שהנשמות לא משיגות…. לית מחשבה בו כלל…"
38:24 וכייל לנו הרב ז"ל בכמה מקומות בספר הזה, אשר תכונת הרוחני אינו כלל בבחי' עובר ממקום למקום ויהיה נעדר מהמציאות הראשונה למציאות השניה כדרך דבר גשמי שפושט צורתו הראשונה ולובש צורה שניה ונמצאת הצורה ראשונה נעדרת הימנה, אלא אם דבר רוחני עובר מבחי' אחת לבחי' אחרת אינו מחליף צורתו, אלא הוא בחי' תוספת הצורה, וכל מקום שעובר בו נמצא קונה מקומו לנצחיות, שז"ס שכתוב הוא ותמורתו יהיה קודש, (אם מקבל איזה תמורה.. כלל בחינה ראשונה נעלמת לא משתמשים אימה רק הבחינה החיצונית הוא …היות שהקודשים הקורבנות מסודרים בארורות עליונות גם בקרובנות אין חילוף ותמורה ואעפ שאמרנו שאין סוף צימצם את עצמו משמע שהאור מסתלק ..) שהקדשים מסודרים תחת חוק האורות העליונים, וע"כ גם בהם אינו נוהג חילוף ותמורה.
ולפי"ז תבין דאע''ג שאמרנו שא"ס צמצם את עצמו וחזר והמשיך הארותיו דרך קו דק וכו', אין הכוונה שנעדרה ח"ו מחמת זה הצורה הקודמת שמטרם הצמצום, אלא שמלכות דא"ס הצטמצמה וקיבלה לצורת הקו הדק (עד כאן עולם אינסוף שמאיר… עולם אינסוף עולם הצמצום וקו אינסוף המאיר למקום הצמצום…מקודם היה אור אחד ואחר כך היו יכולים לקבל רק חלקים חלקים נמצא .. חלקים לכן אומר לך דוגמא - כתוב בזמן שאדם הראשון חטא נחלקה הנשמה שלו ל60 רביוא נשמות אז הוא מפרש מקודם היה צריך לקבל נגיד חלק גדול אחר כך חלק כגול ל יחכול לקבל עמ להפשיע קיבל בעמ לקבל לכן המדרגה הזו נחלקה ל60 ריבוא נשמות וצריך שתדע… ענף הגשמי.. הארה המתפשטת מהזיווג הזה ונמצא כי זה הזיהרא עילאה שנקרא נשמה גדולה שהיה לו לאדם הראשון בגן עדן משתפטשת לפרטים רבים בסוד מים נוקבין ומים דכורין. ובזה מעלים מן בזיווג הלילה) עד שנתפשטה לכולהו עולמות אבי''ע. אמנם בחי' א''ס ג''כ לא נשתנה כלל וע"כ מתלבשים זה בתוך זה,
48:36 כי אור א''ס מתלבש בתוכיותם ובפנימיותם דאבי"ע. וז"ס שיתף עמו מדה''ר, כלומר דמן הצמצום ואילך יש ב' הנהגות, כי ניתוסף ונשתתף עם מדה"ר.
והנה נחלק לב', דהיינו הנהגה של המציאות והנהגה של קיום המציאות. הנהגה א' נמשכת ממה''ד, והנהגה ב' נמשכת ממדת הרחמים, וע"כ אין לך דבר בכל העולמות שמהצמצום ולמטה, שלא יהיה משותף מן ב' ההנהגות הנ"ל, וכל דבר ודבר נבחן בו ענין מציאותו לבד וענין קיום מציאותו המשתתף עם ענין המציאות. עד''מ, האדם נולד בסוד ההנהגה של המציאות הנמשכת מא''ס, והוא חי אבל קטן וחלש ואין לו זכות קיום כלל, אמנם משתתף עליו סוד הנהגה של קיום המציאות הנמשך מהארת הקו, וע''פ הנהגה זו הוא ניזון וממשיך ימי חיותו וקיומו וקונה כל מעלותיו. וסימן לדבר, דכל מה שנמשך ע"י יגיעה, הוא מבחי' הנהגה הב'.
