האדמו״ר של ההסתדרות נפתלי לביא | הארץ | 20.9.1957 | עמ׳ 3 נסיונותיה של הסתדרות העובדים הכללית להוכיח את יחסה הליברלי לחבריה הדתיים, בהקימה מדור לעניני דת וסיעת „העובד הדתי”, לא הצליחו לטשטש את הרושם שנוצר בציבור הדתי, לפיו מיצגת ההסתדרות את הגורם האנטי־דתי בארץ. עתה, לאחר שריכזה למעלה מחצי מיליון חברים ובהם כ־100 אלף דתיים, לא יכלה להשאר באדישותה לבעיה הדתית. שני הגופים הדתיים הפעילים בתוכה לא יכלו לספק את דרישתם של רבבות החברים הדתיים מהעליה החדשה, משום שלא יכלו לשמש מתחרים למפלגות הדתיות בהשפעתן בקרב הצבור הדתי. סיבות אלה עוררו את הצורך להקים בהסתדרות מחלקה לסיפוק צרכי הדת. ארבעה רבנים ידועים, מספר עסקנים בעלי עמדה במפלגות הדתיות ומפלגת פועלים דתיים אחת ניהלו שיחות על רקע זה עם נציגי הועד הפועל של ההסתדרות. שלושה מהרבנים תופסים עמדות חשובות בהסתדרות הפועל המזרחי ואחד מהם ממלא תפקיד בצבא. שלושתם אנשי מפלגה פעילים, ואילו מסיבה זו לא הוכתרו השיחות בהצלחה. הרביעי מעולם לא כיהן ברבנות אך סמכוהו שלושה מגדולי התורה של הדור הקודם: הרב הראשי ראי״ה קוק, הרב ח. ז. זוננפלד, הרב הראשי של העדה החרדית, והרב י. כ. חרל״פ זכרם לברכה. פרנסתו היתה על מלאכות בניה ברחובות ירושלים, ובשעות הפנאי הרביץ את תורת הנסתר לתלמידיו. באישיות חרדית זו, שלא היתה מעולם מעורבת בבעיות הצבור בארץ, בחרו נציגי הועד הפועל של ההסתדרות לעמוד בראש המחלקה לסיפוק צרכי הדת. המו״מ עם פא״י נכשל הגישושים שנעשו אצל עסקני הפועל המזרחי מצד שליחי ההסתדרות לא הביאו להמשך. אחד האישים בהסתדרות זו, עמו התנהלו שיחות אלה, הביע את רצונו לקבל עליו את התפקיד באותם התנאים שלפיהם הוקמה כעת המחלקה. אך אנשי ההסתדרות לא התלהבו ממועמד זה, שמעמדו בצבור הדתי מעורער. לעומת זאת גילו אנשי ההסתדרות ענין במו״מ עם הרב כ. פ. טכורש, חבר הרבנות הראשית בתל אביב וראש חבר רבני הפועל המזרחי. השיחות אתו עוד היו בשלב מוקדם כאשר נציג הועד הפועל גילה במועמד זה „נטיות ימניות” והמו״מ נסתיים לפני פתיחתו הרשמית. שיחות רציניות מאד התנהלו עם אנשי פועלי אגודת ישראל. בדיונים אלה, בהם השתתפו מזכיר ההסתדרות מר פינחס לבון, מזכיר מפא״י ד״ר גיורא יוספטל, חבר הכנסת מר יונה כסה ואנשי ההסתדרות ומפא״י אחרים, נמצאה לשון משותפת עם ראשי פא״י, שהביעו את נכונותם לקבל לידיהם את הטיפול בעניני הדת של ההסתדרות. הסכם זה היה מלווה תנאי בדבר הצטרפות פועלי אגודת ישראל להסתדרות העובדים הכללית. אנשי פא״י, שאינם רואים עצמם כגורם מתחרה להסתדרות או למפלגה השלטת, היו נכונים לשתף פעולה עם מפלגת הפועלים האחות במסגרת ההסתדרות, על בסיס שיבטיח אי פגיעה בעניני הדת של הפרט והכלל בהסתדרות. נציגי ההסתדרות היו גם הם מעוניינים להגיע להסכם עם פא״י. הצטרפותה של מפלגת פועלים זו להסתדרות יכלה