תורת העבודה של הרב ברנדווין עמי שמיר | למרחב | 18.9.1964 | עמ׳ 3 בין כסה לעשור, סמוך לסופם של עשרת ימי תשובה, נכנסנו אצל הרב יהודה צבי בראנדויין, ראש המחלקה לסיפוק צרכי דת של ההסתדרות, לשמוע מה חדש בשדה הסינתיזה המעשית בין דת לסוציאליזם. עלינו אל קומתו השניה של בית נושן ברחוב הלל הזקן בתל־אביב וכשיצאנו ממנו, כעבור שעה תמימה, הרהרנו שלא יכול היה הרב צבי־יהודה לבחור לו שם־רחוב יאה יותר למגוריו. בחדר־הכניסה לדירה הקטנה קיבל את פנינו אברך צעיר, שהכניסנו בלא שהיות אל הרב. הרב בראנדוויין, עטוף חלוק פרחוני, כיפת־קטיפה שחורה לראשו ופיאותיו הבהירות מסתלסלות ויורדות עד ערפו, לחץ ידנו לבבית וקם והושיבנו אל שולחנו. שולחן העץ הפשוט היה מכוסה מפת־קטיפה ירוקה, הקרויה באידיש „פלוש” — מסוג המפות שהעלו בזכרוננו חדרי־דודות רחוקות בעיירת מולדתי. מלבד השולחן והכסאות הזקופים היו שניים, עמד בחדר ארון־ספרים גדול וגדוש, אשר ספרי־הקודש שבו גלשו אל איצטבת־עץ מאולתרת המותקנת על ידו. שניהם עולים בקנה אחד הרב הצית את הראשונה בשרשרת הסיגריות, אותן עישן במרוצת הראיון וציפה לשאלתנו הראשונה. שאלנו כיצד עלה המיזוג הזה בין דת להסתדרות, ואיך מסכם כבוד הרב את הנסיון משך שבע השנים האחרונות. אמר הרב בלא להשתהות גם רגע אחד: דמות הדת עיקרה בעניני אהבת הזולת. מי שמקיים מצוות אהבת אדם לזולת, מקיים ממילא מצוות אהבת אדם למקום. אדם שאינו אוהב את זולתו, אינו רואה את האור האמיתי, ואולי מי שמקיים אהבת הזולת, מכיר ממילא במציאות הבורא. ומהי ההסתדרות אם לא צורה מאורגנת של דאגה לזולת (ההיטבנו ללבב את רעיונו של הרב)? משמע, שני הדברים עולים בקנה אחד ואין כל סתירה ביניהם. הכוונה בייסוד המחלקה — ממשיך ואומר הרב — היתה הקמת גשר בין דתיים לחילוניים. אף על פי שאינני סובל את החלוקה הזאת, לפי שאין לומר על שום אדם שמקיים את כל המצוות. וגם מי שאיננו מקיים מצוות, מקיים דברים רבים שיש בהם צד זכות. כולנו פשרנים, אומר הרב במבטא עברי צח ונאה, כיאה ליליד הארץ, וכל אחד מתפשר לפי השגתו ולפי הסביבה שבה הוא חי. כשבאו אלי מן ההסתדרות לפני שבע שנים — המתווך העיקרי היה לייב־יצחק הירושלמי, בחור פיקח מאד — והציעו לי לעמוד בראש מחלקה דתית בהסתדרות, שאלתי: למה לכם אותי? אמרו לי: ישנם בהסתדרות הרבה חברים דתיים, אבל הם מתביישים לפנות אלינו בעניינים אלה. כשישב שם כבוד הרב, לא יתביישו ויפנו. כיוון שכך, הסכמתי. לספק צרכיהם הדתיים של יהודים — למה לא? השיחה כולה ארכה שלוש דקות. שאלו אותי: ומשכורתך אינך רוצה? אמרתי: משכורת? בעבור מה? תפקיד זה קרוב ללבי ואעשנו בלי משכורת. ובאמת, כל כוונתי היתה לפתוח דרך, להתחיל בענין. אבל כולם חשבו שאני מקבל שכר בעד טרחתי וכיוון שכך, נידלדלו מקורות פרנסתי. גם העבודה עצמה העסיקה אותי הרבה בזמן האחרון ולא נתפניתי לעסוק בדברים אחרים. ביקשתי איפוא משכורת וקיבלתי. אהב את העבודה כשנכנסתי לעבודה קמה התנגדות גדולה. האגודה, הפועל־המזרחי — כולם קמו עלי כאיש אחד. כתבו נגדי בעתונים, מתחו עלי ביקורת. אך לא שמתי לב, כי ידעתי שאני עושה דבר טוב למען הכלל. הפועל־המזרחי רצה מונופול על הדת — ואנחנו התנגדנו לכך. הסוף, שהכירו בצדקתנו. וקולות הביקורת נשתתקו. באחרונה אף נבחרתי למועצה הדתית — על־ידי הרב