והענין דכל חידוש בבריאה מחוייב להמשך מן א"ס, כי כל העולמות העליונים והתחתונים לכל פרטיהם משתרשים שמה, בסוד אין כל חדש תחת השמש. וע"כ מתהוה האדם וכל דבר חי בסוד הנהגה א' הנמשכת מא''ס ב''ה. אמנם כשנולד, תיכף עובר עליו סוד הצמצום דבחי' אחרונה, וע"כ אע"פ שהוא בריה שלימה וחיה, אמנם אין לו זכות קיום כלל מחמת שהוא כלול מבחי' אחרונה שבמלכות דא"ס שהיא מדת הדין. ובסוד השפע של הארת הקו שהיא מדת הרחמים, משם נמשך לו משך ימי חייו וכל מעלותיו. ובזה יובן מהות הקליפות בסוד זה לעומת זה עשה אלקים. דהנה מציאותם ודאי שהם נמשכים ג"כ מבחי"ד אלא ע''י שבירת הכלים כמו שיתבאר בענף ה'. אמנם ענין קיום מציאותם אינו נמשך מהארת הקו שהיא מדת הרחמים אלא מהארת הרשימו, דהיינו מקום החלל שהצטמצם משם מגיע להם השפע של קיום המציאות. דכבר ביארתי בפמ''א שהארה נמשכת למקום החלל מסוד אור המקיף המאיר לתוך מקום החלל בהשואה אחת בלי חילוק דרגות, ונמצא שמאיר ג"כ אפי' לבחי' אחרונה, אלא היא הארה מרחוק מאד, כלומר הארה מועטת, ומשם שורש השפע של קיום המציאות לקליפות. אמנם בי"ע דקדושה יהיה שורש השפע של קיום המציאות בסוד מדת הרחמים שהיא הארת הקו, שכליו דקים שאין בהם מבחי' האחרונה. ודו"ק בזה, שזהו כל ההבחן בין הקדושה ובין הס"א הנקמות.
ועם זה יבואר ענין התלבשות הקדושה בקלי' בסוד רגליה ירדות מות, דכבר ביארנו שאין התיקון עולה כהלכתו זולת בהשגת כלי קבלה היותר גדולים, דהיינו מבחי' הד' בסוד מדת הדין, שז"ס הכתוב בתיקוני זוהר א"ס לא נחית יחודיה עלי' עד דיהבין ליה בת זוגיה, פירוש דעיקר כל התיקונים הוא לתקן את בת זוגי' דא''ס, דהיינו בחי' הד' הנ''ל הנמצאת בתכלית השלימות בא''ס, וכל ענין השיתוף דמדה"ר לא בא לשנות כלי הקבלה ולמעטן, אלא להמציא כל תיקוני אבי''ע, שסופם לתקן את הבחי' האחרונה ולהפך אותה על בחי' השפעה, שאז לא יהיה נבחן בה שינוי צורה, ואז תהיה נקראת בת זוגי' דא''ס והבן. ולפי''ז תבין בפשיטות שאנו מוכרחין בהשגת כלי הקבלה הגדולים כדי לתקן אותה, והנה בסוד מלכות דקדושה א''א להשיג את זאת להיותה כבר משותפת במדת הרחמים שאינה מאירה לבחי' אחרונה דקבלה, וכמו שאמרו חז"ל כל המתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור במדור אחד, פירוש, כי המתגאה על חביריו נמצא אינו מרגיש רק את עצמו ובטנו, ובזה מתגשמים אצלו כלי הקבלה שלו עד להפכיות הצורה ופרודא, וע''כ אומר הקב''ה אין אני והוא יכולין לדור במדור אחד, כי נגרש מחמת זה ממדור הקדושה תיכף ומיד, ונופל למדור הקליפות והס"א להיות צורתו משתוה עם הס''א, כי בסטרא דקדושה אין בחי' כלי הקבלה הגדולים האלו, וא"כ איך אפשר לנו עוד לקבל בחי' גדלות דקבלה מבחי' מלכות דקדושה.