לתרום לחיזוק הרוב של מפא״י. בסיבה זו היה ענין רב למנהלי המו״מ מצד ההסתדרות, שנמנו כולם עם מפלגת הרוב, בהסכם המוצע עם פא״י. אולם לחץ שהפעילו גדולי התורה על ראשי פועלי אגודת ישראל מנע את ההסכם, ונציגי ההסתדרות הגיעו למסקנה שאין טעם להמשיך בשיחות אלה. מו״מ בין הפועל המזרחי ל„העובד הדתי” עדיין אין כל הוכחות מה קדם למה, אם גישושי ההסתדרות אצל עסקני הפועל המזרחי הביאו לפעולות־נגד מצד הפועל המזרחי שהקים מגע עם „העובד הדתי”, או ההיפך. אך עובדה היא כי באותו זמן, ששליחי ההסתדרות ניהלו שיחות עם אנשי הפועל המזרחי, פנו נציגי הנהלת המפלגה הדתית־לאומית לראשי „העובד הדתי” להצטרפותה של הסיעה ההסתדרותית למפלגה זו. קרוב לחצי שנה התנהלו שיחות אלה, ובאחת מישיבות המזכירות של „העובד הדתי” השתתף גם נציג הפועל המזרחי שהציע לחברי „העובד הדתי” לעבור בצורה קיבוצית למפלגה הדתית־לאומית תוך הבטחת ייצוגם המתאים בכל מוסדות של מפלגה זו. מסתבר כי התמרמרותם של אנשי „העובד הדתי” על המו״מ של הועה״פ עם גורמים דתיים שונים בדבר הקמת מחלקה לעניני דת בהסתדרות היתה רבה והסכם היה קרוב למדי. פעילי הפועל המזרחי לא ציפו להתגברות כמותית מהסכם זה. מגמתם היתה הפגנתית בעיקר. לוא הושג הסכם זה, היה משמש בידיהם כנשק יעיל במאבקם נגד ההסתדרות, שיגבר עתה בישובי העולים, עם התקרב מועד הבחירות. נראה כי תוצאות אפשריות של הסכם כזה החישו את פעולתם של אנשי ההסתדרות לקראת הקמתה של המחלקה לסיפוק צרכי הדת. ההחלטה העקרונית שנתקבלה בועד הפועל בעת דיוניו על התקציב 1957/58, לפיה הוקצבו 100 אלף ל״י לפעולות המחלקה לסיפוק צרכי הדת שתקום, אפשרה לנציגי הועד הפועל לנהל המו״מ וסיומו. ללא שיתופן של הסיעות האחרות המיוצגות בועדה המרכזת של ההסתדרות וללא התייעצות בסיעת „העובד הדתי” באו נציגי מפא״י בועד הפועל של ההסתדרות במגע עם אישיות תורנית שהוצאה זה עתה מאלמוניותה. לאחר בירורים ממושכים הסכים המועמד, האדמו״ר מסטרטין, הרב יהודה צבי בראנדוויין, לקבל על עצמו את תפקיד ראש המחלקה ללא כל משכורת. אנשי „העובד הדתי” מיהרו וסירבו להשתתף במחלקה על בסיס בלתי מפלגתי. רק לאחר פגישות מספר הוסכם על הרכב הנהלת המחלקה: שלשה אנשים, והם הרב בראנדוויין, ראש המחלקה, מר א. ארליך מטעם „העובד הדתי”, ומר ס. לוי מטעם המדור לעניני דת שליד המחלקה לתרבות. הסיעות האחרות אינן מתנגדות פנינו לנציגי סיעות המיעוט בהסתדרות כדי לשמוע על עמדתם בענין זה, והתברר כי אין להם שום התנגדות להקמתה ולהרכבה של מחלקה זו. נציג מפ״ם מר ב. לין סבור כי פעילותה המוגברת של ההסתדרות בשטח הדת תמנע את זיקת העולים החדשים למפלגות הדתיות ותחליש את לחצן של מפלגות אלה בעניני דת. לדבריו של מר לין היו שותפים מסיעות „אחדות העבודה־פועלי ציון” ו„העובד הציוני”. נציג הסיעה האחרונה, מר י. שערי, הטעים כי פעולתה של