אונטרמן בעצמו, ולא מטעם שום מפלגה. ואיך קיבלו את הדבר חברי ההסתדרות עצמם? משיב הרב: ב„להכעיס” לא נתקלתי, מפני שכאמור אין שום סתירה בין פועל ובין איש דתי. אמרו חז״ל: גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים. מאי משמע הנהנה? מדוע לא אמרו: העוסק? מפרש אני: הנהנה מיגיע כפיו — למען הכלל. כי על פי התורה אין אדם חי לצורך עצמו, אלא למען הזולת. בדומה לכך מצינו במשנה: אהוב את המלאכה. משמע, צריכים לאהוב את העבודה, שיש בכך משום נתינה לכלל. לפיכך — אומר הרב בראנדוויין — שואפי הסוציאליזם מקרב בני עמנו, העקרון „אהוב חברו כנפשך” נטבע בדמם, ולכן קפצו על המרכסיזם ועל שאר רעיונות השיתוף. לא מקרה הוא שיהודים קרובים לזה יותר משאר אומות. ומשום כך אין כל סתירה בין דת לסוציאליזם, או, אם תרצה לומר — להסתדרות. וכיצד תורגמו העקרונות הנעלים הללו לשפת המעשה? יבול — יש ויש, הן בשדה סיפוק צרכי־דת מעשיים, והן במפעלי תרבות גדולים, כגון הוצאת תלמוד בבלי מפוסק, שנסתיימה לפני שנה. התלמוד כולו, לפי הוצאת וילנא המפורסמת, הועתק תוך הכנסת 12 סימני־פיסוק, כולל נקודה פשוטה. נקודה מפרדת וקו נטוי. „עשינו זאת — אומר הרב — לנוחותו של הפועל החוזר עייף מן העבודה וקשה לו להבין את הכתוב בנוסח המסורתי, חסר סימני הפיסוק. ועל פי מה נעשה הפיסוק? הרי יש חילוקי־דעות בין מפרשים שונים גם בשאלה, היכן מתחיל משפט זה ונגמר משפט אחר? בענין זה הלכנו אחרי רש״י — אומר הרב. אגב: עד היום מכרה המחלקה לסיפוק צרכי דת של ההסתדרות, ששמה מתנוסס על הש״ס החדש, כ־4000 סדרות־ספרים, דבר שכיסה חלק הגון מן ההוצאות. אבל המחלקה עוסקת גם בעניינים פרוזאיים יותר: באחרונה — מספר הרב בראנדוויין — סיפקנו 10,000 מחזורים, 3000 טליתות, 2000 זוגות תפילין (מחיר היחידה: 20 ל״י), 50 ספריות של ספרים תורניים, 2000 ספרי תורה (מחיר של ספר תורה — בין 2000 ל־2500 ל״י). בלי עזרת־נשים בעוד הרב מונה — על פה — את סעיפי הפעולה וסכומי ההוצאות, נכנס לחדר גבר צעיר, לבוש מכנסי־חקי וחולצה אפורה קצרת שרוולים, יעקב ווילס שמו. מסתבר שהוא החזן שהתפלל בימי ראש־השנה בקיבוץ גשר־הזיו שבגליל המערבי ועתה בא לדווח לרב. נו, ואיך היה שם? שואל הרב. יוצא מן הכלל! משיב החזן וויילס. בבית־הכנסת היה מלא וגדוש. באו אנשים מיישובי הסביבה, באו תיירים ומספר הנשים עלה על מספר הגברים. כ־500 איש ואשה נדחקו באולם הצר. אמנם היה קשה: לא הקימו מחיצה לעזרת נשים, והן רק ישבו מן הצד, אבל מלבד זה היה הכל מצויין! הרב בראנדוויין אינו מתרגש מענין העדר המחיצה בין גברים ונשים בבית־הכנסת של גשר־הזיו, ומאחר שהוא פוטר את החזן ווילס ומבקשו להמתין לו בחוץ, הוא מספר לנו על המניינים הרבים שנערכו על־ידי מחלקתו ברחבי הארץ בראש השנה, בין השאר סודר לראשונה מנין בבית־הכנסת הקבוע של ערד. נשלח לשם רב וחזן. בכלל, אומר הרב, כל מי שפונה אלינו ומבקש סידורים מנין או צרכי קודש — אנו נותנים לו. אין בודקים ומדקדקים אם יש לו פנקס־חבר אם אין לו. וכי על מי בארץ הזאת איננו חבר הסתדרות? מסתבר שמועצות פועלים רבות פנו אל המחלקה בבקשה שתסייע להן לערוך מניינים בבתי־ההסתדרות בימי החגים. והמחלקה נענתה. עוד דבר — אומר הרב — במשך הזמן הוכשרו 60 מטבחים במפעלים גדולים של ההסתדרות (סולתם, פניציה, קלת־אפיקים