וז"ס ועיר פרא אדם יולד, שכל אדם בקטנותו הוא מסור תחת הנהגת הס''א והקליפות עד י"ג שנים, אשר כל שפע של קיום מציאותו אינו נוטל מרשות הקדושה ממדת הרחמים, אלא מתחת רשות הקליפות ומדת הדין, ונעשה זה בכוונה כדי שישיג מהקליפות במשך זמן קטנותו את בחי' כלי הקבלה היותר גדולים שאינם נמצאים אלא במדור הס''א והקליפות. ומי''ג שנים ואילך נכנס תחת הרשות דקדושה על פי בחירתו, וכבר יש לו כלי הקבלה בכל שלימותו, וע"כ אין חסר לו זולת כלי השפעה וע''י העסק בתורה ומצוות על מנת שלא לקבל פרס אלא לעשות נ"ר ליוצרו שהוא בחי' השפעה בלי שום קבלה, הוא משוה צורתו לחי החיים, כי נמצא מתייחד עמו ית' בהשתוות הצורה דהשפעה, ובזה נכנס למדור של הקב''ה ומקבל אור פני מלך חיים.
ונמצא באמת אשר הנשמה הקדושה מצויה היא באדם גם בעת קטנותו טרם שבא לכלל י"ג שנים, אמנם סגורה ומסוגרת במלבוש הקליפות, כי בגלוי הוא עושה אז רק מעשיהם של הקליפות, רק למלאות בטנו. אשר באמת זה בכוונה רצויה לטובת שלימות הנשמה, וזה נקרא התלבשות הקדושה בקליפות המתים, בסו''ה רגליה ירדות מות, כי רגלי המלכות דקדושה, כלומר סוף קומת המלכות שה"ס בחי' אחרונה שלה, יורדת מות, שמתלבשת בראשי הקליפות, כדי שבני אדם ישיגו דרך הקליפות את בחי' כלי הקבלה היותר גדולים שעליהם סובב התיקון כנ"ל ודו"ק.
וזס"ה חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל.שלפעמים נמסרים בני ישראל תחת רשות הס"א והקליפות דהיינו בגלות בארץ העמים, ואז ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, כי באים לידי קטנות הדעת וע"כ אינם יכולים לעסוק בתורה ומצוות לשמה, דהיינו ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרם, כי כלי הקבלה מגושמים בהם, ועי"ז הס"א מתדבקת בהם ומביאה את קבלת השפע שמקבלים לבחי' מות ופרודא ונעשין כלי קבלה שבהם בכל פעם ופעם יותר מגושמים ונפרדין בריחוק יותר מרשות הקדושה, כי כלי הקבלה והשפע מתגדלים זה עי"ז, עד"מ מי שיש לו שפע של מנה רוצה מאתים, אבל מי שיש לו שפע של מאתים רוצה ארבע מאות, וכן להלן. נמצא ששיעור השפע שהס"א עושקת עוד מגדיל ביותר ומרחיב את כלי הקבלה שז"ס עבירה גוררת עבירה, אמנם כל זה הוא לטובת בני ישראל, כי ע"י ממשלת הס"א עליהם נמצאים כלי הקבלה מתגדלים בכל מדתם, ואע"ג שהס"א עושקת את כל שפעם לבחי' פירודא ומותא, אמנם השי"ת יודע מחשבת לבם של בנ"י לאביהם, וע"כ אחר שהס"א בולעים חיל גדול המביא את כלי הקבלה על שלימותו, אז עוזר השי"ת וגואל אותם מתחת הס''א, כי מאיר עליהם רוח חכמה ובינה, וממילא עוסקים בתורה ומצוות ע"מ להשפיע, וכלי הקבלה הגדולים שהשיגו ע"י הס"א והקלי' מתהפכים על כלי השפעה. וז"ס מבטנו, כלומר אחר שמתגדלים כלי הקבלה, אז יורישנו אל, שהקדושה יורשתם.