מחלקה זו אמנם עלולה לשרת מפלגה מסוימת בהתחרות עם הפועל המזרחי, הפועל בשטחים אלה באמצעות משרד הדתות. אשר לעצם בחירתו של האדמו״ר לתפקיד ראש המחלקה הסתייגו הדוברים בתגובותיהם. אחדים מהם הביעו את דעתם כי אדמו״ר המייצג במידת מה את הישוב הישן עלול להתאים לתפקיד זה יותר מאשר אישיות דתית מסוג אחר. פועלי אגודת ישראל, שנשארו בינתיים מחוץ להסתדרות, הגיבו בהתאפקות על הקמת המחלקה. „אם יתברר שההסתדרות רוצה באמת לספק צרכי דת לחבריה — אדרבא ואדרבא”, אומרים ראשי פא״י, המוסיפים כי הציבור החרדי יקדם זאת בברכה. תגובה דומה השמיעו רבנים מפורסמים בירושלים ובתל אביב, בהם הידועים בקיצוניותם. לעומת תגובות אלה טוענים ראשי הפועל המזרחי כי עניני ההסתדרות בהקמת מחלקה זו, בראשותו של אדמו״ר, לרווחים פוליטיים. האדמו״ר מבטיח: „דת לשם דת” בפעם הראשונה בחייו הופיע השבוע האדמו״ר בפני צבורי „חסידים” מסוג שונה. היו אלה חברי הועדה המרכזת של ההסתדרות, עסקני פועלים ותיקים וחברי המחלקה החדשה. והרבי האלמוני, היושב עד היום מרבית שעות היום על ספריו, מצא עצמו בבנין הועד הפועל של ההסתדרות מוקף חברים דתיים ובני־רבנים חילוניים, מראשי ההסתדרות, שהעלוהו לתפקיד זה. שום תכנית פעולה טרם הוצגה, אך דבר אחד הובטח: „דת לשם דת ולא דת לשם מפלגה או מפלגה לשם דת”. כיצד הוא חושב לממש זאת? — שאלנו אותו. „פשוט למדי, על ידי אהבת ישראל וללא שום כפיה”, השיב. שאלנו בדבר תקציב. 180 אלף ל״י הובטח למחלקה. רצונו לסייר בארץ, בישובי עולים, בשיכוני ותיקים ובקיבוצים כדי לשוחח עם הצבור ולשמוע על צרכיו הרוחניים. עד כה נתקבלו פניות להקמת 250 בתי כנסת וכמאה שיעורים תורניים. לא הצלחנו לעמוד על השקפתו העצמאית של האדמו״ר. בן ה־54, לבית סטרטין שנולד בצפת, דירתו הצנועה שעל גבול „כרם התימנים” בתל אביב, הליכותיו, מוצאו מחצר סטרטין העממית, ועברו הפועלי מעידים על השתייכותו ל„מעמד הפועלים”. כאשר חזר מישיבת הונגריה לא קיבל על עצמו משרה של משמש בקודש, אלא טיפס על פיגומי הבנינים שהקים בשכונת הבוכרים בירושלים. מלאכת כפיים לא מנעה ממנו התמסרות ללימודי הנסתר והנגלה, כך שגדולי הרבנים בירושלים סמכוהו לרבנות, וחסידי סטרטין „המליכוהו” לרבם. מאז סיום מלחמת העולם השניה יושב הוא בתל אביב ומתפרנס בדוחק, אך עם הסכמתו לנהל את המחלקה ההסתדרותית התנה במפורש שלא יקבל משכורת. התנאי השני היה כי ההסתדרות תמלא בכנות את הבטחותיה למחלקה. ביקשנו לדעת על יחסם של הרבנים והאדמו״רים לאדמו״ר החדש של ההסתדרות, שממלכתו פרושה על חצי מיליון „חסידים”. רובם ענו לחיוב ולשלילה גם יחד. הענין הוא שאחד ממקורבי „נטורי קרתא” הביע את דעתו לחיוב, תוך הבעת תקוה למפנה ברכה של ההסתדרות בעניני דת. הרבי עצמו אינו נבוך ממסע ההשמצה שחוגים דתיים מסוימים פתחו נגדו. כיתובי תצלומים הרב יהודה צבי בראנדוויין