וכו׳) ואף סיפקנו מערכת כלים נוספת לאלה שהתקשו לעמוד בהוצאות ההכשר. כל זה הסתכם בהוצאות ניכרות. בכמה? תקציב המחלקה לשנה הנוכחית הוא 400 אלף ל״י — והוא בלי ספק הסכום הגדול ביותר שמוציא איזה שהוא ארגון פועלים בעולם על סיפוק צרכי הדת של חלק מחבריו. אילן־יוחסין משכילה הרב למנות את פעולות מחלקתו, ביקשנוהו שיספר לנו קצת על עצמו. ר׳ צבי יהודה לא סרב. הוא נולד לפני 62 שנה בצפת, עיר המקובלים, וספג תורה מנעוריו. שושלת־היוחסין שלו היא מן המכובדות ביותר: ר׳ יהודה צבי הוא נכדם (לא מדור ראשון, כמובן) של המגיד המהולל ממזריטש, של המגיד מזלוטשוב, של ר׳ אלימלך מליזנסק ושל ר׳ לוי יצחק מבארדיטשוב — אם למנות רק את הרבנים המפורסמים ביותר. בפרוץ מלחמת־העולם הראשונה, והוא אז בן 13, נסע עם אמו להונגריה וישב שם שלוש שנים, כשהוא יוצק מים על ידיו של הרבי מסאטמר. הלא הוא ר׳ יואליש טייטלבוים המפורסם. בשנת תר״פ (1920) חזרה המשפחה לארץ ועברה לירושלים. ואז — אומר הרב — התמסרתי לקבלה, עליה שקדתי ארבעים שנה. הייתי תלמידו של הרב אשלג, שפירש — ב־21 כרכים — את ספר הזהר. כשהלך הרב אשלג לעולמו, המשכתי את מפעלו וחיברתי פירוש לספר תיקוני הזוהר, בשם „מעלות הסולם” (פירושו של הרב אשלג נקרא „הסולם”). ואז פנה אלי אחד מתלמידי, יהודי עיראקי עשיר, שאקבל על עצמי הוצאת כתביו של האר״י הקדוש, הלא הוא ספר „עץ חיים” ו„שמונה שערים”, והוא יממן את הדבר. ארבע שנים שקדתי על המלאכה הזאת והוצאתי 16 כרכים — עם סימני פיסוק ומראי מקומות והגהה נקיה. וזוהי ההוצאה השלמה היחידה של כתבי האר״י הקדוש, אותם חיבר, כידוע, ר׳ חיים ויטאל. לפי שהרב יצחק לוריא אשכנזי (הוא האר״י) לא כתב בימיו אף שורה אחת ואת כל תורתו דרש על פה. מקובל וטפסן בירושלים עסקתי לא רק בתורה אלא גם במלאכה, מספר הרב בראנדויין. ביום עבדתי כטפסן בבניין ואחרי העבודה לימדתי שעורים בקבלה. היו לי אז תלמידים רבים — כ־50 במנין — ביניהם צעירים ואף זקנים ומכובדים. בזמן שישבתי עם תלמידי, באו אלי אנשים מתל־אביב וביקשוני שאעבור לעירם ואלמד אותם קבלה. הבטיחו לי דירה ופרנסה. כיוון שמטופל הייתי בשבעה ילדים (מאז נולד לרב גם צאצא שמיני), הסכמתי. חשבתי שאשב בתל־אביב שנים אחדות ואחזור לירושלים, אך הדבר לא נסתייע ואני יושב בתל־אביב עד היום הזה. יושב לו איפא הרב בראנדוויין ברחוב הלל הזקן ומוסיף לשקוד על התורה. מן ההסתדרות לא מטריחים אותי הרבה, מניחים לי לשבת בבית ורק כשיש בעיות או שאלות, או כשמתכנסות ישיבות — אני בא. יש לי טלפון ואפשר להתקשר אתי בכל עת. איש הקשר שלי בוועדה המרכזת הוא החבר הסקין, ואתו אני בא במגע־ומשא בשעת הצורך. והיש לרב תוכניות כלשהן לעתיד? מה בענין החינוך, למשל? שמענו כי יש בכוונתו להקים בתי־ספר דתיים מיוחדים במסגרת ההסתדרות. האם נכונה השמועה? משיב הרב: בענין החינוך לא זז לפי שעה מאומה. אשתקד היינו אצל אשכול ושוחחנו עמו. רצינו לחפש דרכים להקנות ידיעת היהדות וערכיה לילדי בתי־הספר. כדי שיידעו מה הרכוש שיש לנו. אבל לפי שעה לא נעשה מאומה. אם יהיה הדבר אקטואלי נעשה דברים רבים. אולי גם נקים בתי־ספר מיוחדים, אך עוד חזון למועד. ובנימת תקווה זו, המעוררת קושיות רבות, נפרדנו מרבה של ההסתדרות. כיתובי תצלומים הרב בראנדוויין במועצת ההסתדרות