ובזה תבין סו"ה, או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וכו', כי האומות נקראים גוים ע"ש גאים, שאין להם חפץ אלא לעצמם וכל מה שמחוץ להם הכל בטל ומבוטל בפניהם כלא וכאפס, מפני שהמה דבוקים ונמשכים אחר הס''א והקליפות שאין בהם בחי' השפעה ולא כלום. אמנם כבר נתבאר שענין הגאולה אי אפשר להיות רק דוקא ע''י השגת כלי הקבלה הגדולים האלו, שהם צריכים להתהפך על כלי השפעה. והיינו ההפלאה הגדולה שהכתוב משמיענו, אשר השי''ת המציא א''ע לנו עד שנגדלו כלי הקבלה שלנו בשלימות בבחי' גוי, ואז נגלה עלינו וגאלנו, כדי שיעלה התיקון והגאולה על תכלית שלימותו, וזה שיעור הכתוב גוי מקרב גוי, והבן.
וזסו"ה דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וכו', כלי כסף וכלי זהב. כי אם היו בני ישראל במצרים כל זמן ארבע מאות השנים, היה הענין הנ''ל של השגת כלי קבלה נעשה מעצמו ע''י הקטנות הבאה מקושי השעבוד, אבל כיון שהקב"ה מיהר את הקץ על ר"י שנים, וא''כ זה שהיו צריכים להשיג מהמצריים במשך קץ שנים החסרים מת' שנים, היו מוכרחים ליטול מהם ע"י שאלה במצות השי"ת, כי לא היה אפשר להם ליטול דרך מתנה וכדומה, כי אלו היו בחי' כלי הקבלה היותר גדולים שעדיין לא היו ראויים שיוכלו להפך אותם על כלי השפעה וע''כ נטלו בדרך שאלה ע''מ להחזירם, וביני לביני נגאלו והפכו אותם על כלי השפעה ועלו לכלים דקדושה לנצחיות. וענין כסף וזהב ונחושת, היינו מבחי' ג' עולמות בי"ע, זהב נק' כלים דבריאה, כסף נק' כלים דיצירה, ונחשת נק' כלים דעשיה, שיתבאר זה במקומם.
דקה 45
47:13 ואם נגיד הרצון לקבל היה מתבטל?.. נמצא הקליפות מקבלים נהירו דקיק שהרצון ישאר אחר כשמתקנים אותו…
כתבי בעל הסולם / עץ חיים פנים מאירות ומסבירות / ענף ז / פמ"ס ה,ו,ז
אות יח
דסוד הלילה, ה״ס זמן זווג זו״נ העליונים וסוד היום היא ההארה המתפשטת מהזווג הזה, ונמצא דזה הזיהרא עילאה שהיה לו לאה״ר בג״ע בבת אחת, היא מתפשטת לפרטים רבים בסוד מ"ן ומ"ד, שבאור היום עושים מצוות ומ״ט, ובזה מעלים מ״ן לזווג הלילה, ומאור הזווג מתפשט יום שלאחריו, וכן חוזר חלילה. והוא, כי אחר שנתערבו טו״ר נעשה לקליפות בנין גדול שיש כח להם להתאחז בקדושה וכו', וכדי להשמר מהם נחלק האור דז' ימי בראשית לחלקים קטנים מאוד, אשר הקליפ' אינם יכולים לינק מהם מחמת קטנותם. עד״מ במלך שרוצה לשלוח סך גדול דינרי זהב לבנו למדינת הים, והנה כל בני מדינתו גנבים ורמאים ואין לו שליח נאמן, מה עשה, הלך ופרט את הדינרים לפרוטות, ושילחם ע״י שליחים רבים, באופן שלא יהי' כדאי להם הנאת החמס שיפגמו בשבילה בכבוד מלכות. שבאופן זה דסדר זמנים בנפשות רבות, אפשר ע״י הארות הימים לברר כל הני"ק שנעשקו בידי הקלי' מסיבת החטא דעצה״ד כנ"ל. וסוד הנפשות הרבות הוא בחי' התפרטות לאורות הפנימים, ובחי' ימים מרובים הוא בחי' התפרטות לבחי' אורות חצוניות, ופרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון אור הגדול שחטא בו אדה״ר ואז יהי' גמר התיקון.
ונמצא דע״י מצוות התלויות בדיבור מתתקן או״פ בסוד קלקול ג' הנ״ל, וא״צ מעשה האדם, דכבר מתוקנים היו בששת ימי בראשית בעשרה מאמרות, ודיבורו שאה״ר לא קרא להם שמות, עליהם ניתנו המצוות התלוים דוקא במעשה, שאין הדיבור מספיק להם, להיות דיבורו של אדם לא חשיב מעשה, שזסו״ה אשר ברא אלקים לעשות הנאמר במ״ב, כלומר שהניח למעשה האדם.
ובזה תבין שהלילה ה״ס המלך השביעי דמלכין הנ״ל דשביה״כ, בסוד ל״ב העשירי, אמנם גם הוא נחלק לד' בחי' כנ״ל ד' פעמים ח', שג' בחי' הראשונות ראויות עוד לקבלה, לאור הלבנה עכ״פ, וז״ס ג' משמורות הוי הלילה. וז״ס עולמתא שפירתא דלית לה עיינין. כלומר לעיינין דחתן. וה״ס אור שבעת הימים שה״ס ע רבתי כנ"ל. ואילת השחר היא בחי' הד' שבל״ב העשירי שנק' אתקדרותא דצפרא שע״י המ״נ העולים ממע״ט דהצדיקים נעשה בעת הזה הזווג למעלה, ואז יוצא השמש להאיר ע״פ הארץ שה״ס האור היוצא מזווג הנ״ל. אמנם מתחילה צריך להקדים לתקן ג' אשמורות הלילה שה״ס נתינת עינים דחתן, וז״ס קדמו עיני אשמורות, ועיקר התיקון הוא בהתחלה. וז״ס קריאת שמע שהיא מצוה התלויה בדיבור לתיקון או״פ. וז״ס אכילת כהנים בתרומתם שהיא מצוה התלויה במעשה לתיקון אור חיצון.
ובזה תבין מה שהתנא דמתני' תלה מצוות ק״ש באכילת תרומה שהוא תמוה, דאנן במשנה ראשונה קיימינן ועדיין לא נדע מסכת תרומות לידע דביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה והיה לו לפרש מצאת הכוכבים, ותי' הגמ' מילתא אגב אורחא הוא דוחק לכאורה. אמנם נודע דתנאים ואמוראים ארזא דאורייתא סדרוהו, ובסוד פנימיות הדברים נמצא שמתחילה צריך לתקן אור החיצון בסוד מצוות מעשיות ועמו יחד אפשר לתקן גם אור הפנימי. ועוד כיון דמצוות ק״ש בזמן שכיבה ה״ס הכנת חתן וכלה לחופה דאו״א דע״כ משים ידיו על עיניו בקריאת שמע כדי להכינה להמשכת ע רבתי דשמע, דעיינין שלה נמצאים למטה בהיכל זכות וצריך לאורות דאו״א כנ״ל, א״כ עבודה זו שייכת לכהן שהוא בבחי' אבא בסוד אור דדליק להאי נר כנ״ל בסוד בהעלותך את הנרות, וע״כ אומר משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. וצאת הכוכבים הוא רק סימנא בעלמא.
ובזה תבין דברי ר' אליעזר עד סוף משמורה ראשונה. שג' משמורות ה״ס רת״ס, והנה בסוף הוא זמן הזווג ליציאת השמש שכבר מוכנת לזה, ועיקר הכנה צריכה להיות בראש.
ובזה תבין הפלוגתא דמ״ד ד' משמורות הוי הלילה הוא משום דקחשיב אתקדרותא דצפרא למשמורה הד', ומ״ד ג' משמורות ה״ס מ״ש בזוהר בסו״ה אשת חיל עטרת בעלה, דבעלה אתעטר בה והיא לא אתעטרת של קב״ה חשיב מעשה, בסו"ה בדבר ה' שמים נעשו, וע״כ אתי דיבור ומתקן דיבור, אמנם בסוד המציאות דעוה״ז, שה״ס בחי' אחרונה שלא נבררה ונשארה בקלקול התוהו ושביה״כ, בסוד ל"ב העשירי דש״ך ניצוצין, שה״ס הדומם והצומח בבעלה, והיינו דכל הארת הזווג אין מגיע לבחי' ד' קודם גמר התיקון כלום, וע"כ ביממא שה״ס הארת הזווג כנ״ל נמצאת אתכסיא לגמרי.
ובזה תבין שהערב שמש נקרא ביאת השמש ואור יום נקרא יציאה, ולכאורה הי״ל בהפך. והיינו כנ״ל דבערב השמש בא לחופתו דאו״א עד אתקדרותא דצפרא ושם נעשה הזווג בחופה הנ״ל. ואז והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח.
51:30 כאן בפתיחה הוא אומר …. מסך … אחר הצמצום - מה זה צמצום? שלא לקבל אף על פי שמתחשק לו זה נקרא מסך - נקרא כוח מעכב … נמצא שיש השתוקקות - אני רוצה לישון נגיד… זה נקרא יגיעה…. בכל דבר ודבר שמעכב את התאווה שלו מה שהוא חושק - מסך שורש היגיעה - אדם רוצה מנוחה - עובד אז יש לו יגיעה - אז מה השכר שלו אחר הצמצום…. רצונו להיטיבל נבראיו אין חיסרון בעליו…. עי המסך זוכים לאור חוזר - מה זה אור חזור התחתון רוצה להשפיע לעליון ואז הוא מרגיש מה הוא יכול לתת לעליון שהעליון יהנה מזה - אז הוא רואה שרצה להיטיבלהנבראיו טוב ועונג
אני רוצה לקבל טוב ועונג בשביל שרוצה להנות לבורא… שכר לא נקרא… השכר שלנו כלים! איך מקבלים כלים? עי אור חזור … ע"מ להשפיע.. זה שורש היגיעה וזה שורש השכר.
וכל חידוש בבריאה מחוייב להמשך מאין סוףכי כל העולמות העליונים ותחתונים … בסוד אין כל חדש תתחת השמש ועכ … אדם … בסוד הנהגה א' הנמשכת מאס ב"ה אומנם תיכףך שנולד עובר עליו סוד הצמצום בבחינה אחרונה… מדת הדין שאסור לקבל שפםע.. וסוד השפע שהוא הארת הקו… וכל מעלותיו ובזה יובן מיעוט הקליפות בסוד זה עשה אלחוקים והנה מציאותם ודאי שהם נמשכים גם מבחינה ד אלא עי שבירת הכלים כמו שיתבאר … אמנם כלי מציאותם של הקליפות אינו נמשך … של מדת הרחמים - אלא מהארת הרשימות - מקום החלל שהוא צימצם - משם מגיע להם השפע של קיום המציאות וכבר ביארתי … שהארה נמשת למקום החלל מסוד אור מקיף המאיר לתוך מקום החלל בהשוואה אחת לפי דרגות ונמצא .. גם כן בחינה אחרונה. אלא הוא הארה מרחוק מאוד.
לכן אין יותר מהארה מועטת ומשם מהראשימות האלה שמאיר בכלךים דעגולים דאור מקיף שורש השפע …. אביע דקדושה הוא השורש של קיום המציאות בסוד מדת הרחמים שהוא הארת הקו …. מקבל עמ מקבל זה כל ההבחן בין הקדושה והס"א הנקרא מוות - יש לנו 2 הנהגות עולם א"ס שיצא שנולד הבריאה וכאן נמשך כל תולדות הבריות והיות שנולד עבר עליו צמצום לכן … אור בחינה ד הזהו - כל התולדות, ומאין בא קיום למציאות? הוא מחלק בין קדושה לקליפה - קדושה נקרא… קו - למדנו שמאיר רק כמה שיכול לכוון ע"מ להשפיע לכן יכול להיות תוספת ברכה… ומאין ניזנונים הקליפות? אומרים מהרשימות שנשאר בעולם הצמצום אחר הסתלקות האור - האור היה מאיר בהשוואה אחת הסתלק אחת… פירוש הדבר גם למלכות שנקרא בחינה אחרונה שממנה נעשו קליפות בכמה שיכולים לכוון בע"מ להשפיע אבל צמצום…. על כולם… הן אור מקיך הן הוא רשהסתלק אז הוא מאיר לצורך המקום הזה בהשוואה אחת - הארה מרחוק - האור נסתלק -